נורמליזציה של שנאה: זהות, קיטוב רגשי ודה-הומניזציה בפייסבוק בהקשר של סכסוך פוליטי

טל אוריאן הראל, פרופ' ג'סיקה כץ ג'יימסון, ופרופ' יפעת מעוז

״יש עדיין שלא הפנימו שהשמאל הוא אויב הכי מסוכן״
״מה השמאלנים עושים כאן בכלל???!!! שילכו לעזה״
״אנחנו? שמאלני מטומטם אתה לא חלק מה"אנחנו" אין לך קשר לעם היהודי״

הציטוטים המוצגים מעלה נלקחו מתוך תגובות שכתבו עוקבי עמוד הפייסבוק של ״הצל״, עמוד פייסבוק ישראלי המזוהה עם אידיאולוגיה ימנית קיצונית, ביחס לתומכי השמאל בישראל במהלך שנת 2017. הם מספקים הצצה, גם אם חד-צדדית וקיצונית, אל מערכת היחסים הטעונה והעכורה בין אזרחים התומכים בקבוצות פוליטיות יריבות בישראל. באמצעות העמקה וניתוח איכותני-תמטי של תגובות אלו ונוספות ביקשנו במחקר הנוכחי לבחון כיצד מרחבי שיח הומוגניים מקוונים תורמים להקצנת השיח ביחס ליריבים פוליטיים וכיצד הקיטוב הפוליטי הרגשי משתקף בהם.

קיטוב רגשי הוא מהתופעות הפוליטיות-חברתיות הבולטות והנחקרות בשני העשורים האחרונים. המושג מתאר את הקיטוב הפוליטי כתהליך של התגברות העוינות וחוסר החיבה ההדדי בין יריבים פוליטיים. חוקרים העוסקים בקיטוב רגשי מציעים כי הזהות הפוליטית של תומכי המפלגות, או במקרה של ישראל - תומכי המחנות הפוליטיים השונים, הופכת להיות זהות חברתית מרכזית עבורם, בדומה לאהדה של קבוצת כדורגל; מתוך כך, הדינמיקה הבין-קבוצתית הופכת לכזו בה אנשים מביעים העדפה גבוהה לקבוצה איתה הם מזדהים ונכונות ללכת איתה ״באש ובמים״, ובמקביל מביעים רגשות שליליים מאד כלפי הקבוצה היריבה. בין הגורמים המרכזיים לתופעה אשר זוהו בשנים האחרונות נמצאים הטלוויזיה הרב-ערוצית וקמפיינים של מועמדים פוליטיים, לצד האינטרנט והרשתות החברתיות אשר יצרו מרחבי שיח הומוגניים בהם אנשים אינם נחשפים לעמדות מנוגדות ולכן נוטים יותר להקצנה ולריחוק מהקבוצה השנייה.

במחקר הנוכחי, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Social Media+Society, ביקשנו להתמקד במרחב מקוון הומוגני ספציפי ולבחון כיצד הוא תורם ליצירת שיח בין-מחנאי עוין והאם ניתן לזהות דינמיקות שמגבירות את הקיטוב הרגשי ומסלימות את הסכסוך בין יריבים פוליטיים. לשם כך התבססנו על תיאוריית הזהות בסכסוכים (The Dynamic of Identity in Personal and Social Conflict) של נורת׳רופ (Northrup, 1989), המציעה מודל של ארבעה שלבים בהסלמה של סכסוכים והפיכתם לבלתי פתירים. על פי המודל, ככל שהקונפליקט מתקדם בין שלב לשלב, פתרון הסכסוך הופך לפחות סביר ואפשרי. בשלב הראשון - איום – תחושת איום מובילה לגינוי של מעשיו, אמונותיו או ערכיו של האחר. בשלב השני - עיוות - נשללת הלגיטימיות, האמינות או המומחיות של האחר. בשלב השלישי - קשיחות - ישנה הקשחה של גבולות הקבוצה, ומתחזקת ההבחנה בין מי שמוגדר כחלק מהקבוצה, כלומר "אנחנו", ובין הקבוצה האחרת שמוגדרת כ"הם". בשלב האחרון – מיסוד הסכסוך - קיומו של הסכסוך מקובל על כלל חברי הקבוצה, כאשר כל קבוצה בוחרת מנהיגים המאמצים את העמדות הקיצוניות ביותר כדי לשמור על קו אידיאולוגי אחיד ולהבטיח שלא יתקיימו ויתורים לקבוצה האחרת, שמודרת כליל מהשיח. מטרתנו הייתה לבחון האם השלבים השונים מתקיימים בשיח המקוון בין יריבים פוליטיים בישראל וכיצד הם מקבלים ביטוי.

