​

רוסיה במזרח התיכון 2020: מכירות נשק, עסקאות בתחום האנרגיה והרחבת ההשפעה בכל החזיתות

קסניה סבטלובה | 02 בינואר, 2020

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photos: Kremlin.ru

רוסיה במזרח התיכון - הישגים, מטרות ומכשולים

רוסיה שואפת להעמיק את ההגמוניה שלה ואת השפעתה במזרח התיכון מעבר לשליטתה בסוריה

הישגים:

• הצלה של בשאר אסד והעמקת שליטה בשטח הסורי.
• שיווק מוצלח של הנשק הרוסי החדיש ושל הטכנולוגיות הגרעיניות.
• יחסים תקינים עם כל השחקנים האזוריים.
• חיזוק התדמית המעצמתית.
• תקיעת טריז בברית נאט"ו באמצעות הקשר המעמיק עם טורקיה.

מכשולים:

• העדר "כיסים עמוקים" – חוסר יכולת להעניק סיוע צבאי ולהשקיע הון בפרויקטים שחשובים לרוסיה, למשל בתחום הגרעין.
• חוסר הצלחה בהעברת בעלות הברית של ארה"ב לצדה - מדינות המפרץ ומצרים נשארות במחנה האמריקאי, למרות ההצעות של רוסיה.

אתגרים לישראל:

• רוסיה מסוגלת למנוע מישראל את חופש הפעולה בסוריה.
• רוסיה הינה בת ברית של איראן אתה היא משתפת פעולה בסוריה, במפרץ ובאזורים נוספים.

השנה שחלפה הייתה רוויה בפעילות צבאית, מדינית וכלכלית של רוסיה במזרח התיכון. הנשיא פוטין הצליח להכתיר את עצמו כמנצח הגדול - ובינתיים היחיד - בסוריה, בלי לפרק את הברית האסטרטגית שהוא מקיים עם איראן וטורקיה. רוסיה ביצעה עסקאות נשק אדירות עם טורקיה, איראן ומצרים, והמשיכה לשפר את קשריה גם עם המדינות הערביות במפרץ, כשהיא מסיימת את השנה בתרגיל צבאי עם סין ואיראן בקרבת מיצרי הורמוז.

שנת 2020 תפתח בביקור מדיני של פוטין בטורקיה, שם ישיק את מוביל הגז "הזרם הטורקי", שיוביל את הגז הרוסי לטורקיה כמו גם לדרום-מזרח אירופה. לאחר מכן יבקר בישראל, כאן ישתתף יחד עם רבים מראשי מדינות העולם, בטקס לציון 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, וייהנה ממעמד ויוקרה מיוחדים בהתחשב בתפקיד הצבא האדום בשחרור מחנה המוות.

יחד עם זאת, במהלך השנה החדשה, יהיה על רוסיה להתמודד עם מספר אתגרים לא פשוטים, בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. הסנקציות המושתות על רוסיה ועל הפרויקטים הגדולים שלה בתחום הגז עלולות להרתיע שותפות חדשות, ואף לחבל ברכש המצרי של מטוסי הקרב החדישים מדגם SU-35. בזירה הסורית כמו גם בזו הלובית, עלולה מוסקבה למצוא עצמה בניגוד עניינים עם טורקיה שדורשת לדחות את הכיבוש של חבל אידליב על ידי הצבא הסורי ומתנגדת להתערבות הרוסית לטובת הגנרל חליפה חפתר בלוב.

סוריה:

אמנם בשלב הנוכחי השיגה רוסיה את כל היעדים אליהם היא שאפה להגיע עם תחילת מעורבותה בסוריה, בסתיו 2015. רוסיה הצילה את משטרו של בשאר אסד, החזירה לו את השליטה כמעט על כל שטחי סוריה, לא השקיעה הון רב ולא איבדה כוח אדם רב. אך השאלה המשמעותית שתשמע ביתר שאת במהלך 2020 היא מי ישקם את סוריה? רוסיה מעוניינת לשקם את סוריה ולמשוך לשם השקעות זרות, על מנת לייצב את משטרו של אסד ולהעמיק את אחיזתה בו, אך בשלב זה ארה"ב רק מגבירה את הסנקציות נגד המשטר הסורי ושותפיו. ארה"ב, אירופה ומדינות ערביות לא יטלו חלק בשיקום המדינה ההרוסה כל עוד לא חל שינוי פוליטי בדמשק, ואילו סין אינה מראה כל התעניינות בכלכלת סוריה, בשלב זה. נראה כי רוסיה, היא זו שתאלץ להשקיע לא מעט אמצעים בשיקום צבאו של אסד וכדי לסייע לו לשלוט על האזורים שנכבשו מידי דאע"ש או האופוזיציה הסורית. רוסיה חווה האטה כלכלית, שנראה כי תמשך גם במהלך 2020 ומכאן שהשקעות אלה צפויות להיתקל בביקורת אפילו מצד תומכיו של פוטין, שמעדיפים לראות את הכסף הזה מושקע ברוסיה, ולא בחו"ל.

