המלחמה מחלישה את מחויבות הציבור לדמוקרטיה

פרופ' אסיף אפרת

מלחמות גובות מחירים עצומים שניתן לראות בעין: המוני אנשים שמאבדים את חייהם, את שלמות גופם, את ביתם. אבל למלחמות עלולים להיות מחירים נוספים, קשים יותר לזיהוי. אחד ממחירים אלה הוא החלשת המחויבות של הציבור לערכי הדמוקרטיה. תחושות הפחד והאיום של המלחמה, הצורך לצופף את השורות מול האויב – כל אלה עלולים ליצור את הרושם שצריך להקריב חירויות ועקרונות דמוקרטיים למען הניצחון והביטחון. אם הציבור אכן יתפתה לשחוק את הדמוקרטיה בשם הביטחון, המערכת הדמוקרטית עומדת בפני סכנה חמורה.

ומה עשתה המלחמה בעזה לתפיסות הדמוקרטיות של הישראלים? המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן עוקב באופן שוטף אחר התפיסות הפוליטיות והערכיות של הציבור בישראל. ערכנו סקר מקיף בנושא זה בסוף יולי, כחודשיים טרם פרוץ המלחמה. קיימנו סקר נוסף בסוף נובמבר, בשבוע השמיני למלחמה. בכל אחד מהסקרים, שנערכו על ידי iPanel, השתתף מדגם מייצג של כ-1500 משיבים. השוואת הסקרים נותנת תמונה מצוינת של "לפני" ו"אחרי" ומראה בצורה מדויקת כיצד השפיעה המלחמה על התפיסות הדמוקרטיות של הציבור. במשפט אחד: היא לא עשתה טוב.

הדמוקרטיה מתחילה להתערער כאשר הציבור נוהה אחרי מנהיג שמעוניין לצבור כוח ולהחליש את מנגנוני השלטון האחרים. כדי להתחקות אחר הנכונות של הציבור לתמוך במנהיג בעל נטיות אוטוקרטיות, אנחנו שואלים אנשים האם עדיף להצביע למנהיגים שמציעים פתרונות יעילים, גם אם אותם פתרונות לא לגמרי מתאימים לעקרונות הדמוקרטיה. לפי הסקר טרם המלחמה, 26% מהציבור הסכימו שעדיף להצביע למנהיג היעיל-אך-לא-דמוקרטי. הסקר בנובמבר, במהלך המלחמה, מראה כי שיעור הסבורים כך עלה ל-35%. בשאלה דומה, בדקנו את מידת התמיכה במנהיג חזק שלא יתחשב בכנסת ובבחירות. התמיכה במנהיג כזה עלתה מ-27% לפני המלחמה ל-34% במהלכה. משמעות הדבר: כדי לפתור את בעיות המדינה, כשליש מאזרחי ישראל מעוניינים כיום במנהיג שעלול לסטות מעקרונות הדמוקרטיה.

בעת מלחמה גובר הלחץ לדבר בקול אחד ולהשתיק ביקורת – בניגוד לזכות הדמוקרטית הבסיסית של חופש הביטוי. ממצאינו אכן מראים על היחלשות משמעותית במחויבות הציבור לחופש הביטוי, בהשוואה למצב ערב המלחמה. טרם המלחמה, 67% מהציבור סברו שצריך להבטיח חופש ביטוי גם לאנשים המתבטאים נגד המדינה; בנובמבר, שיעור הסבורים כך ירד ל-54%. במקביל, יש התנגדות גוברת לפעילותם של ארגוני החברה האזרחית. ביולי, 32% מהישראלים הסכימו כי צריך לאסור על פעילותם של ארגונים שמותחים ביקורת על המדינה. בנובמבר, 41% חשבו כך. המשמעות: עבור קרוב למחצית האזרחים, התבטאויות ביקורתיות כנגד המדינה אינן נכללות בחופש הביטוי.

השפעתה האנטי-דמוקרטית של המלחמה ניכרת גם ביחסו של הציבור היהודי לציבור הערבי. אנו רואים ירידה תלולה בשיעור היהודים שתומכים בהגברת המאמצים להעניק שוויון זכויות לאזרחים הערבים: מ-56% טרם המלחמה ל-41% בחודש נובמבר. במקביל, חלה עלייה ניכרת בשיעור היהודים שתומכים בשלילת זכות ההצבעה ממי שמסרב להצהיר שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. שיעורם של אלה עלה מ-45% לרוב של 61%. המשמעות: המלחמה פוגעת בתפיסת השוויון בין יהודים לערבים ומחזקת נטיות לאומניות בציבור היהודי.

כמובן, יש לסייג: נתונינו מראים את האפקט האנטי-דמוקרטי המיידי של המלחמה על עמדות הציבור. ייתכן שאפקט זה יתברר כקצר טווח וחולף: עם תום המלחמה והתפוגגות תחושת החירום, אנשים עשויים לחזור לתפיסותיהם הקודמות. אבל אולי ההשפעה של המלחמה תסתבר כארוכת טווח. החוויה הקשה והטראומטית שאנו עוברים בימים אלה עלולה ללוות אותנו לאורך זמן ולעצב את השקפותינו הפוליטיות והערכיות לשנים רבות. 

אם ניסיון המאבק בהפיכה המשטרית לימד אותנו משהו, הרי זה החשיבות של ציבור שמחויב לדמוקרטיה ומסוגל לרסן ממשלה בעלת נטיות אנטי-דמוקרטיות. אין דמוקרטיה בלא קהל גדול שמחויב לה ונאבק למען הגנתה. כיום, כחודשיים מפרוץ המלחמה, אנחנו עדים להיחלשות של המחויבות הדמוקרטית בישראל. אם מחויבות זו לא תשוב לקדמותה בתום המלחמה – כי אז למחיר הדמים הנורא של המלחמה יתווסף מחיר פוליטי כבד.

המאמר פורסם לראשונה בג'רוזלם פוסט (באנגלית) בתאריך 26 בדצמבר 2023. לקריאת המאמר במקור