כדאי להרגע | ד"ר חיים וייצמן

לכל המבוהלים ולכל המתלהבים: הממשלה הזו לא הולכת ליפול כל -כך מהר.

השבוע נפתח כנס הקיץ של הכנסת והליכוד כבר חוגג ובמסגרת הלוחמה הפסיכולוגית – אותה הוא מנהל מאז הקמתה של הממשלה הזו – ובהמשך לקבלת הפנים התקשורתית הנלהבת לעידית סילמן, כבר שחרר הודעות שיש לו ח"כ נוסף מסיעת ימינה שעומד לערוק, ואמנם, רבים מאמצעי התקשורת מתמסרים ומלבים את החגיגה.
עוד מעט קט והממשלה הזו מתפרקת ונופלת ואנחנו הולכים לבחירות חדשות. אבל כל המכריזים על הבחירות כאילו הן כבר מעבר לפינה, אינם לוקחים בחשבון מספר גורמים שמקשים על -כך מאד.

ראשית, החוק. ביזמת סיעת "יש עתיד" ובמסגרת "חוקי המשילות" אותם הוביל יאיר לפיד בכהונתו הראשונה בכנסת, תיקנה הכנסת בשנת 2014, את חוק יסוד: הממשלה כך שלשם הפלת הממשלה אין די בהבעת אי -אמון בה, אלא יש להביע אמון בממשלה חלופית, מה שנקרא אי -אמון קונסטרוקטיבי. כלומר, לפי סעיף 28 ב' לחוק יסוד: הממשלה, מי שרוצה להפיל את הממשלה צריך להציג לכנסת "ממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים" ולקבל את אמון הכנסת בממשלה זו. התיקון לחוק מרוקן למעשה את הצבעות האי -אמון מתוכן פוליטי ומאז, הפלת הממשלה היא רק בהצבעת אמון בממשלה חלופית. וזה לא יקרה. לא בהרכבה הנוכחי של הכנסת. לא כל זמן שנתניהו עומד בראש הליכוד. ארבע פעמים ניסה נתניהו להרכיב ממשלה אחרי ארבע מערכות בחירות בשלוש השנים האחרונות וארבע פעמים נכשל המתמטיקה היום לא מיטיבה עמו יותר משעשתה בשלוש השנים האחרונות.

דרך אפשרית נוספת, היא מניעת אישור תקציב המדינה על-ידי הכנסת. במקרה כזה, הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות חדשות. אלא שהתקציב לשנה זו כבר אושר בנובמבר שעבר ולאישור התקציב לשנה הבאה יש לממשלה זמן עד סוף מרץ 2023, כמעט עוד שנה שלמה. ובישראל בשנה שלמה יכולות להתרחש תהפוכות רבות.

נותרה דרך תיאורטית אחת והיא להעביר חוק לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות. לשם כך יש צורך ברוב חברי הכנסת, כלומר, לפחות שישים ואחד חברי כנסת שיתמכו בהתפזרות הכנסת וקיום בחירות חדשות (חוק יסוד: הכנסת, סעיף 34). רוב כזה, למרות מצבה הרעוע של הקואליציה, לא קיים במצב הנוכחי של הכנסת.

מרבים לרמוז על ח"כים נוספים מסיעת ימינה העלולים לעשות מעשה סילמן לפרוש מהקואליציה ולהצטרף למהלך לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות. נראה, כי הכרזת ועדת הכנסת על עמיחי שיקלי כחבר כנסת שפרש מסיעתו לא תעודד מהלך דומה מצד חברים אחרים בסיעתו. יתכן שבחדרי חדרים מבטיחים נציגי הליכוד לח"כים מימינה הרים וגבעות, שיריונים ותיקים, אבל גם הם יודעים שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. יום לאחר שיתקבל החוק לפיזור הכנסת, אם יתקבל (ועל-כך מיד), כבר לא יהיה בהם כל צורך ולמה שחברי הליכוד יוותרו למענם על מקומותיהם הפוטנציאליים?

