"מאפס למאה" - ארדואן יורה לכל הכיוונים
אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 25 בדצמבר, 2019
מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
| Photo: geralt (pixabay.cpm) |
בחודשים האחרונים, נשיא טורקיה, ארדואן, "העלה הילוך" ברמת האגרסיביות והקולניות של מדיניות החוץ שהוא מוביל. מאפייניה הבולטים של מדיניותו האסרטיבית הם: התפרסות על חזית רחבה של תחומים ונושאים; הקרנת כוח ומהלכים צבאיים בשטח; גישה של "עין תחת עין" ואיומים שמטרתם ליצור מנופי לחץ; ועמידה קנאית על "זכויותיה" של טורקיה.
ארדואן נוקט בדיפלומטיית "מגאפון", במסגרתה הוא מרבה להציג בעצמו, בהצהרות ובנאומים פרובוקטיביים, את קווי המדיניות של טורקיה. זאת, במה שמצטייר, לפחות בחלק מהמקרים, כמהלכים עצמאיים, שאינם תוצאה של עבודת מטה ותהליכי התייעצות מסודרים במערכת הטורקית.
סגנונו של ארדואן כמו גם טענותיו נגד ה"מדינה העמוקה", מזכירים את התנהלותו של הנשיא טראמפ. בין שני המנהיגים יש "כימיה", אותה הם מרבים להדגיש, חרף הפערים המהותיים בין ארה"ב לטורקיה.
שתי ההחלטות המרכזיות שקיבל ארדואן, ושמהן נגזרים רוב מהלכי מדיניות החוץ הטורקית בתקופה האחרונה, הן: הכניסה הצבאית לצפון סוריה באוקטובר; והקרנת הכוח באגן המזרחי של הים התיכון.
מהלכי המדיניות סביב הכניסה הצבאית לצפון סוריה:
- טורקיה אותתה על כוונה לחסום את תכנית ההגנה של נאט"ו למדינות הבלטיות ופולין, אם הברית לא תכיר בכורדים בסוריה גורמי טרור.
- ארדואן איים באוקטובר על אירופה כי אם תתערב במהלכי טורקיה בצפון סוריה הוא יפתח את השערים ל-3.6 מיליון פליטים, שינהרו ליבשת דרך הים האגאי.
- ארדואן הכריז על תכנית להחזרת מיליון פליטים לצפון סוריה, אל המרחב שבין ראס אלעין ותל אביאד.
- בעקבות הכרת הסנאט ברצח העם הארמני (12 דצמבר) הזהיר ארדואן, בנאום ששודר בטלויזיה, כי אם ארה"ב תטיל סנקציות על טורקיה סביב מהלכיה בסוריה, הוא ישקול לסגור את הבסיס האמריקאי באינצ'רליק, בו מאוחסן, בין היתר, נשק גרעיני טקטי אמריקאי.
במסגרת עליית המדרגה בהקרנת הכוח באגן המזרחי של הים התיכון:
- טורקיה חתמה עם ממשלת ההסכמה בלוב הסכם לשרטוט הגבול הימי בין המדינות ולשת"פ צבאי מורחב. ההסכם מספק לאנקרה גושפנקה חוקית, לערעור על ריבונות קפריסין, יוון ומצרים באזורים המצויים במים הכלכליים הבלעדיים שלהן, סביב האי ומדרום ודרום מערב לכרתים.
- ארדואן הצהיר כי "יוון, קפריסין, מצרים וישראל" לא יוכלו לפעול במזרח הים התיכון "ללא אישורה של טורקיה". באחרונה דווח על תקרית במסגרתה גירש חיל הים הטורקי ספינת מחקר ישראלית, שפעלה במים הכלכליים של קפריסין.
- ארדואן הכריז (9 דצמבר) על נכונות לשגר ללוב כוחות, או לפחות שכירי חרב פרטיים
(חברת SADAT), כמשקל נגד לתמיכה הרוסית הצבאית בגנרל חפתר, החותר לכבוש את טריפולי ולהפיל את ממשלת סראג'.
מהלכים מרכזיים אלו, מצטרפים:
- להמשך מימוש עסקת רכש ה-S-400 מרוסיה, שהביאה לביטול השתתפות טורקיה בפרוייקט ה-F-35, וחושפת אותה לסנקציות מתוקף החוק האמריקאי.
- לנאומו החריג והתקדימי של ארדואן ב-4 בספטמבר, בו הבהיר כי לא יסכים שטורקיה תישאר מאחור בכל הקשור ליכולות גרעין צבאיות, בזמן ששחקנים אזוריים אחרים, דוגמת ישראל, מחזיקים ביכולות כאלה.
- לחימום קשרי טורקיה-חמאס. ארדואן אירח את מנהיג התנועה, הניה, בארמון דולמבחצ'ה; ודווח כי פעילי טרור של חמאס זוכים לחופש פעולה במדינה, ואף עוסקים בתוכניות להתנקש על אדמתה בגורמים ישראליים.
מסקנות ומשמעויות לישראל
מדיניות החוץ של ארדואן, מאתגרת שורת מדינות במזה"ת ובזירה הגלובלית, ומגבירה את המתחים בפניהם ניצבת טורקיה במספר חזיתות בו זמנית.