איראן:

אקורד הסיום של 2019 היה האימון הצבאי המשותף של רוסיה עם סין ועם איראן בקרבת מיצרי הורמוז , השותפות האסטרטגית בין מוסקבה לטהרן תמשך גם בשנה החדשה. אמנם המדינות אינן רואות עין בעין את עתידה של סוריה, אך כרגע איראן היא בעלת הברית היחידה עליה יכולה מוסקבה להשען בסוריה. זאת, כיוון שהקשרים של רוסיה עם טורקיה אינם יציבים והם מועדים לפורענות בשל, חילוקי הדעות בין שתי המדינות הן בלוב והן בסוריה מועדים לפורענות., רוסיה, החייבת מבחינה אסטרטגית לחזק את קשריה עם טהראן, גם שוקלת לחדש את אספקת הנשק לאיראן ברגע שיפוג אמברגו הנשק שהוחל על זו ב-2015. רוסיה שהתייצבה לימינה של איראן כאשר הפרוקסי העיראקיים שלה הותקפו על ידי ארה"ב בסוריה ובעיראק, מתחילה גם לגלות מורת רוח לנוכח המשך התקיפות הישראלית נגד המטרות האיראניות בסוריה.

טורקיה:

המדינה הכי פחות צפויה מבחינתה של רוסיה במהלך 2020 היא ללא ספק טורקיה. יומיים למחרת הביקור של פוטין באנקרה, צפוי הפרלמנט הטורקי לאשר את תחילת המבצע הצבאי הטורקי בתמיכה במשטר הקיים בלוב. רוסיה, כמו גם מצרים, סעודיה ונסיכויות המפרץ תומכות בגנרל המורד חליפה חפתר, ודיווחים על מאות אנשי "ואגנר" – שכירי החרב הרוסיים שלוחמים לצידו, מופצים מדי יום בתקשורת הערבית והטורקית, אך מוכחשים בשלב זה על ידי רוסיה.

במוסקבה מעוניינים לשמר את היחסים התקינים עם אנקרה, היכולה להשפיע באופן דרמטי על התפתחויות בגזרת אידליב. טורקיה היא גם שותפה חשובה במיזמי הגז הרוסיים ולקוחה בכירה, שרק השנה רכשה את מערכות ההגנה S-400 ועל פי הדיווחים שוקלת לרכוש מערכות נוספות מדגם זה. כמו-כן, רוסיה וטורקיה רואות עין בעין את היחסים עם ארה"ב, ומבחינתה של רוסיה היחסים עם טורקיה קריטיים על מנת לתקוע טריז בברית נאט"ו שטורקיה חברה בה. עד כה הצליחו הרוסים לתמרן בין טורקיה לאסד והכורדים, אך קשה לקבוע אם ההליכה הזאת על קרח דק תצליח לאורך זמן והאם תשכיל רוסיה לגשר על הפערים הקיימים בינה לבין אנקרה, על מנת לשמור את טורקיה קרובה אליה.

המדינות הערביות במפרץ:

בריאד ובאבו-דאבי מודאגים מחוסר המעש האמריקאי ביחס לפרובוקציות האיראניות באזור המפרץ, וממשיכים להתקרב לרוסיה. עם זאת, קרוב לוודאי שבמהלך 2020 לא ישנו המדינות הללו את הפרדיגמה ולא יחליפו את השותפים האמריקאי שלהם באלה הרוסיים. מבחינה אסטרטגית ארה"ב עדיין נחשבת לבת הברית היחידה של המדינות הערביות הסוניות במפרץ, בעוד רוסיה, המתחזקת ברית אסטרטגית עם איראן, אמנם נחשבת למדינה חזקה ומשפיעה, אך לא לבעלת הברית במישור הביטחוני. קרוב לוודאי שבמהלך 2020 ריאד ואבו-דאבי ימשיכו לרכוש נשק רוסי ולקדם תיירות מרוסיה למפרץ, אך רכישת מטוסי קרב ומערכות הגנה-אווירית, אותה מנסה לקדם רוסיה היא קו אדום אותו לא ירצו המדינות הסוניות לחצות.

