כשהרתעה מביאה יותר נזק מתועלת
הריסות בתים, רדיקליזציה פלסטינית והרוגים ישראלים

ד"ר מיכאל פרידמן ופרופ' אסטבן קלור

במוקדי עימות ברחבי העולם מתקיימת לחימה בין כוחות ממשלה וארגוני טרור. בלוחמה מהסוג הזה קיימת סכנה שמאמצים לביעור הטרור יביאו יותר נזק מתועלת ויספקו תחמושת לסבבי אלימות נוספים. נראה שהתופעה הזאת רלוונטית במיוחד לסכסוך הישראלי-פלסטיני, המתאפיין בסבבי אלימות חוזרים ונשנים.

במאמר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Conflict Resolution עסקנו בסיכון שצעדים נגד טרור ישתבשו ויובילו לסבבי אלימות נוספים. באופן ספציפי בדקנו את השימוש שעשתה ישראל בהריסת בתים סלקטיבית וחסרת אבחנה בתקופת האינתיפאדה השנייה, ומצאנו שפעולות חסרות אבחנה נגד טרור עלולות להוביל לרדיקליזציה פוליטית בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, וכתוצאה מכך להתגברות פיגועי הטרור. מסקנת המאמר שלנו היא שצעדים חסרי אבחנה נגד טרור אינם בהכרח אפקטיביים בהפחתת פיגועים עתידיים, ולפיכך מומלץ לנקוט גישות ממוקדות יותר.

בפתיחת המאמר אנו דנים בהשקפה הרווחת בספרות העוסקת בסכסוכים, שלפיה צעדים סלקטיביים למניעת טרור אפקטיביים יותר מצעדים חסרי אבחנה. המונחים האלה מבוססים על הגדרתו של קאליבס (Kalyvas, 2006), שלפיה מדיניות נתונה מוגדרת כסלקטיבית אם המדיניות מתמקדת ביריבים ברמה הפרטנית (כגון תקיפות כטב"מים), בניגוד למתווי מדיניות שאינם כה סלקטיביים (כגון הטלת עוצר). לפי ההשקפה הזאת, צעדים חסרי אבחנה עלולים דווקא להחמיר את המצב ולגרור הסלמה באלימות, בעוד צעדים סלקטיביים אמורים למנוע זאת.

בהמשך אנו סוקרים את הספרות האמפירית בנושא זה, המחולקת לשתי גישות שונות. הראשונה מתמקדת בשאלה אם פעילות סלקטיבית ו/או חסרת אבחנה נגד טרור מובילה לרדיקליזציה של האוכלוסייה, בעוד הגישה השנייה בוחנת אם גישות סלקטיביות ו/או חסרות אבחנה נגד טרור אפקטיביות בהפחתת פיגועים עתידיים. המחקרים האלה הניבו ראיות סותרות, הממחישות את הצורך בניתוח מקיף יותר של הקשר בין מלחמה בטרור לבין פעולות תגמול אלימות.

בניסיון למלא את החוסר הזה בספרות, אנו בוחנים את הקשר בין צעדים נגד בטרור ורמות אלימות עתידיות באמצעות נתונים על השימוש שעשתה ישראל בהריסת בתים במהלך האינתיפאדה השנייה (2004-2005). אנו מנצלים את השונוּת בזמן ובמרחב שהתקיימה ביישום המדיניות הזאת כדי להעריך את השפעתה על הדעות הפוליטיות של הפלסטינים ועל פיגועי טרור עתידיים.

אנו מתמקדים בשני סוגים עיקריים של הריסות בתים שביצעה ישראל: הריסת בתים למטרות ענישה והריסת בתים למטרות סיכול מונע ("חישוף"). הריסת בתים למטרות ענישה מופנית ישירות נגד פעילי טרור. בהתבסס על קאליבס (Kalyvas, 2006), אנו מסווגים הריסת בתים למטרות ענישה כמדיניות סלקטיבית נגד טרור. לעומת זאת, הריסת בתים למטרות סיכול מונע מתמקדת בבתים השוכנים באזורים מסוימים לתכלית צבאית, בלי קשר להתנהגות הבעלים. אנו מסווגים הריסת בתים למטרות סיכול מונע כמדיניות חסרת אבחנה נגד טרור מכיוון שהיא מופנית כלפי קבוצה, ללא כל קשר לפעולותיהם של הפרטים שנפגעים מיישומה.

ממצאינו מראים כי הריסת בתים למטרות ענישה, שהיא גישה סלקטיבית למלחמה בטרור, אינה מובילה לשינוי בהשקפות הפוליטיות בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. מאידך, הריסת בתים למטרות סיכול מונע שהיא גישה חסרת אבחנה למלחמה בטרור מובילה לעלייה בדעות פוליטיות רדיקליות.

בהסתמך על הניתוח הזה מצאנו שרדיקליזציה פוליטית עקב פעולות חסרות אבחנה נגד טרור מובילות לעלייה במספר הפיגועים העתידיים. מכך משתמע שלפעולות נגד טרור עשויה להיות השפעה החורגת מעבר לקבוצות מיליטנטיות, ושהשפעתן על האוכלוסייה האזרחית מותירה חותם על התפתחות הסכסוך לאורך זמן. בסיכום הכולל, הניתוח שלנו מספק אישוש אמפירי למנגנון שמאחורי המתאם החיובי בין מדיניות חסרת אבחנה נגד טרור לבין רמות אלימות עתידיות.

אנו מתרכזים כאן בסכסוך מסוים ובתקופת זמן מוגדרת, ויש לנקוט זהירות בטרם מכלילים מהתוצאות שלנו להקשרים אחרים. עם זאת, אנו סבורים שהמסר הכללי של המחקר הזה תקף גם לסכסוכים במקומות אחרים. הריסות בתים הן דוגמה אחת לאלימות המופעלת על אזרחים במסגרת המלחמה בטרור. גילויי אלימות דומים כוללים פעולות כגון התקפות כטב"מים, חיסולים ממוקדים והתקפות טילים. יעילותן של פעולות כאלה נגד טרור היא נושא העומד במרכזם של דיוני מדיניות בסכסוכים אחרים ברחבי העולם.

לפיכך, מסקנתנו היא שצעדים חסרי אבחנה נגד טרור עלולים להיות בלתי אפקטיביים בהפחתת פיגועים עתידיים, ואנו סבורים שיש צורך בגישות ממוקדות יותר. אנו ממליצים גם שקובעי מדיניות ישקלו את ההשלכות הבלתי מכוונות שעלולות להיות לצעדים חסרי אבחנה נגד טרור, בעת תכנון אסטרטגיות נגד טרור.

---

• ד"ר מיכאל פרידמן הוא מרצה בבית ספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה (http://mfreedman.mit.edu/).
• פרופ' אסטבן קלור הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית ((https://scholars.huji.ac.il/eklor/home.

• הרשומה מתבססת על המאמר הבא:

Freedman, M., & Klor, E. F. (2022). When Deterrence Backfires: House Demolitions, Palestinian Radicalization, and Israeli Fatalities. Journal of Conflict Resolution.

https://doi.org/10.1177/00220027221139432