יוון, קפריסין ומצרים דחו על הסף כבלתי חוקי את ההסכם שיזמה אנקרה עם לוב, ובהיעדר תהליך מדיני בין הצדדים, עלולה לגבור המתיחות באגן הים התיכון, ואף להתפתח לחיכוך צבאי, סביב מדיניות הקידוחים הכוחנית של טורקיה.
התערבות טורקיה בלוב, וכוונתה להרחיב את הסיוע הצבאי לממשלת טריפולי, מטרידה את מצרים, ומדינות המפרץ התומכות בחפתר, וממילא עויינות מאוד את טורקיה בשל קשריה עם קטר ותמיכתה באחים המוסלמים. המהלך מעיב גם על יחסי טורקיה-רוסיה, שלצד שיתוף פעולה ביניהן (תהליך אסטנה, צינורות גז) מצויות בניגוד אינטרסים, בסוגיית אידליב ובשאלת עומק הנוכחות הטורקית בצפון סוריה.
בארה"ב, גוברת הביקורת על טורקיה בקונגרס, המקדם מהלכי סנקציות נגדה, בעקבות פלישתה לצפון סוריה ופגיעתה בכורדים. זאת, בנוסף לסנקציות עפ"י חוק שטראמפ מעכב את הטלתן כל עוד נמשך המו"מ עם אנקרה בסוגית הS400-. ארה"ב נוקטת עמדה גם בסוגיות מזרח הים התיכון והזהירה את טורקיה מקידוחים לא חוקיים ומהפרת החוק הבינ"ל.
באשר לבסיסים האמריקאים בטורקיה, ארה"ב ממילא שוקלת כבר שנים להוציא את החימושים הגרעיניים מאינצ'רליק, בשל בעיות אבטחה. עם זאת, ולמרות שמדובר בשריד ארכאי מהמלחמה הקרה, ארה"ב חוששת כי הוצאת החימושים תספק לארדואן תירוץ להתקדם לעבר יכולת גרעין עצמאית.
לאינצ'רליק (ולבסיס נוסף בקורצ'יק) קיימות חלופות ביוון ובארביל. יוזכר כי בשיאה של מלחמת המפרץ השנייה טורקיה לא אפשרה לארה"ב לפעול בצפון עיראק מהבסיסים בשטחה.
מדינות אירופה תומכות בקפריסין וביוון, וחרף איומי ארדואן להציף את היבשת בפליטים, הטילו אמברגו נשק על טורקיה בתגובה לפלישתה לסוריה.
מדיניותו התוקפנית של ארדואן נובעת לא פעם מתחושה כי תורכיה לא מקבלת את ההכרה הראויה כמעצמה אזורית וכי אינטרסיה מאוימים. כך למשל, מהלכי טורקיה בים התיכון מצטיירים כתגובה למה שנתפס על ידה כברית נגדה בין ישראל, מצרים, יוון וקפריסין, וכניסיון להגן על אינטרסים ולהבטיח חלוקה צודקת יותר, בראייתה, של משאבי הגז באזור. גם בצפון סוריה, טורקיה חשה כי המערכת הבינ"ל נוקטת "סטנדרט כפול" ותומכת בגורמי טרור כורדים הפועלים נגדה.
בפועל, נראה כי מהלכיו הכוחניים של ארדואן קולעים אותו לא פעם לבידוד ומשיגים תוצאה הפוכה של הגברת הלחצים על טורקיה. זאת, בזמן שגם מבית מתמודד ארדואן עם מיתון כלכלי.
לאור אופיו של ארדואן ניתן להעריך כי ככל שיתרבו המחלוקות והחיכוכים בחזיתות בהן מעורבת טורקיה, עלולה לגבור גם מדיניותו הלעומתית והמתעמתת. תוצאה אפשרית נוספת היא התקרבות בין טורקיה לאיראן, חרף התחרות ביניהן על השפעה במזה"ת. בחודשים האחרונים ארדואן התבטא נגד הסנקציות על איראן, תמך בטהראן על רקע ההאשמות נגדה בעקבות תקיפת תשתיות הנפט בסעודיה והדהד את הטיעון של המשטר לפיו גורמים חיצוניים הם שתדלקו את גל המחאה האחרון באיראן.
ומבחינת ישראל? בין המדינות ישנן מחלוקות ופערים בשורת סוגיות: משאבי האנרגיה בים התיכון; רטוריקה אנטי ישראלית של ארדואן, שהצהיר באחרונה בכינוס אסלאמי באיסטנבול כי ל"טורקיה עמדה עקרונית נגד הדיכוי בירושלים"; תמיכה טורקית בחמאס; הזדהות ישראל עם הכורדים בסוריה ועוד.
לישראל אינטרס להפחית את רמת המתיחות עם טורקיה בים התיכון. אחת האפשרויות היא להתניע דיאלוג בין פורום הגז האזורי (הכולל שבע מדינות מהאזור ומאירופה, ממנו הודרה טורקיה) לבין אנקרה.
בכל מקרה, נוכח הסיכון לחיכוך צבאי גובר עם טורקיה במרחב האווירי והימי חשוב לפעול לרענן את נהלי ומנגנוני התיאום והבטיחות עם הצבא הטורקי.
במקביל, נכון לחדש את המערכה המדינית למניעת פעילות טרור של חמאס בטורקיה, ולהפסקת ההתערבות הטורקית בירושלים. זאת, לאור מה שמצטייר כשחיקה בהישגים ביחס לחמאס, שהביאו לסילוק בכיר התנועה, עארורי, מטורקיה, לפני מספר שנים.
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