מצרים:

השאלה הגדולה של 2020 היא ביצועה של העסקה לרכישת מטוסי הקרב הרוסיים מדגם SU-35. העסקה הנ"ל נחתמה בין רוסיה למצרים כבר לפני כשנתיים, ועם אישרורה לאחרונה, וזכתה לגינויים חריפים מצד וושינגטון. רוסיה מאוד מעוניינת למכור את המטוסים האלה למצרים, גם כיוון שמדובר בבעלת ברית משמעותית של ארה"ב באזור. עם זאת, אין ודאות שמצרים, הזקוקה לכל דולר מתוך מיליארד וחצי הדולרים שוושינגטון מעבירה לה במסגרת הסיוע הצבאי השנתי, תלך להתנגשות עם הממשל האמריקאי הידידותי למען רוסיה. ייתכן שעסקת המטוסים תדחה בשלב זה "מסיבות טכניות". כך או כך, רוסיה תמשיך להעמיק את השפעתה במצרים, גם באמצעות עסקאות נשק וגם באמצעות המשך הבנייה של הכור הגרעיני המצרי הראשון באל-דבעה.

ישראל:

האם תמשיך רוסיה להעלים עין מהתקיפות של צה"ל נגד המטרות האיראניות בסוריה? שיתוף הפעולה בין הצבא הרוסי לחיל האויר הישראלי, בסוריה, שהחל לפני כארבע שנים, נמשך גם היום. זאת, למרות שעצמת הביקורת המושמעת מן הצד הרוסי נגד פעילות צה"ל בסוריה הולכת ומתגברת. רוסיה איננה בת ברית אסטרטגית של ישראל, אך היחסים עם ישראל חשובים למוסקבה, במסגרת האסטרטגיה שלה של ניהול יחסים טובים עם כל השחקנים האזוריים. ישראל היא גם מדינה מערבית, בעלת ברית של ארה"ב שמנהלת יחסים "מיוחדים" עם מוסקבה.

מוסקבה מעוניינת להמשיך ולשמור על יחסים טובים עם ישראל, שאינה מתערבת בענייניה הפנימיים של סוריה שאינם נוגעים לביטחון ישראל ואינה נוהגת לבקר את רוסיה על פעולותיה שם, אך מעוניינת להמשיך ולסכל את הרחבת הנוכחות האיראנית באזור. השאלה המתבקשת היא מה תעשה רוסיה אם הפעילות ההתקפית של ישראל תפגע במאמציה לשיקום הצבא הסורי? אפשר להניח שהתגובה תהיה הרבה יותר חריפה. עם זאת, כל עוד ישראל פוגעת בעיקר במטרות איראניות או פרו-איראניות, המצב נותר כמות שהוא.

כאמור, רוסיה צפויה להתמודד עם אתגרים לא פשוטים במזרח התיכון - כלכליים וגאופוליטיים, אך היא תמשיך לפעול לקידום מטרותיה באזור ולהתבססותה בו. כמובן שכל דבר שארה"ב עושה או אינה עושה משפיע גם על תהליך קבלת ההחלטות במוסקבה. כשארה"ב יצאה באופן חלקי מצפון סוריה, היא הותירה ואקום שהתמלא מיד בנוכחות רוסית. כך יקרה גם בעתיד עם כל מקום שיפונה על ידי ארה"ב, במישור הצבאי או המדיני. בשנת 2020 תמשיך ארה"ב, ככל הנראה, לשחק תפקיד משמעותי במזרח התיכון, ובמיוחד באזור המפרץ. זאת, בנוסף לנטייה של מדינות רבות כגון סעודיה ונסיכויות המפרץ שלא להישען על רוסיה או לסמוך עליה בתור בעלת ברית שיכולה לסייע להם בהתמודדות עם איראן, יקשו על רוסיה לקדם את מדיניותה במזרח התיכון. ועדיין, מוסקבה תמשיך לפעול לקידום מטרותיה בנחישות ועל פי תוכנית סדורה, בדיוק כפי שעשתה בעשור החולף, בדרכה להפוך למעצמה המשפיעה ביותר במזרח התיכון.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, הבינתחומי הרצליה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>