האם הישראלים "זזו ימינה" בעקבות ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה?

ד"ר עומר יעיר, המכון לחירות ואחריות, אוניברסיטת רייכמן

נדמה שיש קונצנזוס שדעת הקהל בישראל זזה לכיוון הימין האידיאולוגי בעקבות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר. התפישה הרווחת היא כי מתקפת הטרור הנפשעת של החמאס והמלחמה שפרצה לאחריה הגבירו את העוינות של ישראלים רבים לפלסטינים, והובילו ישראלים רבים "להתפכח" ולשקול מחדש חלק גדול מעמדותיהם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ואמנם, לפי סקר שנערך בערוץ 12 באמצע נובמבר, 36% מהציבור העיד על עצמו שהפך ימני יותר בעקבות המלחמה, לעומת 6% בלבד שהעידו שהפכו שמאלנים יותר. נתוני סקר אחר מנובמבר הראו ירידה משמעותית בשיעור הישראלים התומכים במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, לצד ירידה קטנה יותר בשיעור הישראלים המאמינים שמשא ומתן זה יוביל לשלום. וסקרים אחרים הראו שגברו בציבור הישראלי נטיות אנטי-דמוקרטיות וחוסר סובלנות לביקורת על המדינה על ידי ארגונים ישראלים ובינלאומיים כאחד.

יחד עם זאת, לעת עתה אין עדויות ברורות לכך שיש כיום בישראל יותר ימנים – ישראלים שמגדירים את האידיאולוגיה שלהם כ"ימין" – מאשר לפני פריצת המלחמה בעזה. שהרי גם אם גברו העוינות וחוסר האמון בפלסטינים, ופחתה האמונה במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, אין הדבר מעיד על כך שבהכרח יותר ישראלים מגדירים עצמם כימנים. כאשר אזרח ישראלי מגדיר עצמו כ"ימני" (או "שמאלני" או "מרכז"), אין מדובר רק בשיוך הנוגע להעדפות מדיניות ספציפיות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, או, לחלופין, לסוגיות כלכליות, תרבותיות, או משפטיות. שיוך זה כולל, בנוסף לרכיב האידיאולוגי, גם רכיב זהותי-קבוצתי: תחושת שייכות לקבוצת הימנים/שמאלנים, ותמיכה במאבק הקבוצה הזו כנגד קבוצות יריבות אחרות. למעשה, ישראלים רבים מרגישים, עוד מגיל צעיר, כי הם שייכים לאחת הקבוצות הפוליטיות-אידיאולוגיות הללו, ולעיתים קרובות תחושת שייכות זו קודמת לתמיכה בעמדות המדיניות המקודמות על ידי האידיאולוגיה של הימין/מרכז/שמאל. שינוי בתחושת השייכות הקבוצתית איננו נפוץ, וכאשר הוא מתרחש הוא לרוב תהליך איטי. בנוסף, ייתכן גם שישראלים רבים אינם משוכנעים מהו הפתרון המדיני המתאים לאיום הנשקף מרצועת עזה, ולא ברור באיזו עמדה אידיאולוגית נכון לתמוך כיום בנוגע לעתידה של רצועת עזה. וייתכן גם שישנם ישראלים הסבורים שקואליציית הימין "מלא מלא" הנוכחית כשלה ביחסה לחמאס ולא מנעה את אירועי ה-7 באוקטובר, והדבר מקשה על ישראלים אלו להזדהות עם אידיאולוגיה ימנית.

