סיכול סולימאני - השאלות הגדולות שבפתח

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 05 בינואר, 2020

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: Ayatollah Sayyed | CC BY 4.0

החלטת הנשיא טראמפ להתנקש במפקד כוח קדס של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סלימאני, תפסה בהפתעה את איראן, את השחקנים השונים במזה"ת ואת הפרשנים והמומחים. עפ"י כתבות התחקיר בעיתונות האמריקאית, גם בכירי הממשל והמטות המשולבים נדהמו מההחלטה והאופן האימפולסיבי בו התקבלה.

למרות "מבול" הפרשנויות והניתוחים, וההבנה הכללית כי מדובר באירוע משנה מציאות, אנו נמצאים עדיין בשלב מוקדם של גל ההדף, במסגרתו כל הצדדים מנהלים דיונים קדחתניים, מחשבים ומתכננים את מהלכיהם, בוחנים תרחישים ודרכי פעולה אפשריות ומנסים להעריך את השלכותיהן.

בנסיבות אלה, נדמה כי ישנן יותר שאלות מתשובות ביחס למציאות בפתחה אנו ניצבים. מהן, אם כן, השאלות הגדולות שישפיעו על התהוותה?

האם דפוסי הפעולה והאסטרטגיה של איראן וארה"ב עומדים להשתנות?

איראן - הכדור נמצא במגרש של איראן והיא מצטיירת כנחושה להגיב. ההחלטה המשמעותית ביותר שטהראן צפויה לקבל היא האם לתקוף באופן ישיר ומוצהר כוחות ו/או בסיסים אמריקאים באזור או לחזור לשיטות המוכרות של שימוש בשליחים, או בפיגועים "ללא טביעת אצבע". פגיעה ישירה ומוצהרת בכוחות אמריקאים תהווה שינוי בדפוסי הפעולה של טהראן, שהשלכותיו אסטרטגיות.

עוצמת המהלומה שאיראן ספגה, מחדדת את המתח בו נמצאים מקבלי ההחלטות בטהראן: מצד אחד, תגובה עקיפה, לא מוצהרת ולא קטלנית דיה תציג את איראן כמורתעת, חלשה ומושפלת. מצד שני, פגיעה קשה וישירה באמריקאים תגביר את הסיכון להסלמה רחבה עם ארה"ב, ממנה מבקשת איראן להימנע. זאת, נוכח נחיתותה הצבאית, וחשש המשטר מ"תרחיש אימים" של שילוב בין לחץ חיצוני ופנימי שיאיים על שרידותו.

ארה"ב - הנשיא טראמפ חותר לחלץ את ארה"ב מ"חולותיו המוכתמים בדם" של המזה"ת, לצמצם את נוכחות הכוחות האמריקאים באזור, שחשיבותו בסדר העדיפויות של ארה"ב והאינטרסים שלה, נמצאת בירידה, ולהתמקד באיום המרכזי על ארה"ב - סין.

לרוע המזל, המזה"ת "היתל" שוב באמריקה ובנשיא טראמפ, שרוצה לצאת ו"נשאב פעם נוספת פנימה". השאלה הגדולה כעת היא, האם ארה"ב תשוב להתמקד במזה"ת ולהשקיע משאבים בבלימת והרתעת איראן, או שנוכח האתגרים הגוברים ושיקולי עלות-תועלת קרים, דווקא תצמצם נוכחות, כשסיכול סולימאני מאפשר לה נסיגה בראש מורם.

בינתיים, איומי טראמפ להגיב קשה נגד מטרות איראניות, אם יידרש לכך, משדרים נכונות להשקיע תשומות גבוהות יותר במזה"ת. עם זאת, כדאי לזכור שני דברים: עד סיכול סולימאני טראמפ לא מימש איומים דומים מול שורת פרובוקציות איראניות, כל עוד לא הסתיימו בפגיעה באמריקאים. שנית, החלטת טראמפ על המבצע לא התקבלה כחלק מאסטרטגיה סדורה ורחבה, שנגזרה מיעדיו הרחבים במזה"ת ובמדיניות החוץ האמריקאית בכלל.

באשר לאופי התגובה האמריקאית למהלכי נקמה איראניים, בכפוף לתוצאותיהם כמובן, הדילמות של ארה"ב הן תמונת ראי לאלו של איראן.

האם להגיב על פיגועים נגד כוחות אמריקאים באזור, בתקיפת מבצעיהם (השליחים) בלבד או שולחיהם (איראן)? האם לתקוף אינטרסים איראניים באזור או לעלות מדרגה ולפעול נגד יעדים בתוך איראן עצמה? פגיעה במטרות באיראן תהווה שינוי מובהק באסטרטגיה, ותקרב את ארה"ב למלחמה, ממנה טראמפ מעוניין להימנע בכלל, ובשנת בחירות בפרט.

האם צפויה מלחמה בין איראן לארה"ב?

ניתוח הגיוני של האינטרסים של ארה"ב ואיראן מוביל, כאמור, למסקנה ברורה: שני הצדדים שואפים להימנע ממלחמה. עם זאת, במציאות שנוצרה, הדינאמיקה עלולה להיות חזקה יותר ממקבלי ההחלטות וה"משחק עלול לקחת שליטה" (אם לצטט מלקחי יועצו של קנדי לביטחון לאומי, מאק באנדי, ממשבר הטילים בקובה).

