האוניברסיטאות נשארו לבד: הציבור הישראלי לא מכיר בחשיבות העצמאות של ההשכלה הגבוהה
פרופ' אסיף אפרת
מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ניצבת בפני איום. מאז החל הניסיון לערער את המשטר הדמוקרטי בישראל בראשית 2023, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, הממשלה מבקשת להחליש את גופי המדע והמחקר ולפגוע בעצמאותם. הדוגמאות רבות: קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה; התערבות במינויים במועצה להשכלה גבוהה; ביטול פרסי ישראל בתחומי המדע, היצירה והתרבות (וחזרה מהחלטה זו ); וניסיון לפגוע בעצמאות הספרייה הלאומית.
צעדים אלה של הממשלה הביאו את בכירי החוקרים להשמיע קול זעקה. בגילוי דעת יוצא דופן , ראשי האקדמיה הישראלית למדעים הביעו "דאגה עמוקה וחריפה מפעולותיה של הממשלה הנוכחית" והתריעו מפני "פגיעה חסרת תקדים במחקר המדעי, בחינוך הגבוה ובעולמות הרוח, המדע והתרבות בישראל". לדבריהם, התערבות הממשלה באקדמיה היא כוחנית, מונעת משיקולים זרים ופוליטיים, וסופה לפגוע במעמד ישראל כמובילה עולמית במחקר ופיתוח.
בבסיס ההתקפה של הממשלה על המערכת האקדמית עומדת תחושה של איבה כלפי מערכת זו הנתפסת כאליטיסטית, לצד היעדר הכרה בחשיבות המחקר המדעי. על מנת להגן על המערכת האקדמית מפני הממשלה, דרוש ציבור שאוהד את האקדמיה ומבין את ערכה ואת תרומתה. האם זו אכן עמדתו של הציבור?
בחצי השנה האחרונה, המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בחן בסדרת סקרים מהו יחסו של הציבור לאוניברסיטאות, ומצאנו יחס פושר. על סקאלה שבין 0 (יחס שלילי ביותר) לבין 10 (יחס חיובי ביותר), היחס של הישראלים לאוניברסיטאות עומד על 5 – כך בספטמבר, טרם המלחמה, וגם במרץ האחרון.
יתרה מזאת, מצאנו כי לציבור אין הערכה רבה לתרומת האוניברסיטאות למדינה. רק מחצית מהאזרחים סבורים שהאוניברסיטאות תורמות למדינה במידה רבה מבחינה מדעית-טכנולוגית; רק כרבע מהישראלים חושבים שלאוניברסיטאות תרומה רבה מבחינה חברתית ושיעור דומה חושב שהן תורמות מבחינה כלכלית; ורק חמישית האוכלוסייה מזהים את תרומת האוניברסיטאות בתחום הערכי-מוסרי. שיעור לא מבוטל של ישראלים – 41% – סבורים כי המרצים באוניברסיטאות אינם מייצגים באופן הולם את הקבוצות החברתיות השונות בישראל.
הסקרים שלנו העלו עוד כי הציבור הישראלי מקוטב באופן ניכר ביחסו לאוניברסיטאות: מצביעי ימין מגלים יחס שלילי יותר לאוניברסיטאות מאשר מצביעי מרכז-שמאל. מצביעי הימין גם מביעים פחות הכרה בתרומת האוניברסיטאות למדינה ומוטרדים יותר מהיעדר הייצוג החברתי בקרב המרצים.
גילינו פער ניכר בין ימין ושמאל גם בשאלה האם האוניברסיטאות צבועות בצבע פוליטי. מרבית מצביעי הימין – 62% – סבורים כי האוניברסיטאות נוטות לשמאל; רק כרבע ממצביעי מרכז-שמאל חושבים כך.
קירבה רבה יותר בין המחנות הפוליטיים התגלתה בשאלת העצמאות של האוניברסיטאות מהתערבות הפוליטיקאים. ביקשנו לדעת מה חושב הציבור על יוזמת הכנסת (שבינתיים נעצרה) לקבוע עבור האוניברסיטאות אילו הקלות בלימודים יינתנו לסטודנטים המשרתים במילואים. מרבית הישראלים תומכים ביוזמה, הן בימין (76%) והן במרכז-שמאל (58%). פירוש הדבר: הציבור אינו מכיר בחשיבות העצמאות של ההשכלה הגבוהה.
אז איך אפשר להגן על האקדמיה בישראל? הניסיון מראה כי התגייסות ציבורית להגנה על מוסדות המדינה יכולה לסכל את התוכניות הפוגעניות של הממשלה. בחלקה הראשון של 2023, המחאה העיקשת והנרחבת הצליחה, במידה ניכרת, לשבש את תוכניות הממשלה להחלשת מערכת המשפט. גם כדי לסכל את החלשת האקדמיה נדרשת התגייסות ציבורית או, לפחות, תמיכה ואהדה לאוניברסיטאות מצד הציבור. אהדה כזו אמורה להישען על הכרה בחשיבותן של האוניברסיטאות. אך בישראל כיום הכרה זו מצומצמת בהיקפה, ועל האוניברסיטאות לפעול לחיזוקה.
האוניברסיטאות צריכות להסביר לציבור כיצד מחקר מדעי עובד, מדוע חשוב לשמור על עצמאות המחקר, ומהי תרומתו. על האוניברסיטאות להגביר את מודעות הציבור לקשר שבין מחקר ומדע לבין המשך שגשוגה של ישראל. הבנה כזו – בעיקר בקרב תומכי ימין, המחזיקים בעמדות שליליות יותר כלפי האוניברסיטאות – תעניק גיבוי ציבורי למערכת ההשכלה הגבוהה. כך תוכל טוב יותר לשמור על מעמדה ועל חוסנה.
המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר ב-14 אפריל 2024.