האם הקורונה גרמה לנו להיחשף יותר למקורות מידע מצד יריבים פוליטיים? ניתוח על פני 17 מדינות

ד"ר אלון צויזנר ופרופ' תמיר שפר

אנו חיים כיום בעידן דיגיטלי המתאפיין בשפע של מידע. כל אזרח יכול לצרוך חדשות ומידע על הסביבה החברתית-פוליטית שלו ממגוון עצום של מקורות: רשתות חברתיות, אתרי חדשות, ערוצים בטלוויזיה, תחנות רדיו, פושים במכשירי הסלולר ועוד ועוד. חוקרים רבים בשנים האחרונות החלו לחקור כיצד השפע במידע הזמין לנו ביומיום משפיע על דפוסי צריכת מידע של הציבור.

מזה שנים הזהירו מדעני חברה כי הכמות האינסופית של מידע זמין מובילה אותנו יותר מתמיד להיות בררניים בתכנים אליהם ניחשף. כלומר, האזרח הממוצע לא יכול (ולא מעוניין) לצרוך באופן קבוע גם את "ישראל היום" מהימין וגם את "הארץ" מהשמאל, גם את תוכניות האקטואליה של ערוץ 14 מימין וגם את מהדורות החדשות של ערוצי המיינסטרים בטלוויזיה: 12, 13 וכאן 11. תופעה זו נקראת "חשיפה סלקטיבית" על רקע העדפות פוליטיות: בשל ההיצע הנרחב של מידע, אנחנו נבחר לאיזה תכנים וערוצים להיחשף בהתאם לנטיות הפוליטיות שלנו. אנשי ימין ייטו לחשוף עצמם יותר לתכנים המשקפים עמדות ימין, ואילו אנשי שמאל יצרכו ביתר שאת מידע התומך בעמדותיהם מהשמאל.

חשש זה מחשיפה סלקטיבית מועצם גם לאור הדומיננטיות של הרשתות החברתיות שמנסות להציג לנו תכנים בהתאם להעדפותינו. פלטפורמות כמו פייסבוק או טוויטר לומדות באופן קבוע את תחומי העניין שלנו: כמה פעמים עשינו לייק או שיתפנו פוסטים של אנשי ימין לעומת אנשי שמאל, האם לחצנו על הלינק המופיע בפוסט וכו'. בפעם הבאה שניכנס שוב לפייסבוק או לטוויטר, התוכן שיוצג לנו בעמוד הראשי ישקף בעיקר את העדפותינו המוקדמות, ובייחוד את נטיותינו הפוליטיות. במקביל, תכנים שפחות מעניינים אותנו (כמו מידע מהמחנה הפוליטי היריב), ייעלמו בהדרגה מהפיד שלנו ברשתות החברתיות. תהליך זה, לפי חוקרי תקשורת ופוליטיקה רבים, עלול להוביל לחוסר סובלנות בין המחנות הפוליטיים היריבים שאינם נחשפים כלל לטיעונים ולנקודות מבט של הצד השני. עם זאת, לא ברור לנו כיצד תקופות של משבר משפיעות על תופעת החשיפה הסלקטיבית: האם משברים פתאומיים כמו מגיפות, אירועי טרור או אסונות טבע מביאים אנשים לפעול כנגד הנטייה שלהם לצרוך מידע התומך רק בעמדותיהם?

במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Political Communication בחנו כיצד פריצתה של מגיפת הקורונה בתחילת שנת 2020 השפיעה על המידה בה אנשים נחשפו לתכנים שתואמים או מנוגדים לנטיותיהם הפוליטיות. כחלק מפרויקט נרחב במסגרת קבוצת המחקר הבינלאומית NEPOCS, הכוללת 19 חוקרי תקשורת פוליטית מרחבי אירופה, שאלנו האם המגיפה הובילה ליותר חשיפה למידע המגיע מהמחנה הפוליטי היריב – הן מצד כלי תקשורת המייצגים את המחנה הפוליטי המתחרה והן מצד משתמשים ברשתות החברתיות המשתייכים לבלוק הפוליטי הנגדי. האם לאחר פרוץ המגיפה אנשי ימין נחשפו לתכנים רבים יותר דווקא מהצד השמאלי של המפה? האם אנשי שמאל החלו לקבל יותר מידע מכלי תקשורת ויוזרים ימניים? עד כמה המגיפה שינתה את הרגלי הצריכה שלנו של חדשות ומידע אקטואלי?

כדי לענות על שאלות אלו הסתמכנו על סקר פאנל שבוצע בשני גלים: הראשון התבצע בדצמבר 2019 (לפני המגיפה) והשני במאי וביוני 2020 (לאחר פרוץ המגיפה). בסקר השתתפו 14,218 אזרחים מ-17 מדינות, ביניהן ישראל. מצאנו כי לקורונה הייתה השפעה על הרגלי צריכת המידע של אזרחים. על פני כלל המדינות, אזרחים שהיו מודאגים מהקורונה נטו יותר לצרוך מידע המגיע מהצד הפוליטי היריב: ככל שאנשים היו מודאגים יותר, הם נחשפו יותר לכלי תקשורת בעלי אידיאולוגיה פוליטית נגדית וכן לפוסטים ברשתות המגיעים ממשתמשים המזוהים עם המחנה הפוליטי היריב. מדוע הדבר קורה? אנו מציעים כי עבור אלה שהיו מודאגים במיוחד, מידע ממקורות שהם לא צורכים באופן קבוע היה שימושי במיוחד כדי להתמודד עם המשבר החדש שלווה בחוסר ודאות רבה. למשל, מידע שמבקר את מדיניות הממשלה לצד מידע שמשבח את צעדיה עשויים שניהם לעזור לאדם המודאג כדי להבין מה קורה סביבו עם פרוץ המשבר ולקבל נקודות מבט שונות ומגוונות על הצעדים הנדרשים לטפל במגיפה, עד כמה הם אפקטיביים וכו'.

הקשר בין דאגה מקורונה לצריכת מידע מהצד הפוליטי הנגדי ניכר במרבית המדינות שנבדקו במחקר ובמיוחד התבטא בהקשר הישראלי. מבין 17 המדינות, ישראל מדורגת שנייה (לאחר הונגריה) בעוצמת הקשר: אנשי ימין בישראל החלו לצרוך יותר כלי תקשורת ופוסטים מהשמאל, ואנשי שמאל החלו לצרוך יותר מידע שמגיע מהימין הפוליטי. נוסף על כך, השוואה בין כלל המדינות במחקר מעלה כי הקשר בין דאגה מהמגיפה לחשיפה גוברת לצד הפוליטי הנגדי היה חזק במיוחד במדינות שבהן ממשלות הנהיגו מדיניות רפה במאבק בקורונה. הסבר אפשרי לכך הוא שאזרחים מודאגים במדינות אלה היו זקוקים ביתר שאת להיחשף למגוון רחב של מידע אודות המגיפה ולכן צרכו יותר כלי תקשורת מכל קצוות הקשת הפוליטית. באופן מעניין, לא נמצאו הבדלים בין אנשי ימין ואנשי שמאל על פני כל המדינות, כך שהמודאגים מהקורונה בשתי הקבוצה נטו לצרוך יותר מידע מהמחנה הפוליטי היריב.

לצד ממצאים אלה, יש לציין כי צריכת מקורות מידע מהצד הפוליטי היריב לא באה על חשבון צריכת מקורות מידע שעולים בקנה אחד עם נטיותיהם הפוליטיות של הנשאלים. כלומר, ניכר כי פרוץ המגיפה הביאה עימה בכל המדינות, כולל בישראל, עלייה כללית בצריכת מידע וחדשות מכל קצות הקשת הפוליטית.

ממצאי מחקרי זה מעידים כי למרות הדאגות של מדעני חברה מההשלכות של שפע המידע כיום, ישנם מצבים שבהם אזרחים ייטו לצרוך תכנים שאינם משקפים רק את נטיותיהם הפוליטיות אלא יפנו לצרוך מגוון של נקודות מבט. המחקר מלמד אותנו כי משברים פתאומיים עשויים לעודד אנשים לחפש מגוון רחב של תכנים המציגים פרספקטיבות שונות. התועלת שהאזרחים מפיקים מהמידע בתקופת משבר יכולה להאפיל על הזהות הפוליטית של מפיץ המידע, שלרוב מהווה קריטריון חשוב בשאלה האם נצרוך ממנו תכנים או נתעלם ממנו. לממצא זה חשיבות מרובה שכן מחקרים קודמים מראים כי חשיפה למגוון נקודות מבט, כולל אלה המגיעות ממקורות מידע של המחנה הפוליטי היריב, מגבירה שביעות רצון של האזרחים ממדיניות הממשלה. ייתכן לפיכך כי הציות של ישראלים רבים להנחיות הממשלה במאבק בקורונה עם פרוץ המשבר היה בין היתר תוצאה של צריכה מגוונת של מידע, שהובילה אזרחי ימין ושמאל כאחד למלא אחר ההנחיות של ממשלת הימין.

---

ד"ר אלון צויזנר הוא חבר סגל בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. מחקריו מחברים בין טכנולוגיות דיגיטליות, סביבות מידע מודרניות של אזרחים והתפתחויות פוליטיות. במחקריו הוא משתמש בגישות חישוביות לניתוח טקסטים, בניסויים ובסקרי דעת קהל. לאתר האישי >>

פרופ׳ תמיר שפר הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה ובמחלקה לתקשורת ועיתונאות ורקטור האוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו מתמקדים בפרספקטיבות ממוקדות שחקנים בתקשורת הפוליטית, כגון עיבוד מידע ופרסונליזציה; תפקיד הקרבה הערכית הפוליטית בין שחקנים; נרטיבים פוליטיים; ופיתוח שיטות חדשות לניתוח טקסטואלי אוטומטי. לאתר האישי >>

הרשומה מבוססת על המאמר הבא:

Zoizner, A., Sheafer, T., Castro, L., Aalberg, T., Cardenal, A. S., Corbu, N., ... & Van Aelst, P. (2022). The Effects of the COVID-19 Outbreak on Selective Exposure: Evidence from 17 Countries. Political Communication, 39(5), 674-696.

https://doi.org/10.1080/10584609.2022.2107745