חדשות

עסקת טיעון לנתניהו – תפוח אדמה לוהט לפתחה של היועצת המשפטית החדשה

08 פברואר
2022

שתפו ב:

ד"ר חיים וייצמן

 

היום מינתה הממשלה את עו"ד גלי בהרב-מיארה ליועצת המשפטית לממשלה. האשה הראשונה בתפקיד; וזו בהחלט סיבה למסיבה. למען כולנו צריך לאחל לעו"ד בהרב-מיארה הצלחה בתפקידה – פשוט, זה לא יהיה. תפוח האדמה הלוהט ביותר שמשאיר היועץ היוצא ליועצת הנכנסת, הוא, כמובן, עסקת הטיעון עם הנאשם בנימין נתניהו. רבות נכתב ונאמר נגד עסקת הטיעון, אבל לפני שהיועצת החדשה מקבלת החלטה בנושא, חשוב מאד שעו"ד בהרב-מיארה תפנים את לקחי פרשת דרעי החדשה. הלקח המרכזי הוא שאין לעשות הנחות לנאשם ואין לחתום עמו על עסקת טיעון מקלה. לפני אישור הסכם הטיעון על ידי בית המשפט, שמר המורשע על שתיקה ועל שפלות רוח. בגזר דינו מציין נשיא בית משפט השלום בירושלים שמואל הרבסט – ויותר מפעם אחת - כי אריה דרעי אמר שהוא "נוטל אחריות על המיוחס לו". והנה, לא חלפו עשרים וארבע שעות מאז הודה בפני נשיא בית משפט השלום בירושלים בעבירות פליליות והוא כבר מנסח הודעות משתלחות במערכת המשפט ואכיפת החוק ואומר: "כל אדם בישראל יודע שאם לא היו קוראים לי מכלוף אריה דרעי, ... אני לא הולך לשום מקום. אני ניצב על משמרתי כיו"ר תנועת ש"ס". אם אריה דרעי כך, מי לידינו יתקע שבנימין נתניהו ינהג אחרת?

 

אסור לחשוב שעם סיום הסאגה המשפטית של נתניהו, אם במשפט ואם בהסדר טיעון, יבוא סוף גם להסתה, לשיסוי ולשיסוע. לו ניתן היה להעמיד לדין את נתניהו גם על אלה - לא היה צורך בעדי מדינה. מעשיו שלו היו מדברים בעד עצמם ונגדו הוא עצמו. הנזקים שהוא גרם לחברה הישראלית והצלקות שהוא צלק בה, עמוקים מדי וילוו אותנו עוד תקופה ארוכה עד שיגלידו – אם יגלידו. השארתו כאדם חופשי שעיתותיו בידיו (למעט שעות עבודות השירות, שיהיה עליו למלא), בוודאי לא תמנע ממנו להמשיך במעשיו אלה.

 

מאידך גיסא, אם לא תחתום היועצת הנכנסת על הסדר הטיעון, עלול משפט נתניהו, שיימשך, מן הסתם, שנים אחדות, לשאוב את כל משאבי הזמן ותשומת הלב של היועצת החדשה ולהאפיל על כל כהונתה בתפקיד. נכונה גם הטענה שעסקת הטיעון תחסוך למדינה משאבים רבים. כך גם הטענה שעסקת הטיעון, אם תכלול מאסר ארוך יותר משלושה חודשים – וגם אם אלה יומרו בעבודות שירות - תרחיק את נתניהו מכל תפקיד ציבורי למשך כמעט שמונה השנים הקרובות (מתחילים לספור את שבע השנים ממועד סיום ריצוי העונש); אז כבר יהיה נתניהו כבן שמונים ויקטנו הסיכויים שישוב לחיים הפוליטיים. ובכל זאת, יש נימוק חשוב ומשכנע הרבה יותר.

אמנם, כדי שתתקיים עסקת הטיעון, יהיה על נתניהו לעמוד מול שופטיו ולהכריז "מודה אני" באישומים המופיעים בכתב האישום. אמנם, אישומים אלה ירוככו – כנראה מאד – לעומת האישומים המקוריים המופיעים בכתבי האישום כיום, אך עדיין יהיה עליו להודות בקולו שלו, בעבירות חמורות של מרמה והפרת אמונים. עבירות שיש עמן קלון, עבירות שהעונש עליהן – ללא עסקת טיעון – הוא מספר שנים בכלא. הוא יודה באשמה. הוא ולא אחר. הוא ולא עורך דינו. באותו רגע ייתם עידן "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". ובכל-זאת, איש לידינו לא יתקע שנתניהו לא יעשה מעשה דרעי ויום לאחר מכן יחזור להתבכיין ולהתלונן שנעשה לו עוול. נכון הוא כי באותו מעמד של הודאה באשמה, תאבדנה רבות ממשקלן ההאשמות כאילו מערכת אכיפת החוק בכלל, ומערכת המשפט בפרט, "המערכת המפלצתית" כפי שכינה אותה נתניהו, רודפות אותו משיקולים בלתי-ענייניים, כאלה ואחרים. אכן, מבחינת הניראות הציבורית יש להודאה כזו משקל לגמרי לא מבוטל ואין להקל ראש במעמד שבו נתניהו, שחירף וגידף והסית והדיח, יעמוד ויודה בפני שלושת השופטים של בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שיוותרו על כתב האישום - וכל העם רואים את הקולות. ועם זאת, כפי שראינו זה עתה בפרשת דרעי הנוכחית, עדיין אינה מבטיחה שנתניהו יפנים את השחיתות שבמעשיו ויחוש אשם בתוכו הוא, ויטול על עצמו אחריות אמיתית למעשיו.

 

אם יש היבט חיובי במעשה הנכלולי שעשה אריה דרעי, שבתוך יום אחד התכחש לכל התחייבויותי בבית המשפט, הרי זה הסיכוי שהפרקליטות בכלל, והיועצת המשפטית החדשה בפרט, יפנימו שלא ניתן לתת אמון באנשים אלה ואין לעשות עסקאות טיעון מקלות עם אנשים כמו דרעי ונתניהו. ולמרות טיעונים כאלה ואחרים בעד הסדר טיעון עם יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, טיעונים שנשמעו לא מעט בעת האחרונה, חשוב שיתנהל המשפט. ניהול משפט כזה מוכיח לכולם כי "יש שופטים בירושלים", וכי כולנו שווים בפני החוק והחוק גובר על כולנו. גם ראש הממשלה עומד ל"מבחן בוזגלו". זהו חלק ממהותה של הדמוקרטיה. לא שלטון האדם, אלא שלטון החוק – ובפניו, כאמור, כולנו שווים. השוויון מרכיב חשוב הוא בעשיית הצדק, וכידוע, הצדק לא רק חשוב שייעשה אלא גם שייראה. יעמוד נתניהו למשפט, הפרקליטות תביא את ראיותיה, עורכי דינו ינסו להזימן והשופטים הם שיכריעו.

 

הכותב הוא עמית מחקר במכון לחירות ואחריות ומרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.