טרוריזם וסובלנות פוליטית כלפי "שותפים לדרך"

מדינת ישראל סובלת מטרוריזם כרוני לאורך רוב ההיסטוריה שלה. מאחר שרוב הפיגועים מבוצעים בידי ארגוני טרור פלסטיניים בגדה המערבית ובעזה, אנחנו חקרנו שאלה בעלת חשיבות מכרעת לדמוקרטיות באשר הן: כיצד מגביר טרוריזם כרוני את נכונות הציבור לשלול חירויות בסיסיות מקבוצות אוכלוסייה בתוך המדינה שנחשבות "שותפות לדרך" של האחראים לאלימות? ההיסטוריה רצופה דוגמאות למצבי מלחמה או איומי טרור שליבו את התמיכה הציבורית בדיכוי קבוצות אוכלוסייה שאינן מהוות איום אובייקטיבי בפני עצמן (לדוגמה, כליאתם של אמריקאים ממוצא יפני בתקופת מלחמת העולם השנייה והמעקב אחר אמריקאים ערבים או מוסלמים בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001).

בתקופת המקארתיזם בארצות הברית השתמשו החוקר סמואל סטופר (Stouffer) ואחרים במונח "שותפים לדרך" (fellow travelers) לתיאור קבוצות בשמאל (כגון סוציאליסטים, אתאיסטים ופציפיסטים) – שביניהן היו יהודים רבים – שהואשמו על-ידי האנטי-קומוניסטים בתמיכה בקומוניזם למרות שלא היה להן כל קשר פורמאלי למפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית. בהתבסס על תיאוריית הזהות החברתית (social identity theory), אנו מרחיבים את המונח לקבוצות-חוץ מקומיות עם מאפיינים סוציולוגיים (כגון הרקע הלאומי, הדתי או האתני שלהן) או דעות פוליטיות שבעטיים מייחסים להן תמיכה בטרור או אִפשור קיומו.

המחקר שלנו, שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Conflict Resolution, משיב על שתי שאלות פוליטיות קריטיות. עם התגברות הפחד מפני הטרור, מי תומך בדיכוי של מי? ועד היכן מגיע חוסר הסובלנות? אנו סבורים שהגורמים המכתיבים חוסר סובלנות פוליטי כלפי קבוצות הנחשבות שותפים לדרך הם 1) רמת הטרוריזם והאיום הטרוריסטי, 2) האם קבוצות החוץ המקומיות מזוהות מבחינה דמוגרפית או פוליטית עם ארגוני טרור, 3) האם הפרטים מזדהים עם הימין הפוליטי.

לבדיקת ההיפותזות האלה בדקנו כיצד פיגועי טרור בישראל מצד פלסטינים הפחיתו את הסובלנות בקרב אזרחי ישראל היהודים כלפי שלוש קבוצות הנתפסות כשותפות לדרך שאינן קשורות למבצעי הפיגועים בפועל: קבוצות פוליטיות של ערביי ישראל (כגון התנועה האיסלאמית ובל"ד), ארגוני שמאל יהודיים (כגון שלום עכשיו ומרצ) ואזרחי ישראל הערבים. חוסר סובלנות כלפי כל שלוש הקבוצות משקף פעפוע של חוסר סובלנות כלפי שותפים לדרך בישראל.

הצלבנו נתוני מאקרו של התנודות באירועי טרור במשך תקופה של 30 שנה, בין 1980 ל-2011, עם נתוני סקר מ-18 סקרים שנערכו בישראל לבדיקת הסובלנות הפוליטית בקרב יהודים ישראלים על פני אותה תקופה. לאורך 30 השנים שהקיף המחקר שלנו אירעו בישראל קרוב ל-1,500 פיגועי טרור (מקור: Global Terrorism Database).

המשתנה התלוי במחקר שלנו, סובלנות פוליטית כלפי שותפים לדרך, הוא תמיכה בזכותם של חברי הקבוצה להפגין – חירות יסודית בדמוקרטיה שיש לה חשיבות קריטית במיוחד בישראל, כיוון שהפגנות הן אמצעי הביטוי הפוליטי הנפוץ ביותר בקרב המיעוט הערבי.

שני סוגים של שאלות סקר שימשו למדידת סובלנות פוליטית. במדד "הכי פחות אהודים" התבקשו הנשאלים לבחור את הקבוצה הכי פחות אהודה עליהם מרשימה של קבוצות אוכלוסייה מקומיות, ולאחר מכן נשאלו האם לקבוצה הזאת "צריך להתיר להפגין". התמקדנו בנשאלים שבחרו קבוצות פוליטיות של ערביי ישראל והשמאל היהודי כקבוצות הכי פחות אהודות עליהם. סעיף נוסף של "קבוצה קבועה" שאל את כל המשיבים לסקר האם ל"אזרחי ישראל הערבים" יש להתיר להפגין.

