עיון במשטר הישראלי, בין דמוקרטיה ואפרטהייד

פרופ' גל אריאלי

מזה זמן רב וביתר שאת בשנים האחרונות מתקיימת מחלוקת נוקבת על טיבו של המשטר הישראלי. מחד, יש הרואים בישראל דמוקרטיה ליבראלית ואפילו דמוקרטיה ליבראלית משגשגת, וזאת למרות שפועלת בתנאים קשים. כך, למשל, החזון של המכון לחירות ואחריות שבה מתפרסמת רשומה זו מבוסס על הרצון להבטחת קיומה של הדמוקרטיה הליבראלית בישראל. מאידך, יש הכופרים בעצם ההגדרה של ישראל כדמוקרטיה ומאפיינים את המשטר שלה כמשטר אפרטהייד או כפורמט אחר של משטר לא דמוקרטי. כך, למשל, ארגוני זכויות אדם בין לאומיים טענו לאחרונה בדוחות שונים כי ישראל היא משטר אפרטהייד. מעבר למחלוקת המשתקפת בהגדרות מנוגדות אלו, מחקרים רבים הוקדשו להתנצחות בשאלה מהי ההגדרה הנכונה למשטר הישראלי, וכך ישראל הוגדרה כדמוקרטיה אתנית, משטר היברידי, אתנוקרטיה, דמוקרטיה של עם אדונים ועוד שלל הגדרות נוספות. פרספקטיבות מנוגדות אלו של המשטר אינן רק ביטוי לוויכוח תיאורטי. בסופו של דבר, לסיווג המשטר יש השלכות פוליטיות נרחבות. להגדרה של מדינה כדמוקרטיה או כאי-דמוקרטיה יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על מידת הלגיטימציה הפנימית והחיצונית שלה. סיווג ישראל כדמוקרטיה יכול אפוא להיתפס כמקדם את הלגיטימציה של המשטר שלה; ולהפך, הגדרתה כאי-דמוקרטיה יכולה להטיל סָפֵק בלגיטימיות שלו ואף להצביע על הצורך בשינוי רדיקלי של המשטר.

הספר שלי "עיון במשטר הישראלי: בין דמוקרטיה ואפרטהייד", אשר התפרסם לאחרונה בהוצאת Cambridge University Press, לא מציע פתרון למחלוקת זו על ידי הצעת הגדרה למשטר או על ידי אפיון של המשטר הישראלי כדמוקרטי או לא דמוקרטי. למעשה, בספר נטען כי אין דרך ליישב באופן סופי את הוויכוח על הסיווג של המשטר הישראלי. זאת, משום שהמחלוקת על הגדרת המשטר הישראלי משקפת מחלוקת נוספת ביחס לשתי שאלות יסוד בסיסיות יותר. ראשית, כיצד, אם בכלל, מגדירים וממשיגים דמוקרטיה? שנית, כיצד, אם בכלל, מתחשבים בשאלת הגבולות של ישראל כגורם בדיון על המשטר שלה?

בספר אני מסביר בין השאר כי השאלה הראשונה – כיצד מגדירים דמוקרטיה – מכריעה מראש איך יסוּוג המקרה הישראלי. מי שרואים בישראל דמוקרטיה מלכתחילה, מאמצים בדרך כלל הגדרה רזה יותר של דמוקרטיה, למשל, כזו הכוללת את הבחירות ואת קיום התחרות הפוליטית; ומנגד, מי שמטילים ספק באופייה הדמוקרטי מציעים מראש הגדרות עבות יותר, למשל, כאלו הכוללות מרכיב של הכלה ושוויון ומתמקדות במעמד הפלסטינים אזרחי ישראל, כאשר זהו המבחן העיקרי המכריע אם המשטר הישראלי הינו דמוקרטי או לא.

בנוסף, שאלת היסוד השנייה, כיצד מכריעים מהם הגבולות של מדינת ישראל (האם ישראל גופא בגבולות הריבונות הפורמאלית [גבולות 49, הקו הירוק] או לחלופין ישראל/פלסטין – גבולות השליטה הישראלית הנוכחית בין הירדן לים תיכון, הכוללת את השטחים/יהודה ושומרון [גבולות 67]), חשובה אף היא עבור קביעת סוג המשטר. מי שמגדירים את ישראל כדמוקרטיה מתייחסים ל'ישראל גופא' על סמך ההנחה שהפוליטיקה הישראלית מתקיימת בתוך גבולות 1949 בלבד. אחרים מביאים בחשבון את כלל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, כולל השטחים הכבושים וטוענים כי המשטר הישראלי חל על ישראל/פלסטין. כאשר כלל השטח הזה מהווה את יחידת הניתוח של המשטר, קשה לטעון שישראל היא דמוקרטיה אפילו לפי ההגדרות הרזות, או המינימליות ביותר.

