הטלטלה האזורית קילקלה לאיראן את התכניות

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 06 בנובמבר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: sayyed shahab

המחאה שפרצה בעוצמה בעיראק ובלבנון, שבה והזכירה לכל המשטרים במזה"ת כי למרות שחלף כעשור מאז תחילת אירועי ה"אביב הערבי", ה"טלטלה" באזור לא מיצתה את מהלכה ההיסטורי. זאת, על רקע בעיות היסוד הכלכליות, החברתיות, השלטוניות והדמוגרפיות - שהמשטרים באזור עדיין רחוקים מלהציע להן פתרונות הולמים.

מחאת המונים שיוצרת צונאמי אדיר העוקר ממקומם רודנים שמשלו ביד ברזל במשך שנים - דוגמת בשיר בסודאן או בוטפליקה באלג'יריה - ומביא לנפילת ממשלות, מכניסה את מנהיגי האזור כולו לכוננות ספיגה. על רקע זה, צפויים המשטרים, בוודאי במצרים בה דוכאו באחרונה ניצני מחאה בעודם באיבם, למקד את תשומת הלב פנימה על חשבון סוגיות חוץ, להדק את השליטה במדינה ולהעמיק את אמצעי הפיקוח והדיכוי.

האירועים בעיראק ובלבנון, השתלטו על סדר היום במזה"ת ונראה כי הפכו, או לפחות הסיטו זמנית, את המגמות האסטרטגיות שהסתמנו בו בחודשים האחרונים. דינאמיקה זו בולטת במיוחד במקרה של איראן, שמאז חודש מאי השנה אימצה מדיניות אגרסיבית ואסרטיבית באזור ומול הזירה הבינ"ל בתחום הגרעין.

מהלכיה התוקפניים של איראן - החל מחבלה והשתלטות על מכליות נפט, עבור דרך הפלת המל"ט האמריקאי וניסיונות לתקוף את ישראל מסוריה וכלה במהלומה שהנחיתה על תשתיות הנפט הקריטיות בסעודיה - נתקלו בתגובה אמריקאית רפה, ונדמה כי רק חיזקו את בטחונה העצמי ותעוזתה.

החלטת ארה"ב לעזוב את צפון סוריה וכניסת רוסיה ותורכיה לוואקום, המחישו כי ארה"ב נמצאת במגמת התנתקות מהאזור בצל הירידה בחשיבותו במארג האינטרסים האמריקאי, ובמיוחד התלות הפוחתת בנפט, וחיזקו את המוטיבציה באיראן לפעול להסתלקות ארה"ב מזירות נוספות, בדגש על עיראק. את האופוזיציה לנוכחות האמריקאית בעיראק מובילות המליציות השיעיות במדינה, המזוהות עם איראן, שצברו לגיטימציה רחבה וכוח פוליטי משמעותי (הבלוק השני בגודלו בפרלמנט), ונחושות לשמר את מעמדן כצבא חמוש (כולל באמל"ח מאיראן), שאינו כפוף למדינה העיראקית.

נדמה היה כי איראן "רוכבת על הגל", מצויה במגמת התחזקות ואין מי שיעצור אותה... עד שפרצו המחאות בעיראק ובעקבותיהן בלבנון.

בשתי המדינות, ההפגנות החלו כמחאה ספונטנית אותה הציתו זעם מצטבר ותחושת מיאוס ממערכת שלטונית-פוליטית מושחתת, שלא מסוגלת לטפל במצב הכלכלי הקשה, באבטלת הצעירים הגואה ובתשתיות הקורסות. די מהר עברו המפגינים לתביעה יסודית הרבה יותר: קץ הסדר הפוליטי העדתי, אותו זיהו כסיבת העומק שהובילה את המדינה אל סף פשיטת רגל כלכלית ושיתוק.

בעיראק, נוסף להפגנות סנטימנט אנטי איראני מובהק. המפגינים מאשמים את איראן - וקונקרטית את מפקד כח קדס סלימאני שהגיע בדחיפות לבגדאד - בסיוע למהלכי הדיכוי האלימים, בין היתר באמצעות ירי צלפים מגגות, שגבו את חייהם של מעל 250 בני אדם; ובמניעת התפטרות ראש הממשלה אלמהדי.