תרשים 1 מעניק הצצה ראשונית למתאם המצרפי בין טרוריזם ובין הסובלנות כלפי ערביי ישראל וקבוצות פוליטיות ערביות. הסובלנות יורדת כשהטרוריזם גובר, והיא תמיד נמוכה יותר כלפי הקבוצות הערביות הכי פחות אהודות מאשר כלפי האזרחים הערבים ככלל.

תרשים 1. מגמות של סובלנות על ציר הזמן, 2011-1980

מבחן מוצלח יותר בוחן את כלל המידע – נתוני הסקרים ברמת הפרט ונתוני הטרוריזם ברמת המאקרו, לצד משתני ביקורת. להלן התוצאות העיקריות שקיבלנו מניתוחים מרובי משתנים:

• לטרוריזם השפעה חזקה הרבה יותר על הפחתת הסובלנות כלפי קבוצות לא אהודות של ערבים או יהודים שמאלנים בקרב ימנים, מאשר בקרב שמאלנים או אנשי מרכז.
• חוסר סובלנות עקב טרוריזם מתרחב גם לאזרחים ערבים מן השורה, אך רק בקרב ימנים. למעשה, יהודים המזדהים עם הימין אינם מבחינים בין קבוצות פוליטיות ערביות לבין אזרחים ערבים מבחינת רמת ההסתייגות שלהם.
• במבט כולל, רק אנשי ימין מגיבים לרמות טרוריזם גבוהות בפעפוע של חוסר סובלנות כלפי כל שלוש הקבוצות השותפות לדרך. לנוכח רמות טרור זהות, יהודים במרכז ובשמאל אינם מגלים חוסר סובלנות פוליטי מוגבר.

המחקר שלנו הוא הראשון שמדגים כיצד פיגועי טרור כרוניים חוללו פעפוע מובהק של חוסר סובלנות פוליטי כלפי כמה קבוצות אוכלוסייה הנחשבות שותפות לדרך של מבצעי הפיגועים. הקבוצות שבדקנו הן "שותפות לדרך" קלאסיות כיוון שאינן קשורות למבצעי האלימות בפועל ואינן מהוות איום בטחוני על מדינת ישראל.

ההרחבה של תיאוריית הזהות החברתית עוזרת לנו להסביר את תגובתם של אנשי ימין. כשרמת האיום גבוהה, ההתמזגות של כוחות פסיכולוגיים ופוליטיים מטשטשת את גבולות קבוצות החוץ בקרב ימנים, שרואים את קבוצת הפנים שלהם ("אנחנו") בראייה צרה יותר ואת קבוצות החוץ של השותפים לדרך ("הם") בראייה רחבה ומוחלטת יותר, ללא הבחנה. מחקר נוסף שאנו עורכים כעת בוחן את המנגנונים ברמת המיקרו שעומדים בבסיס התגובות הנבדלות של ימנים ושמאלנים.

בישראל ובמקומות אחרים, לפעפוע של חוסר הסובלנות יש השלכות חמורות ביחס להתערערות הדמוקרטיה. בישראל, תמיכה ציבורית אפשרה לממשלות ימין מכהנות להעביר חקיקה המגבילה את זכויותיהם וחירויותיהם של מפלגות ערביות ואזרחים ערבים. במילותיו של העיתונאי מקס פישר, הפחד מטרוריזם עורר בימין הישראלי דחף "להעדיף זהות על פני דמוקרטיה."

חוסר סובלנות כלפי קבוצות שותפות לדרך הוא במובהק בעיה עולמית. האזרחים הכורדים בטורקיה, האזרחים הקשמירים בהודו, והאזרחים המוסלמים במספר מדינות מערביות חווים עלייה במעקב המופעל עליהם ובחוסר הסובלנות כלפיהם בעקבות התקפות של ארגוני טרור החולקים איתם רקע אתני משותף.

הפעפוע של חוסר הסובלנות כלפי שותפים לדרך אינו בלתי נמנע. לאליטות תפקיד מרכזי בתיווך אירועים בינלאומיים "גולמיים" לציבור הרחב. פיגועי הטרור באירופה ובארה"ב בשנים 2017-2015 דרבנו את מועמדי הימין הפופוליסטי לנשיאות, מרין לה פן (צרפת) ודונלד טראמפ (ארה"ב) להציע צעדים גורפים להצרת החירויות האזרחיות של מוסלמים מקומיים. לעומת זאת, ימים ספורים אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 ביקר ג'ורג' ו' בוש במסגד והוקיע התקפות נגד אמריקאים מוסלמים. דרוש מחקר נוסף שיבדוק כיצד הרטוריקה של האליטות יכולה להגביר או להפחית את חוסר הסובלנות כלפי קבוצות הנחשבות שותפות לדרך.

---

מארק פפלי (Peffley) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קנטאקי (mpeffl@uky.edu)
מארק האצ'יסון (Hutchison) הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת רוד איילנד (mlhutch@gmail.com)
מיכל שמיר היא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב (m3600@post.tau.ac.il)

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Peffley, Mark, Marc L. Hutchison, and Michal Shamir. 2022. "Terrorism and Political Tolerance toward “Fellow Travelers”." Journal of Conflict Resolution. https://doi.org/10.1177/00220027211069121