טיימינג, כפי שאומרים, הוא לא הדבר החשוב ביותר בחיים. הוא הדבר היחיד החשוב בחיים. רשומה שלי – הקוראת שלא לדחוף לבחירות אלא לממשלה חליפית בכנסת הזו – התפרסמה בבוקר יום רביעי (27.2.2024), ובערבו של אותו יום יצא יואב גלנט עם הצהרה לתקשורת ולפיה "ללא הסכמת כלל חלקי הקואליציה – מערכת הביטחון בראשותי לא תגיש את החוק".
בין אם היה גלנט מתואם עם בני גנץ ועם גדי איזנקוט ובין אם לאו, הצהרתו זו של שר הביטחון, המאיים לא להגיש לחקיקה את חוק הגיוס, עשויה לשנות את כל כללי המשחק ולהביא לבחירות הרבה יותר מוקדם ממה ששיערנו.
בין אם היה גלנט מתואם עם גנץ ועם איזנקוט ובין אם לאו, הצהרת שר הביטחון, המאיים לא להגיש לחקיקה את חוק הגיוס, עשויה לשנות את כללי המשחק ולהביא לבחירות מוקדם בהרבה מששיערנו
במקום להקים ממשלה חליפית בכנסת הזו, יעדיפו כל השחקנים הרלוונטיים (ובעיקר ש"ס) ללכת לבחירות ש"יִכָּפוּ" עליהם. לאחר הבחירות, כשתקום קואליציה חדשה ללא בנימין נתניהו, שעל-פי כל התחזיות לא יוכל להרכיב את הממשלה אחרי הבחירות – הם מן הסתם יתרצו את כניסתם לקואליציה החדשה של גנץ בכך שאלה תוצאות הבחירות. הם יגידו שעדיף להיכנס לקואליציה על-פני ישיבה באופוזיציה ללא יכולת לדאוג לאנשיהם. כך לא ניתן יהיה להאשים אותם בכך שהם אלה שהפילו את "ממשלת הימין על מלא".
אם חוק הגיוס לא יעבור עד סוף החודש, אי אפשר יהיה עוד לפטור את החרדים מגיוס וגם לא להעביר להם תמיכות. אם כך יהיה, המפלגות החרדיות, ובעיקר יהדות התורה, יפילו מיד את הממשלה, מן הסתם באמצעות העברת חוק לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות.
החרדים משוכנעים שאין להם מה להפסיד. הרי אם הולכים לבחירות, אי-אפשר לחוקק את חוק הגיוס וכל הטיפול החקיקתי בנושא יידחה עד אחרי הבחירות ועד שתוקם ממשלה חדשה, ובקיצור הכל ידחה לפחות לכמה חודשים טובים.
אמנם, כאמור, בינתיים לא ניתן יהיה להעביר את כספי התמיכות לאברכים, אבל מצד שני, ניתן יהיה למקד את מערכת הבחירות בעניין גיוס החרדים לצבא, לעורר את הרחוב החרדי ולהלהיב ולהלהיט את הרוחות נגד "גזירת השמד של החילוינים".
אם חוק הגיוס לא יעבור עד סוף החודש, אי אפשר יהיה עוד לפטור את החרדים מגיוס וגם לא להעביר להם תמיכות. אם כך יהיה, המפלגות החרדיות, ובעיקר יהדות התורה, יפילו מיד את הממשלה
ברור למה זהו גם אינטרס של מפלגות האופוזיציה היהודיות. המחנה הממלכתי (עם או בלי "תקוה חדשה" של גדעון סער), יש עתיד, ישראל ביתנו, מפלגת שמאל-מרכז, בהרכב כזה או אחר, מפלגת המחאה אם תקום – מעבר להיותן באופוזיציה שבאופן טבעי שואפת להפיל את הממשלה המכהנת ולהחליף אותה, כולן ישמחו למקד את מערכת הבחירות ב"שוויון בנטל" או ב"שוויון בזכות לשרת". אלה נושאים שעשויים להפיח רוח במחאה, להוציא גם את הציבור הלא דתי מאדישותו ולגרום לאנשים ללכת לקלפי בשיעורים גבוהים יותר מאשר בשנים האחרונות.
לכאורה, איתמר בן גביר הוא בין המפסידים. אלא שכאן זה קצת יותר מורכב. אמנם הוא קיבל לגיטימציה מנתניהו, שבניגוד להתחייבות מפורשת שלו, גם הכניס את בן גביר לכנסת וגם הפך את נציגו של מאיר כהנא לשר בממשלתו, אבל בכל הרכב כנסת אחר הוא לא יהיה בקואליציה ולא שר בממשלה. לכן, מבחינתו, כדאי שהממשלה הזו תאריך ימים. אבל אם כבר נגזר ללכת לבחירות, בן גביר המרוויח בצד הימני של המפה הפוליטית.
בסקר שערך המכון לחירות ואחריות בימים אלה, כ-60 אחוזים מהנשאלים היהודים הגדירו את עצמם כימניים. בסקרים המתפרסמים בתקשורת, זוכה מפלגתו של בן גביר ב-9 עד 11 מנדטים, לעומת שישה ח"כים שיש לסיעתו היום. למעשה, ובהנחה ששותפו-יריבו בצלאל סמוטריץ' אינו עובר את אחוז החסימה, כפי שמראים הסקרים, הופך הוא לנציג הימין. ותודה לנתניהו.
בסקר עדכני של המכון לחירות ואחריות, כ-60 אחוזים מהנשאלים היהודים הגדירו עצמם כימניים. בסקרים המתפרסמים, זוכה מפלגת בן גביר ב-9 עד 11 מנדטים, לעומת 6 ח"כים שיש לסיעתו היום
המפסיד הצפוי הגדול הוא, כמובן, נתניהו ועמו הליכוד. די היה לראות את מסיבת העיתונאים בה הוא מתריע מפני בחירות, כדי להבין עד כמה הוא פוחד מבחירות. מבחינתו, בחירות הן ממש אסון לאומי. לדבריו בחירות, ורק בחירות, ימנעו את "הניצחון המוחלט" על החמאס, הן "תבוסה לישראל", "ירי קטלני בתוך הנגמ"ש הלאומי שלנו". לולא האיפור הכבד היינו רואים עד כמה הוא מזיע מרוב פחד.
מילה של הסתייגות: כל התחזיות נכונות, אם בכלל, אפילו לא לשעתן, במדינת ישראל הן נכונות לדקות כתיבתן. כבר ראינו, שנאום אחד יכול להפוך את הקערה על פיה וליצור פה מצב פוליטי חדש.