שאננות שעלולה לעלות לנו ביוקר?

סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בדק ומצא:
60% מהציבור הישראלי אינם חוששים מפני התערבות זרה של רוסיה או איראן במערכת הבחירות הנוכחית; 52% נותנים אמון ביכולתה של ישראל לסכל התערבות כזו

פרופ' אסיף אפרת

התערבות של גורמים זרים במערכת הבחירות מזמן איננה תרחיש בדיוני. קריסתו של האתר הרשמי של הכנסת בשבוע שעבר בשל מתקפת האקרים רוסים מהווה דוגמה מוחשית ביותר, ולא פחות – מפחידה. היה זה הניסיון הרוסי להשפיע על המירוץ לנשיאות בארצות הברית ב-2016 שהצית ברחבי העולם דאגה רבה מפני התערבות זרה במערכות בחירות. אף שלא הייתה זו הפעם הראשונה בה התערבה מדינה בבחירות של מדינה אחרת, רבים סבורים כי הטכנולוגיה החדשנית והרשתות החברתיות הביאו לעידן חדש – עידן בו מדינות יכולות לעשות שימוש באמצעי סייבר על מנת לנהל קמפיינים נרחבים וחשאיים ולהשפיע על תוצאות הבחירות במדינות מרוחקות. בין אם מטרת התערבות זו הינה קידום ניצחונם של מועמדים מסויימים, הגברת הקיטוב והמחלוקת או זריעת חוסר אמון בתוצאות הבחירות ובמערכת הפוליטית, הקושי לזהות בוודאות את ההתערבות הזרה והקושי במניעתה מעצימים את האיום בחברה.

האיום הזה מרחף גם מעל ישראל. כבר בינואר 2019, ערב סבב הבחירות הראשון מבין חמישה, הזהיר ראש השב"כ הקודם, נדב ארגמן, מפני התערבות של מדינה זרה בבחירות, כאשר כוונתו לרוסיה. השב"כ אף הזהיר את הרוסים מפני התערבות בבחירות הקרובות (נובמבר 2022). הקיטוב והמחלוקות, לצד מרוץ צמוד בין הגושים ומספר ניכר של מפלגות על גבול אחוז החסימה, עלולים להפוך את ישראל למטרה מפתה להתערבות של גורמים זרים. התרחישים האפשריים מגוונים וכוללים, למשל, קמפיין ויראלי המפיץ טענות על זיוף התוצאות, ניסיונות לדיכוי ההצבעה בקרב הציבור הערבי ובאופן כללי יצירת כאוס ברשתות החברתיות.

במציאות מורכבת זו ניסינו לברר מה חושב הציבור בישראל על האיום של התערבות גורמים זרים, כגון רוסיה או איראן, בבחירות. את גישת הציבור ניתן לסכם במילה אחת: שאננות. כך עולה מסקר קדם-הבחירות אותו ערכנו בשבוע שעבר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, בהשתתפות מצגם מייצג של כ-1500 משיבים.

מניתוח תוצאות הסקר עולה כי 60% מהנשאלים אינם חוששים כלל מפני התערבות גורמים זרים במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות הקרובות, או חוששים במידה מעטה בלבד. רק 12% מבין הנשאלים דיווחו כי הם חוששים במידה רבה או רבה מאוד. תוצאה זו מעידה כי, בניגוד לגופי הביטחון, רוב הציבור הישראלי אינו תופס התערבות זרה בבחירות כאיום משמעותי ואינו מוטרד מפני הטיית תוצאות הבחירות כתוצאה מהתערבות כזו.

כיצד ייתכן שרוב הציבור אינו חושש מהתערבות זרה בבחירות חרף הראיות הברורות לגבי חומרתו של האיום? בהמשך הסקר ביקשנו את הערכת הנשאלים לגבי היכולת של הרשויות בישראל למנוע או לנטרל התערבות זרה בבחירות. 52% מהנשאלים השיבו כי יש להם ביטחון רב או רב מאוד ביכולת של ישראל לסכל התערבות בבחירות; רק 13% מבין הנשאלים סברו כי ישראל כלל אינה יכולה להתמודד עם איום זה או יכולה במידה מעטה בלבד. אם כן, מידת הביטחון הגבוהה ביכולת הרשויות עשויה להסביר מדוע מרבית הנשאלים אינם מזהים כאן איום משמעותי.

ניסינו להבין את הנושא גם ברמה הפרקטית, וביקשנו את חוות דעתם של הנשאלים לגבי אמצעים ספציפיים לסיכול התערבות זרה בבחירות – אמצעים הכרוכים בהגבלת חופש הביטוי, כגון הסרת תכנים בעייתיים מהרשתות החברתיות או חשיפת זהותם של המפרסמים ברשתות החברתיות. גם בנושא זה מצאנו כי הציבור הישראלי איננו רואה בהתערבות זרה איום משמעותי: 46% מהנשאלים סברו כי אין זה ראוי להגביל את חופש הביטוי כדי למנוע התערבות זרה בבחירות, ורק 16% מהנשאלים הביעו תמיכה ברורה בהגבלת חופש הביטוי.

שאננות הציבור, כפי שהשתקפה בסקר שלנו, עלולה להקשות על ישראל להתמודד עם איום ההתערבות הזרה בבחירות. ההתמודדות עם האיום מחייבת גילוי ערנות ואחריות מצד הציבור ושיפור יכולת האזרחים להבחין בין מידע אמיתי ושקרי, בין אינפורמציה ודיסאינפורמציה. אם הציבור אינו חושש מפני השפעה זרה על הבחירות, יהיה קשה לסמוך על עירנותו. במקביל, גם רגולציה של הרשתות החברתיות עלולה להיתקל בקשיים אם הציבור אינו מזהה צורך ברגולציה כזו למניעת התערבות בבחירות.

ובאופן רחב יותר, כאשר הציבור אינו מזהה בעיה, יש לפוליטיקאים פחות עניין לעסוק בבעיה הזו ולהתמודד איתה. קשה לדעת את גובה המחיר שתשלם הדמוקרטיה הישראלית בגין התערבות זרה בבחירות, אך הוא עלול להיות גדול בהרבה מכפי שחושב הציבור.

פרופ' אסיף אפרת הינו פרופסור חבר ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן