צמיחת מנהיגות בערים שסועות: הגיבור השב לביתו, המתווך ופורץ הדרך
ד"ר נעם ברנר, פרופ' שאול שנהב ופרופ' דן מיודובניק
בתחילת שנות ה-2000, במהלך האינתיפאדה השנייה, הרשויות הישראליות הפסיקו את הפעילות הפוליטית של תושבי ירושלים הפלסטינים באוריינט האוס, אשר היה המבנה בו פעלה ההנהגה הפלסטינית של מזרח ירושלים. סגירת האוריינט האוס סימלה את קיצה של ההנהגה הפלסטינית העירונית האחרונה בראשות פייסל חוסייני, וסימלה את תחילתו של עידן של מנהיגות מפוצלת, המורכבת משחקנים תת-עירוניים מגוונים. לאחר האינתיפאדה מנהיגי שכונות וכפרים במזרח ירושלים לקחו על עצמם את האחריות לשאת ולתת מול העירייה בשם התושבים, בשאיפה לקדם את האינטרסים המקומיים.
בשנת 2018, ממשלת ישראל השיקה את תכנית החומש למזרח ירושלים, הכוללת השקעה של מעל 5 מיליארד ש״ח במטרה לשפר את התשתיות, את החינוך, את התחבורה הציבורית ותחומים עירוניים נוספים. הממשלה, שפעלה דרך משרד החינוך ועיריית ירושלים, נתקלה בקשיים רבים בשיתוף פעולה עם תושבי מזרח ירושלים עד שהבינה שעליה לעבוד במשותף עם המנהיגים המקומיים. גם במערב העיר, השונה עד מאוד ממזרחה, התחזקה השפעתם וחשיבותם של המנהיגים השכונתיים, התחזקות אשר באה לידי ביטוי בעיקר דרך עבודת המינהלים הקהילתיים וארגוני חברה אזרחית. כך, במבט רוחבי, אפשר לראות כי העיר כולה, המחולקת לשכונות-שכונות וקהילות-קהילות, מתנהלת ומתפתחת באמצעות הנהגות קהילתיות המתווכות בין הקבוצה אותה הן מובילות ובין העירייה וקבוצות אחרות בעיר. מנהיגות מקומית זו הפכה עם השנים לגורם חשוב במרקם החיים בעיר.
מקרים דומים התרחשו בערים שסועות אחרות, שבהן הקשר בין קבוצות תלוי בעיקר במנהיגי קהילה שמוכנים לקחת אחריות ולשמש כמתווכים או משתפי פעולה עם "הצד השני". חוקרים העוסקים בערים מסוג זה מתרכזים על פי רוב בנושאי תכנון, במאבקים על זכויות ועל משאבים, או בקונפליקטים בין קבוצות לאומיות או אתניות. מחקרים אלה משקפים את המציאות הקשה של הפרדה, של יחסי כוח א-סימטריים, של חלוקות חברתיות ולעיתים גם של אלימות מתמשכת. בערים אלה נמצא לעתים קרובות שהקבוצות השונות נאלצות לקדם את האינטרסים שלהן ולפתח הנהגה משלהן. המבנה של העיר השסועה, לפיכך, מחייב כי תהליכי פיתוח עירוניים הכרוכים בשיתוף פעולה בין-קבוצתי ובניית אמון ייעשו בשיתוף של מנהיגות ומנהיגים של קבוצות בעיר. התפקיד המשמעותי של מנהיגים אלה, מעלה את הצורך להבין את התנאים לצמיחתם, את הלך המחשבה והמוטיבציה שלהם, חרף הסיכונים שהם לוקחים על עצמם, כמו אובדן המוניטין ואף סכנה לחייהם. החשיבה, התנאים והמוטיבציות שלהם משתקפים, בין היתר, בסיפורי החיים שלהם.
מחקר זה מתבסס על ניתוח ״סיפור-החיים״ על בסיס ראיונות שנעשו עם מנהיגים מקומיים בחלקה המערבי והמזרחי של ירושלים. המחקר מבוסס על ראיונות עם ארבעים מנהיגים מקומיים הן מהקהילות הפלסטינית-ערבית והן מהקהילות הישראלית-יהודית הכללית והחרדית, שבהם התבקשו המנהיגים לתאר את תהליכי הצמיחה שלהם לכדי מנהיגים. בניתוח של הסיפורים חיפשנו טיפוסים נרטיביים (האופן בו אנשים מספרים סיפור) הקשורים לקבוצות החברתיות המתגוררות בעיר, וכן את הבניית המרחב והקונפליקט בתוך סיפורי החיים של המנהיגים.
הממצאים שלנו מלמדים על שלושה סיפורים טיפוסיים שמאפיינים את המנהיגים מהקבוצות השונות: "הגיבור השב לעירו" סופר על ידי אלו מהחברה הישראלית הכללית, "המתווך" על ידי הפלסטינים ו"פורץ הדרך" על ידי החרדים. גילינו כי המנהיגים מהחברה הישראלית הכללית מייחסים חשיבות רבה לחוויות מעצבות מחוץ לירושלים, הכוללות התפתחות מקצועית, מפגש ראשוני עם קבוצות מוחלשות או יריבות, או נקודת מבט חדשה על העיר. מנהיגים אלה יוצאים למסע מחוץ לעיר ושבים אליה עם פרספקטיבה חדשה. הפלסטינים, לעומתם, משלבים את הבניית המרחב שלהם בתוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל אירוע, בתוך העיר או מחוצה לה, נוגע לסכסוך וליחסיהם עם יהודים, וכך הם מציירים נרטיב של מתווכים העומדים בתווך בין שתי הקבוצות. יש לציין, כי בקרב המנהיגים מהחברה הישראלית הכללית והחרדית, הסכסוך עם הפלסטינים כמעט שלא הוזכר בסיפורי החיים, שכן מנהיגים אלה דיברו בעיקר על מאבקיהם בתוך ומול האוכלוסייה היהודית.
הממצא המרכזי שגילינו הוא שבכל הנרטיבים בלט מוטיב משותף, המשקף חשיבה דומה, שאנו מכנים אותה - ״צמיחת מנהיגות כתגלית״. בכל הסיפורים, מכל הקבוצות, המרואיינים הדגישו חוויות שסייעו להם להסביר מדוע הם חושבים אחרת מחברי הקבוצה שלהם. רוב החוויות הללו היו בעלות מאפיין מרחבי דומה, והן התרחשו מחוץ לירושלים (למשל, לימודים מחוץ למדינה או שהות בכלא הישראלי) או בזמן אחר (למשל, סיפור נוסטלגי לגבי הוריהם או תיאור החיים לפני מלחמת 1967). ההסבר שניתן לממצא זה היה שההתגבשות כמנהיג, או כמנהיגה, בעיר שסועה כמו ירושלים מצריכה חוויה מעצבת מחוץ למציאות השנויה במחלוקת של העיר.
אנו מאמינים שלרעיון ״צמיחת מנהיגות כתגלית״ ובעיקר להיבט המרחבי של היציאה מחוץ לעיר יכולות להיות השלכות על ההבנה ועל הפיתוח של מנהיגות עירונית לא רק בערים שסועות. מנהיגים עירוניים נטועים מאוד במקום המגורים שלהם, וכוחם העיקרי נובע מהידע המקומי ומההון החברתי שלהם. עם זאת נראה, לפחות על פי ממצאי המאמר הזה, כי יש חשיבות רבה לחוויות שמחוץ לעיר כגורם חשוב בהתפתחותם כמנהיגים עירוניים. במילים אחרות, ניתוח הסיפורים האישיים של המנהיגים שנכללו במחקר זה מלמד אותנו כי מנהיגים עירוניים, למרות שכוחם המקומי בקהילותיהם, בונים את ה"חשיבה" ואת החזון שלהם במידה רבה על סמך התנסויות מחוץ לקהילותיהם. במקרים מסוימים, הדבר אפילו נעשה על בסיס רעיונות והתנסויות שרכשו מהקבוצה היריבה. מן ההיבט המתודולוגי אנו מציעים להמשיך ולפתח את השימוש בגישת סיפורי החיים כדי ללמוד על תהליכי הצמיחה והעיצוב של מנהיגות עירונית. המורכבות של הזירה העירונית והחיבור של המנהיגים למקום פעולתם עולה באופן עשיר בעזרת כלים נרטיביים. מן ההיבט הפרקטי אנו מציעים לבחון שילוב של חוויות חוץ-מרחביות בתכניות להכשרת מנהיגות עירונית.
----
ד״ר נעם ברנר הוא הוא פוסט-דוקטורנט במחלקה למדע המדינה ובמכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ׳ שאול שנהב הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ׳ דן מיודובניק הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה ובמחלקה ליחסים ובינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
הפרסום מבוסס על מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Urban Affairs בו ניתן לקרוא ביתר פירוט על סיפורי החיים של המנהיגים הירושלמים:
Brenner, Noam, Shenhav, Shaul and Miodownik Dan (2022) Leadership development in divided cities: The Homecomer, Middleman, and Pathfinder. Journal of Urban Affairs