המצב הנוכחי מייצר פוטנציאל משמעותי ל"מיסקלקולציה" כאשר איראן וארה"ב לכודות בסד אילוצים, "מחושקות" בהצהרות של מנהיגיהן, מועדות להחלטות שישנו את מדיניותן המוכרת, ולא ברורה יכולתן לשלוט בהסלמה. זאת, בין היתר כאשר שחקנים חיצוניים עלולים להכתיב את קצב האירועים ולגרור אותן לעימות; בראשם המליציות השיעיות בעיראק, שנראה כי כבר פועלות בשטח כדי לגבות מחיר מארה"ב.

מה תהיה ההשפעה על התהליכים הפנימיים באיראן ובעיראק?

תמונות האבל ההמוני על סלימאני ואיומי טראמפ להעניש את איראן באופן קשה אם תגיב, הובילו פרשנים רבים להעריך כי האירועים צפויים לדחוף את האזרחים להתאחד מאחורי המשטר והדגל, ולהניע גל של התנגדות לאומית לארה"ב.

פרשנויות דומות נשמעו כאשר טראמפ פרש מהסכם הגרעין והחזיר את הסנקציות, שפגעו קשות באזרחים באיראן. בפועל, כמעט ההפך קרה, כשפרצו שני גלי מהומות חסרי תקדים, מבחינת עוצמת האלימות של המפגינים ודרישתם להחליף את המשטר והשיטה האסלאמית.

השאלה הגדולה היא האם התסיסה נגד המשטר תפנה את מקומה לאחדות לאומית מול איום חיצוני? או שהשנאה למשטר, במיוחד אחרי הדיכוי האכזרי והקטלני של המהומות האחרונות, תתפרץ שוב אם המשטר ייקלע למצוקה? כפי שמקווה ארה"ב.

שאלות דומות ניתן לשאול ביחס לעיראק? האם המליציות השיעיות - שהרגו בשירות איראן מפגינים עיראקיים רבים בחודשיים של הפגנות - יצליחו לשנות את ההקשר במדינה ממחאה ציבורית אנטי משטרית ואנטי איראנית נרחבת, להתנגדות לנוכחות האמריקאית.

שאלה נוספת הנובעת מכך קשורה לעתיד הכוחות האמריקאים בעיראק. האירועים דוחקים לפינה את הממשלה החלשה ואת האלמנטים המתונים יותר (ובכלל זה האיתללה סיסתאני). אלה מבקשים להגביל את כוחן ועצמאותן של המליציות ומעוניינים בהמשך הסיוע האמריקאי להבסת דאעש, אולם מתקשים לעכל את הפרת הריבונות העיראקית, ולבלום את מהלכי המליציות ונציגיהן בפרלמנט, לקבלת החלטה על סילוק ארה"ב מעיראק.

מה יהיה המתווה האופרטיבי של התגובה האיראנית והאם ישראל בסכנה?

לרשות איראן עומד סל כלים עשיר למגוון מתווי תגובה, גם אם בטווח המידי נפגעה יכולתה להפעיל חלק מהם ביעילות בשל הסתלקות סלימאני. בין המתווים האפשריים: פיגועים ותקיפות טילים ורקטות נגד בסיסים, פלטפורמות וכוחות אמריקאים באזור, ישירות ובאמצעות שליחים, שיבוש נתיבי אנרגיה, פגיעה בבני ברית של ארה"ב, פיגועים נגד אינטרסים ואזרחים אמריקאים ברחבי העולם (כולל פיגועי חטיפה) ועוד.

אופי התגובה של איראן ייגזר מההיגיון האסטרטגי שתאמץ, ומרצונה להימנע ממלחמה. תגובה נגד בני ברית של ארה"ב, בעיקר במפרץ, ללא פגיעה באמריקאים, עלולה להיתפס בטהראן כמהלך המצמצם את הסיכונים למלחמה.

באשר לישראל - עד כה נמנעה צמרת המשטר האיראני מכל התייחסות מאיימת נגד ישראל. ההצהרות שכן נשמעו היו "חלביות" יחסית, ונאמרו על ידי גורמים שוליים יחסית במשטר, ככל הנראה כיוזמה פרטית ולא כחלק מאסטרטגיה סדורה.

אין משמעות הדבר כי בשלב מסוים איראן לא תבקש לפגוע גם בישראל במסגרת תגובתה. המגרשים הסבירים ביותר לכך, בתנאים הנוכחיים, הם הזירה הבינ"ל (פיגועי חו"ל) וסוריה.

בכל מקרה, מנסיון העבר, איראן לא תגיב "מהבטן" והיא צפויה לקיים תהליך סדור של חשיבה, קבלת החלטות ונוהל קרב - מה שמבטיח תקופה ארוכה של מתיחות, שתדרוש כוננות גבוהה ומתמשכת מצד כלל השחקנים המאוימים.

מישור נוסף לתגובה איראנית, שנראה כי אינו מייצג סיכוני הסלמה מידיים, הוא המגרש הגרעיני.

מה תהיה השפעת האירועים על הסכם הגרעין?

בימים הקרובים איראן ממילא הייתה אמורה להודיע על השלב החמישי של הפחתת מחויבויותיה להסכם הגרעין. כעת, בנסיבות שנוצרו, היא תידרש לקבל החלטה חזקה. האם תחליט על העשרה ל-20%? על פרישה כוללת מהסכם הגרעין? צעד אחר?

נראה שהמהלך האיראני בסוגיית הגרעין יהווה את ההחלטה המהותית הראשונה שיבצע המשטר בעקבות ההתנקשות בסולימאני. ככזו, היא צפויה לאותת על הכיוון אליו יוצאת איראן במסגרת מהלכי התגובה שהיא מכינה...

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>