בחרנו לחקור את עמוד הפייסבוק של ״הצל״, יואב אליאסי, זמר ראפ ישראלי, הבולט בשנים האחרונות כפעיל ימין שעיקר פעילותו מתקיימת ברשתות החברתיות. בעת ביצוע המחקר עמוד הפייסבוק שלו מנה קרוב לחצי מיליון עוקבים ונחשב לאחד מעמודי הפייסבוק הפופולריים ביותר בישראל. בנוסף, בשנת ביצוע המחקר עמוד הפייסבוק של ״הצל״ דורג כפלטפורמה המקוונת המובילה בישראל בהפצת דברי שנאה (על פי דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון המנטר את גלי השנאה בשפה העברית ברשת) ונכלל ברשימת 20 עמודי הפייסבוק האינטראקטיביים ביותר בישראל מבחינת מעורבות העוקבים. בעמוד הפייסבוק מתפרסמים בדרך כלל תכנים חדשותיים ופוליטיים, כפי שהם מובאים מנקודת מבטו של "הצל", והם מעוררים עשרות עד מאות תגובות של העוקבים המזוהים ברובם עם הימין והימין הקיצוני הישראלי. תומכי שמאל כמעט ואינם מעורבים בשיח בעמוד.

התגובות שבחנו במחקר נכתבו על ידי עוקביו של "הצל" לאורך שתי תקופות שונות בשנת 2017, במהלכן פורסמו 194 פוסטים, שקיבלו מספר כולל של 51,126 תגובות. בכדי לאתר את התגובות הרלוונטיות למחקר חיפשנו אחר מילות מפתח כמו "שמאל" או "שמאלני", שנכתבו באיות הנכון שלהן או הופיעו עם שגיאות כתיב, חלקן שגיאות מכוונות המשמשות כביטויי גנאי נגד תומכי השמאל (למשל, השימוש בספרה אפס במקום האות הראשונה – 0מאל – איות שגוי שיש לו קונוטציה שלילית). לאחר שהסרנו תגובות שחזרו על עצמן או תגובות שהכילו פחות מארבע מילים, הגענו לבסיס נתונים של 2,870 תגובות לניתוח.

ניתוח התגובות העלה כי ארבעת השלבים במודל הסלמת הסכסוך משתקפים בתגובות העוסקות בשמאל בעמוד הפייסבוק של ״הצל״. השלב הראשון – איום – השתקף בתגובות בהן תומכי השמאל הוצגו כאיום משמעותי לישראל ואזרחיה, למשל: ״השמאלנים זה השטן שלנו בגלל שהם קיימים המדינה נהרסת והצבא נחלש" (13.12.2017). לשלב השני – עיוות – נמצאו שני ביטויים: 1) עיוות האידיאולוגיה של השמאל, למשל בטענה שתומכי השמאל היו מעדיפים שתקום מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל; ו-2) שלילת הלגיטימיות על ידי ייחוס של מחלות נפש או טיפשות לתומכי השמאל: ״השמאל השתגע לגמרי, חייבים לקחת תרופות" (14.04.2017). באופן דומה, גם לשלב השלישי – קשיחות – נמצאו שני ביטויים: 1) היפרדות והדרה שהשתקפה בשאיפה להרחקת תומכי השמאל מהחברה והמדינה: ״"אני בעד שיגרשו את כל השמאלנים וישללו מהם זכויות בארץ" (10.12.2017); ו-2) דה-הומניזציה על ידי השוואה לכלבים, שרצים וכו׳. השלב האחרון של מיסוד הסכסוך אומנם הופיע בנתונים, אך קיבל ביטוי מצומצם במסגרת תגובות בהן תומכי שמאל הורחקו הלכה למעשה מן השיח בין המגיבים ונמנעה תקשורת בין הקבוצות: ״העמוד הזה לא בשבילך... אתה יכול ללכת לכתוב בעמוד של שמאלנים, התגובה שלך לא מעניינת... קוף״ (20.4.2017).

בחינת מכלול התגובות על פי שלבי מודל הסלמת הסכסוך מדגימה כיצד קבוצה הומוגנית של משתמשי פייסבוק הופכת לסגורה, ומרחיקה פיזית ופסיכולוגית את מי שנתפס כ"אחר" ושונה ממנה - במקרה הזה את קבוצת 'השמאלנים'. ממצאי המחקר מדגימים כיצד במסגרת השיח הקבוצתי נוצרת נורמליזציה של עוינות קשה כלפי הקבוצה הפוליטית הנגדית, ואפילו שנאה, אשר עלולה להיות מסוכנת להמשך השיח הדמוקרטי ברשתות החברתיות, ואולי אף מחוץ להן. במאמר הצענו כלים להתמודדות עם התופעה, המבוססים גם הם על המודל של נורת׳רופ. האפשרות הראשונה הינה התערבות של גורם שלישי רב-עוצמה, כמו חברת פייסבוק עצמה, שתדאג להשבית עמודים בעלי תוכן פוגעני. פתרון זה עלול להיות בעייתי, שכן הגדרה של תוכן כפוגעני נתונה לפרשנות סובייקטיבית וכפועל יוצא עלולה להתרחש פגיעה בחופש הביטוי. אפשרות שנייה היא סיוע בקידום דפי פייסבוק המקדמים דיאלוג בין יריבים פוליטיים. דוגמה לעמוד פייסבוק כזה בישראל הוא "דיבור אחר", לו יש כיום מספר מצומצם של עוקבים. אפשרות נוספת היא שינוי האלגוריתם של פייסבוק כדי שיעודד חשיפת משתמשים למידע מגוון ודעות פוליטיות שונות ויגביר את האפשרויות לאינטראקציה בין מחנאית.

המחקר הנוכחי סובל ממספר מגבלות, כשהבולטת בהן היא העובדה שבחנו עמוד פייסבוק שמהווה פלטפורמת שיח רק למגיבים מצד אחד של המפה הפוליטית, מבלי להציג את תמונת הראי שלו, על אף שאיננו מניחות שהעוינות היא חד-צדדית. מחקרי המשך צריכים לבחון עמודי פייסבוק המזוהים עם השמאל ולאתר קווי דמיון או הבדלים בין מרחבי השיח. על אף מגבלות אלו, ממצאי המחקר תורמים להבנת הקשר בין זהות, קיטוב רגשי ודה-הומניזציה ובין שיח במרחבים הומוגניים מקוונים, שהשילוב ביניהם מוביל לנרמול מסוכן של שיח שנאה.

---

טל אוריאן הראל היא תלמידת דוקטורט במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף היא חברה במעבדת PICR לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם ועמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום, שניהם באוניברסיטה העברית. למידע נוסף: https://smart.huji.ac.il/people/tal-orian-harel

פרופ' ג'סיקה כץ ג'יימסון היא פרופסור מן המניין, ראשת המחלקה לתקשורת ב- North Carolina State University.

פרופ' יפעת מעוז היא פרופסור מן המניין במחלקה לתקשורת, ראשת מכון טרומן לקידום השלום , ראשת מרכז שוויץ והתוכנית לחקר סכסוכים, וראשת מרכז לייפר והתוכנית למגדר ומגוון, באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Harel, T. O., Jameson, J. K., & Maoz, I. (2020). The Normalization of Hatred: Identity, Affective Polarization, and Dehumanization on Facebook in the Context of Intractable Political Conflict. Social Media + Society. https://doi.org/10.1177/2056305120913983