קיטוב ממבט ראשון
יום כיפור 2021: ישראל הינה חברה מפולגת פוליטית שמדירה את יריביה הפוליטיים
ד״ר אמנון כוורי וד״ר עומר יעיר
המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" בתאריך 14.9.21
חגי תשרי הם תקופה של פתיחת דף חדש, ימים של חשבון נפש וסליחות. בתקופה הזו, המחיצות בינינו לא מתבטלות אך רובנו, עם כל השוני, משנים את השיח, סולחים ונסלחים, ומתנהלים במרחב הזה בממלכתיות. בימים אלו ראוי לשאול עד כמה אנחנו כחברה מוכנים לראות את האחר הפוליטי כשותף? עד כמה אי ההסכמה הפוליטית זולגת מעבר לוויכוח אידיאולוגי (בריא) לכדי הפרדה חברתית? כדי לבדוק את עוצמת הקיטוב הפוליטי בין ימין ושמאל בישראל ערכנו במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן בערב ראש השנה סקר בקרב מדגם מייצג של החברה הישראלית. הסקר מראה שהציבור הישראלי מאוחד בתפישה שהוא מקוטב ושהקיטוב עולה בשנים האחרונות. בקרב בעלי הדעה, לא פחות מ-85% מהמשיבים (ללא הבדל בין המחנות הפוליטיים) סוברים שהקיטוב גובר. מה מאפייני הקיטוב הפוליטי בחברה הישראלית? האם יש מחנה אחד שמוביל את הקיטוב?
כדי להעריך את הקיטוב בחברה הישראלית, בחנו שלושה מימדים של קיטוב – רגשי, חברתי, והתנהגותי. בבחינת הקיטוב הרגשי, בחנו את התחושה של מחנות פוליטיים אחד כלפי השני – יחס של אהדה ותמיכה או שנאה ודחייה כלפי מחנה הימין ומחנה השמאל. את הקיטוב החברתי מדדנו על ידי שאלה עד כמה הציבור הישראלי רואה בחיוב חתונה של קרוב משפחה עם בן/בת זוג מהמחנה היריב. והקיטוב ההתנהגותי נבחן על ידי שאלה אודות המידה בה הציבור הישראלי החרים חברות עסקיות בגלל תמיכתן בעמדה פוליטית מסוימת. הממצאים מדאיגים ומראים שהציבור הישראלי מקוטב מבחינה רגשית וחברתית, והדבר זולג אף לפעולות היומיומיות שלהם. בעוד הנתונים מצביעים על קיטוב בקרב שני המחנות האידאולוגיים, הקיטוב חזק יותר בקרב אלו שמגדירים עצמם בימין הפוליטי. אנשי מרכז מציגים עמדות מתונות יותר.
ראשית, המחנות הפוליטיים אוהדים את חבריהם ומביעים יחס שלילי עד כדי שנאה כלפי אנשי המחנה האחר. רוב בקרב אנשי הימין (81%) דיווחו על יחס חיובי ביחס לימנים אחרים, בזמן ששיעור ניכר מהם (51%) דיווחו על עוינות כלפי שמאלנים, מתוכם כחמישית דיווחו על שנאה כלפי הצד השני. הנתונים מעט מעודנים יותר בקרב מחנה השמאל, שם 52% דיווחו על יחס אוהד לחבריהם במחנה, אך עדיין מיעוט לא מבוטל (30%) דיווח על עוינות כלפי אנשי המחנה השני (רק 2% דיווחו על שנאה). לעומתם, רוב מצביעי המרכז הביעו נייטרליות כלפי אנשי ימין ושמאל, ורק מיעוט (כ-15%) דיווח על יחס שלילי כלפי ימנים ושמאלנים.
בנוגע לקיטוב חברתי, בקרב אלו שהגדירו עצמם ימניים מבחינה אידיאולוגית, אחוז ניכר (51%) היה מרוצה אם קרוב משפחה שלו יתחתן עם ימני, וקצת פחות מחצי (41%) דיווחו שיהיו מאוכזבים לו קרוב המשפחה היה מתחתן עם שמאלני. תופעה דומה, הגם שמעט פחות קיצונית, אנחנו רואים בקרב אלו שמגדירים עצמם כ-שמאל מבחינה אידיאולוגית: קרוב לשליש מהם (30%) דיווחו כי הם היו מרוצים מקרוב משפחה שיתחתן עם שמאלני ומעט יותר משליש (% (37 דיווחו שיהיו מאוכזבים מחתונה עם מישהו ממחנה הימין. גם כאן, הכי פחות מקוטבים היה תומכי המרכז: רוב מוחץ מקרבם – למעלה מ-75% – דיווחו שזה לא משנה להם אם קרוב משפחה יתחתן עם ימני או שמאלני.
לבסוף, לא פחות משליש מהמשיבים ציינו כי החרימו גופים עסקיים כלשהם פעם אחרת (14%) או מספר פעמים (19%) במהלך השנתיים האחרונות. אלו שהגדירו עצמם ימניים מבחינה אידיאולוגית דיווחו כי החרימו גופים עסקיים על רקע פוליטי (39%) יותר מאשר אלו שהגדירו עצמם שמאל (32%) ומאשר תומכי מרכז (24%).
הממצאים הללו מעלים תמונה של קיטוב פוליטי גדול למדי בפרוץ שנת תשפ"ב—קיטוב שזולג מהדרך בה אנו רואים את היריב הפוליטי ומעריכים את עמדותיו עד לכדי הפרדה חברתית. ניתן לקוות כי ממשלת האחדות תדע לייצר בסיס משותף לא רק בעשייה הפוליטית אלא גם בחברה הישראלית. ממשלה שיש בה ייצוג של חלק גדול מהמחנות הפוליטיים בישראל (ללא חרדים) ומושיבה יחד יריבים פוליטיים כאתיסאם מראענה ואיילת שקד, זאב אלקין וניצן הורוביץ, יכולה לייצר שינוי בדרך בה אנו רואים את הוויכוח הפוליטי. ביום הכיפורים, כחלק מחשבון הנפש שלנו, עלינו לחשוב על החיים המשותפים שלנו כאן והיחס שלנו לאחר הפוליטי בחברה הישראלית – במקום אויב, יריב אידאולוגי אתו יש לנו הרבה מן המשותף.