לאור כל זאת, בחנו, באמצעות שורה של סקרים שערכנו במכון לחירות ואחריות בשלושת החודשים שלפני ה-7 באוקטובר ובשלושת החודשים שלאחריו, האם חל שינוי באופן שבו הישראלים מגדירים את עצמם מבחינה אידיאולוגית (הסקרים נערכו באופן מקוון על ידי חברות iPanel וגאוקרטוגרפיה). בחישוב הממוצע של שלושה סקרים שנערכו ביולי, אוגוסט, וספטמבר 2023, עם 3,978 משיבים במצטבר, כ-43 אחוזים מהישראלים הגדירו את האידיאולוגיה שלהם כימין, כ-28% הגדירו את האידיאולוגיה שלהם כמרכז, וכ-21% הגדירו את האידיאולוגיה שלהם כשמאל. עוד כ-9% ענו "לא יודע/ת" בשאלה זו (כל הנתונים המדווחים כוללים משקולות לפי הצבעה בבחירות 2022). לעומת זאת, בששה סקרים שערכנו באוקטובר, נובמבר, ודצמבר 2023, עם 6,409 משיבים במצטבר, 45% הגדירו את האידיאולוגיה שלהם כימין – עליה קלה של 2.5 נקודות אחוז ביחס ללפני פריצת המלחמה. שיעור המשיבים שהגדירו עצמם מרכז ושמאל ירד קלות, בכ-2 נקודות אחוז כל אחד, לאחר פריצת המלחמה— ל-26% ו-19%, בהתאמה. לבסוף, התרחשה עליה קלה בשיעור המשיבים שענו "לא יודע/ת" בשאלה האידיאולוגיה, ל-10%. כך, ההזדהות העצמית עם המרכז והשמאל פחתה במצטבר בכ-4 נקודות אחוז, בזמן שהזדהות עם הימין גברה בכ-2 נקודות אחוז. זהו אכן שינוי מסוים תוך מספר חודשים - אבל קשה לקרוא לשינוי זה תזוזה חזקה לימין.

בנוסף, באחד הסקרים שערכנו בנובמבר, חזרנו לכ-1,200 משיבים שענו על אחד הסקרים שלנו בספטמבר לפני המלחמה. הדבר מאפשר לנו לבחון באופן טוב יותר האם אותם המשיבים בדיוק שינו את ההגדרה העצמית האידיאולוגית שלהם. בקרב המשיבים הללו, כ-8.5% זזו ימינה (הווה אומר, מהמרכז לימין, או מהשמאל למרכז או ימין), אך גם כ-4.5% זזו שמאלה (מהימין למרכז או השמאל, או מהמרכז לשמאל). כלומר, במצטבר תזוזה קלה ימינה מבחינת ההגדרה העצמית האידיאולוגית. יתרה מזאת, באותם סקרים שאלנו באופן מפורש לגבי מיקום עצמי אידיאולוגי בתחום המדיני-בטחוני, עם הבהרה לפיה עמדות ימניות תומכות למשל בהמשך החזקת שטחי יהודה ושומרון, ועמדות שמאלניות תומכות למשל בפשרה בשטחי יהודה ושומרון. וגם במקרה הזה אנו רואים במצטבר רק תנועה קלה ימינה, כאשר כ-11% זזו ימינה (מהמרכז לימין, או מהשמאל למרכז או ימין), לעומת כ-8% שזזו שמאלה (מהימין למרכז או השמאל, או מהמרכז לשמאל).

לאור כל זאת, נראה כי מאז מתקפת החמאס האכזרית ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, התחזקו בקרב הישראלים העוינות וחוסר האמון בפלסטינים, אך לא התרחשו שינויים מהותיים באופן שבו הישראלים מגדירים את האידיאולוגיה שלהם. במובן הזה, הישראלים לא באמת זזו ימינה – או לפחות עדיין לא. לצד זאת, בהחלט ייתכן ששינוי בזיהוי העצמי יתרחש לאחר שתסתיים המלחמה או לקראת בחירות בהם יוצגו לציבור דרכי מדיניות שונות להתמודדות עם האיומים מרצועת עזה וגזרות אחרות. ועד אז, נדמה שמוטב להיזהר עם טענות נחרצות לגבי תזוזה ימינה של הציבור הישראלי.

המאמר פורסם לראשונה בהארץ בתאריך 3 בינואר 2024. לקריאת המאמר