פגיעה בדמוקרטיה בשעת מלחמה? הציבור בעד

פרופ' אסיף אפרת

מלחמות גובות מחיר עצום. בראש ובראשונה, המוני בני אדם בכל הצדדים לקונפליקט מאבדים את חייהם. אבל למלחמות עלולים להיות מחירים נוספים, קשים יותר לזיהוי. אחד ממחירים אלה הוא החלשת הדמוקרטיה.

בעת מלחמה ממשלות עלולות לסטות משלטון החוק, להעצים את סמכויותיהן ולפגוע קשות בזכויות אדם – כל זאת תוך היאחזות בטעמי ביטחון לאומי. אם מערכת הריסונים והבלמים לא תפעל כהלכה, הנזק לדמוקרטיה עלול להיות עמוק וארוך-טווח.

אחד הריסונים החשובים ביותר על הממשלה – אולי החשוב מכולם – הוא דעת הקהל. ציבור המפגין מחויבות לערכי הדמוקרטיה לא יאפשר לממשלה לסטות מערכים אלה לאורך זמן. אך אם הציבור מוכן לשחוק את הדמוקרטיה בשם הביטחון, המערכת הדמוקרטית עומדת בפני סכנה חמורה.

האם הציבור הישראלי מראה בזמן המלחמה מחויבות לשמירת הדמוקרטיה? סקר של המכון לחירות ואחריות בחן שאלה זו בשלושה מימדים: רצון במנהיג חזק, תמיכה בתקנות שעת חירום ונכונות להגבלת חופש הביטוי. הסקר נערך בשבוע החמישי למלחמה בקרב מדגם מייצג של 955 משיבים.

סקרי דעת קהל במלחמה הנוכחית מצביעים על חוסר אמון בממשלה וירידת הפופולריות של ראש הממשלה. כל אלה התפתחויות לגיטימיות במסגרת דמוקרטית. אולם הסכנה גוברת כאשר המלחמה גורמת לאזרחים לתמוך במנהיג שעלול לפגוע במסגרת הדמוקרטית עצמה.

בהקשר זה שאלנו את משתתפי הסקר האם, כדי להתמודד עם האתגרים שבפנינו, ישראל זקוקה למנהיג חזק שמוכן לשבור את הכללים. התוצאות מראות כי רוב גדול בציבור אכן מעוניין במנהיג חזק: 78% מעוניינים במידה רבה, ועוד 14% במידה מסוימת. הרצון במנהיג חזק גבוה יותר בקרב יהודים, אולם גם רוב האזרחים הערבים מביעים רצון כזה. הממצאים מצביעים על רצון ציבורי במנהיג בעל עוצמה ש"יעשה סדר" – עמדה שעלולה להצדיק ולאפשר פגיעה בדמוקרטיה.

אינדיקציה מדאיגה נוספת היא התמיכה הציבורית בתקנות שעת חירום. מאז ראשית המלחמה, הממשלה הפעילה מספר פעמים את סמכותה להתקין תקנות שעת חירום: חקיקה המתקבלת במהירות, ללא דיון ציבורי וללא אישור הכנסת. חקיקה כזו מטעם הממשלה פוגעת בהפרדת הרשויות ועלולה לשמש להגבלת זכויות אדם.

היועצת המשפטית לממשלה הבהירה לאחרונה כי תקנות שעת חירום אינן מהוות כלי חקיקה לגיטימי, וכי יש להשתמש בהן במקרים חריגים ביותר.

הסקר שלנו מראה כי הציבור סבור אחרת. רוב הציבור תומך בהתקנת תקנות שעת חירום: 52% תומכים במידה רבה ועוד 26% תומכים במידה מסוימת. הציבור, כך נראה, אינו מזהה את הסכנה הטמונה בחקיקה ממשלתית מהירה ונטולת פיקוח.

במהלך מלחמה חופש הביטוי עלול לספוג מכה קשה. ממשלות ממהרות לצמצם את חופש הבעת הדעה והמחאה – כדי להתמודד עם האיום הביטחוני וכדי לשמור על שלטונן.

המלחמה הנוכחית אינה יוצאת דופן, ובמהלכה הוגשו כתבי אישום בגין דברי תמיכה בטרור, נאסרה הפגנה כנגד המלחמה, ונעשה ניסיון לאסור מחאה נגד ראש הממשלה.

המתנגדים לצעדים אלה רואים בהם רדיפה וכרסום מופרז בחופש הביטוי. אולם הישראלים, כך מעלה הסקר שלנו, אינם מגלים דאגה רבה לזכות יסוד זו ומצדדים בהגבלתה.

הציבור, ברוב גדול (85%), תומך במידה רבה בהעמדה לדין של מי שמפרסם דברי שבח לחמאס (יהודים: 95%; ערבים: 44%). הציבור, ברוב של 69%, תומך במידה רבה גם באיסור על הפגנות הזדהות עם תושבי עזה (יהודים: 78%; ערבים: 23%). הציבור מסויג יותר מאיסור על עריכת הפגנות שקוראות להתפטרות ראש הממשלה. בכלל המדגם, שיעור התומכים בחוזקה באיסור כזה הוא 42% – חלק ניכר מהציבור אך פחות מרוב. אולם בקרב מצביעי הקואליציה, שיעור התמיכה מגיע לרוב של 74%.

התמונה הכללית המצטיירת מן הנתונים מדאיגה. אזרחי ישראל, בזמן מלחמה, מוכנים להקריב ערכים דמוקרטיים יסודיים של שלטון חוק, הפרדת רשויות וזכויות אדם ומביעים רצון במנהיג חזק ושובר כללים.

אם ניסיון המאבק בהפיכה המשטרית לימד אותנו משהו, הרי זה החשיבות של ציבור שמחויב לדמוקרטיה ומסוגל לרסן ממשלה בעלת נטיות אנטי-דמוקרטיות. אין דמוקרטיה בלא קהל גדול שנאבק לשימורה ולקיומה. אם הציבור בישראל ישכח זאת בצוק העיתים של המלחמה; אם ייתן לממשלה יד חופשית לערעור הדמוקרטיה בשם שיקולי הביטחון – כי אז למחיר האנושי העצום של המלחמה יתווסף מחיר פוליטי כבד.

המאמר פורסם לראשונה בזמן ישראל בתאריך 16 בנובמבר 2023. לקריאת המאמר במקור