כחלופה למחלוקת המתמשכת על הגדרת המשטר הישראלי הספר מציע מבט חלופי על הנושא. הספר טוען שהסיווגים הסותרים של ישראל חושפים את המגבלות האינהרנטיות של "דמוקרטיה" כמושג אנליטי. מגבלות אלו מטילות בספק כל נסיון להציע הגדרה סגורה וכוללת של המשטר. לכן, כחלופה להגדרה של המשטר בכללותו נטען כי יש להסיט את המיקוד לבדיקה לא-מִצְרָפִית של רמות דמוקרטיוּת על פני ממדים שונים, בהתאם לתפישה השולטת כיום בחקר משטרים. הסטת המיקוד מהגדרה "סגורה" של המשטר אל בדיקה לא-מִצְרָפִית של רמות דמוקרטיוּת על פני ממדים שונים מחדדת את הניתוח בכך שהיא מאפשרת לחקור גם מרכיבים "רזים" וגם מרכיבים "עבים" של המשטר. הספר מתמקד בשלושה ממדים: (א) תחרות פוליטית – ההסדרים לקיום תחרות על השלטון; (ב) הגנה – הגנה על האזרחים נגד פעילות שרירותית של המדינה; (ג) תכולה – המידה שבה רשאית כלל האוכלוסייה להשתתף בתחרות ולקבל "הגנה" (ראו בסעיף הקודם) באופן שווה. רמות הדמוקרטיוּת של ממדים אלו ישמשו לשרטוט קווי המתאר של המשטר הישראלי.

בספר נטען עוד כי התשובות ביחס לגבולות המשטר, כלומר הסיווגים של המשטר הישראלי כמתקיים ב"ישראל גופא", או כ"ישראל/פלסטין" מכתיבים מראש את אפיונו של המשטר כדמוקרטיה, דמוקרטיה "מופחתת", או כמדינה לא דמוקרטית. כחלופה לחלוקה הדיכוטומית בין ישראל גופא וישראל/פלסטין ליחידות הניתוח המקובלות מוצע ניתוח מפוצל המחלק את המשטר הישראלי לאזורי שליטה שונים בתקופות שונות. הספר מתאר שלושה תחומי מרחב-זמן: גבולות 1949 (2021¬-1949); ישראל והשטחים הכבושים (1994¬-1967); וישראל וחלקים מהשטחים הכבושים (2021¬-1994). ניתוח מפוצל זה מלמד כי מעבר לחולשה האנליטית של מושג הדמוקרטיה עצמו, שאלת גבולות המשטר הישראלי מאתגרת את היכולת להציע הגדרה של המשטר בכללותו.

לסיכום, הספר לא מציע תשובה לשאלה כיצד יש לכנות את המשטר הישראלי. במקום זאת, הספר מציג גישה אחרת לדיון על המשטר המבוססת על ניתוח של ממדי המשטר השונים ואזורים שונים של שליטה והשפעה. גישה זו באה לידי ביטוי בדיון בגורמי מפתח המעצבים את המשטר – הסכסוך וכוחה של המדינה. הספר טוען כי רמת הדמוקרטיות של המשטר על פני ממדים שונים ואזורי שליטה שונים עוצבה על ידי הסכסוך. אך למרות הסכסוך והפוטנציאל לאי-יציבות, המשטר הישראלי בעיקרו נותר יציב למדי. השינוי המרכזי במשטר היה באזורי השליטה שלו. כוחה של המדינה מוצע בספר כהסבר אפשרי ליציבות יחסית זו.

---

גל אריאלי מלמד במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הרשומה מתבססת על הספר הבא:

Ariely, Gal. 2021. Israel’s Regime Untangled: Between Democracy and Apartheid. Cambridge University Press. https://www.cambridge.org/core/books/israels-regime-untangled/945A8FB1ED60EE6F5F6B1C352FEED8B1