המפגינים דורשים לשים קץ להשפעה האיראנית במדינה, שורפים ורומסים ברגליהם תמונות של המנהיג העליון ח'אמנהאי ושל סלימאני ותוקפים סמלים איראניים, כולל במעוזים שיעיים מובהקים, דוגמת העיר כרבלא. הקונסוליה האיראנית בעיר הותקפה מספר פעמים, כשהמפגינים מסירים את דגל איראן מגג הבניין ומניפים את דגל עיראק תחתיו.

בנסיבות אלה ברור כי האינטרסים האיראניים הן בעיראק והן בלבנון, נמצאים בסכנה. הדרישה לבטל את השיטה העדתית, מציבה איום על נקודות האחיזה, ההשפעה והנכסים של איראן, וקונקרטית על הנשק של חזבאללה ושל המליציות השיעיות - סוגיה שממילא נתונה במחלוקת פנימית בשתי המדינות.

ברמה העמוקה יותר, סביר שניסיונות איראן להביא לדיכוי ההפגנות ולערעור הלגיטימציה שלהן, בטענה כי הן מאוכוונות וממומנות על ידי גורמים חיצוניים, בהובלת ארה"ב וישראל - קשורה לחשש ש"ידביקו" את הרחוב האיראני. זאת, בהנחה כי גחלי המחאה של 2018 באיראן עדיין לוחשות ועלולות להידלק מחדש נוכח הדמיון בין דרישות המפגינים בעיראק ובלבנון להפלת המשטרים המושחתים והבלתי מתפקדים, לבין טענות דומות הנשמעות נגד המשטר הדתי בטהראן, האליטיסטי והמסואב, שמדיניותו הביאה את הכלכלה האיראנית אל פי התהום.

והמשמעויות מהזווית הישראלית?

1. בנסיבות הנוכחיות, כשאיראן ובני בריתה בעיראק נמצאים תחת מתקפה, היא תתקשה להוציא לפועל מתחומה "מהלכי נקמה" נגד ישראל. מציאות זו מחזירה את הזרקור לסוריה, שם לישראל כלים טובים יותר להתמודד עם האיום, או לתימן המרוחקת, שם, לדברי ראש הממשלה נתניהו, איראן חותרת לפרוס טילים מדויקים בעלי יכולת פגיעה בישראל. סביר כי לפחות עד אמצע ספטמבר לאיראן לא הייתה יכולת כזו בתימן, אחרת הייתה כנראה מפעילה אותה בתקיפה נגד מתקני הנפט בסעודיה, ויוצרת הלימה בין נטילת האחריות של החות'ים לבין זירת השיגור. מנגד, בגזרת ים סוף, איראן, באמצעות שליחיה החות'ים, כבר הוכיחה יכולות פגיעה בכלי שייט...
2. יתכן מיקוד איראני גובר בתחום הגרעין על חשבון פרובוקציות אזוריות. זאת, מה גם שטהראן הכריזה השבוע על השלב הרביעי בצמצום מחויבויותיה להסכם הגרעין, והודיעה כי תתחיל להזריק גז לצנטריפוגות במתקן הממוגן בפורדו.
3. בדרישה לשינוי הסדר הקיים בלבנון גלום פוטנציאל חיובי בדמות ביקורת גוברת נגד חזבאללה ויכולותיו הצבאיות הנמצאות מחוץ לשליטת המדינה ומוסדותיה. מבחינה זאת, האירועים בלבנון עשויים לייצר רסנים נוספים על חזבאללה בכל הקשור לעימות עם ישראל, שהוא ממילא חותר להימנע ממנו. עם זאת, במקרה שהארגון יידחק אל הקיר הוא עלול להלך על הסף ולהגביר את המתיחות מול ישראל, כדרך להסיט את הדיון החוצה ולהדוף את הביקורת הפנימית נגדו.
4. כשאיראן מאותגרת, תיתכן האטה במהלכי ההתקרבות אליה מצד האמירויות וסעודיה, אותם יזמו על רקע שחיקת אמונן במשענת האמריקאית.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>