רבות רומזים גם על שרה בממשלה, על שרת הפנים איילת שקד. אבל שקד – אחת מחברות הכנסת המנוסות והמתוחכמות שיש – יודעת שכל זמן שנתניהו עומד בראש הליכוד, לה, לשקד, לא יימצא מקום במפלגה זו. גם לאחר תקופת נתניהו דרכה לליכוד תהיה לגמרי לא קלה; מירי רגב לא תהיה המשוכה היחידה אותה תצטרך לעבור. אף אחד בליכוד לא מצפה לאיילת שקד בזרועות פתוחות, למרות שהיתה אורחת של יו"ר הליכוד חיים כץ במימונה בתעשיה האווירית ולמרות מעמדו החזק של כץ במפלגה.

וגם אם כן יתפתו פורשים מימינה, מי מבטיח להם שהרשימה הערבית המשותפת תצטרף ליוזמה לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות ותשלים את המניין הדרוש? ראינו את הצבעתם בישיבת הפתיחה של כנס הקיץ של הכנסת, וכדאי בהקשר זה לשים לב גם לציוץ של ח"כ אחמד טיבי בטוויטר לפני שבועות ספורים, בו הוא מביע את דעתו בבירור על בנימין נת ניהו. וכך מצייץ טיבי: "כשאתם רואים את בן גביר, החוליגן הקטן המורשע בתמיכה בטרור, מלהיט את ירושלים ומחמם את האזור כולו וצוחק על המשטרה תזכרו כל הזמן מי נלחם, נאבק ולא נח לשניה עד שהכניס אותו לכנסת. בן גביר הוא שליחו של נתניהו. הוא חייב לו את חברותו בכנסת. אל תשכחו. אני לא
שוכח."

בימים האחרונים נשמעות בתקשורת הדלפות לכאורה מסיעת ימינה ולפיהן בוחנים שם את האפשרות לגרום לפיזור הכנסת באמצעות רע"מ. לפי חוק יסוד: הממשלה, במקרה כזה, לפיד לא יהפוך מיידית מהחליפי לראש הממשלה בפועל. מעניין, אבל לא לגמרי מעשי. ראש הממשלה יכול אמנם, להמאיס את החיים על מנסור עבאס וסיעתו ולא לקיים את ההתחייבויות שנתנו הוא ועמיתיו ראשי הקואליציה לרע"מ. אבל מה האינטרס של בנט לקצר במו ידיו את הקריירה הפוליטית שלו? איזה סיכוי יש לו לשוב ולהיות ראש ממשלה אחרי הבחירות הבאות?

עריקתה של ח"כ סילמן מהקואליציה עלולה לגרום לכך שהממשלה תהפוך לממשלת מיעוט ולמזער, ממשלה ללא רוב קבוע בכנסת. רבות מבקרים את הממשלה הנוכחית על -כך שראש הממשלה בא מסיעה בת שישה חברי -כנסת, ועתה, אחרי פרישת סילמן, אולי אף פחות מכך. ובכן, יש לכך תקדימים בעולם. זה אולי לא נוח, אבל לא בלתי אפשרי. גם ממשלה שאין לה רוב יציב וקבוע יכולה – אמנם לא בקלות – להמשיך ולתפקד. משאים ומתנים בין סיעות הם ממאפייני השיטה הפרלמנטרית, ויתכן כי יהיה על ראשי הקואליציה ל נהל משא ומתן לקראת כל הצבעה חשובה, כפי שראינו השבוע בפתיחת כנס הקיץ. בראייה של הדמוקרטיה הישראלית, אין בכך כל רע. אולי יהיו כאלה שיראו בכך הזדמנות לסחיטה מצד הסיעות הקטנות, אך מצד שני זו אפשרות לנציגי קבוצות מיעוט להשיג הישגים עבור שולחיהם.

עריקתה של ח"כ עידית סילמן גורמת לקשיים לא מעטים לקואליציה ויתכן מאד שזו לא תצליח להעביר את כל ההחלטות ואת כל החוקים שתרצה להעביר במושב הנוכחי ובמושבים הבאים. ועדיין, בגלל הפסד הצבעות בכנסת הממשלה לא נופלת. לא מיד, לא עכשיו. הממשלה הזו, בניגוד לכל התחזיות עוד עשויה להחזיק מעמד זמן רב, ומי יודע? אולי אפילו למלא את ימיה.

הכותב הוא עמית מחקר ומנהל התחום הפוליטי במכון לחירות ואחריות, ומרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.