2020 - הגרעין האיראני חוזר למרכז הבמה

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 21 בינואר, 2020

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

בשבוע החולף חזר הפוקוס בזירה הבינ"ל ובישראל לסוגיית הגרעין האיראני. ארבע התפתחויות מרכזיות תרמו לכך:

1. תקיפת הטילים נגד הבסיס האמריקאי בעין אלאסד בעיראק (8 ינואר), סיימה את הצפייה המתוחה לתגובה האיראנית הצבאית לסיכול סולימאני. נראה כי בשלב זה המשטר האיראני אינו מתכנן תגובה ישירה נוספת נגד כוחות ארה"ב. במקום זאת, איראן ושליחיה מצהירים על תחילתה של מערכה ארוכה נגד הנוכחות האמריקאית במזה"ת. במסגרתה, המשטר האיראני צפוי לשלב בין מהלכים מדיניים לבין מאמץ לפגוע באינטרסים אמריקאים, בשיטות המוכרות של שימוש בשליחים, לחימה ב"אזור האפור" ופיגועים ללא טביעת אצבע. סביר שהמשטר, המבקש להישאר מתחת לרף המלחמה, ישקול בזהירות התקפות נוספות נגד תשתיות הנפט במפרץ.
2. כמו במישור הצבאי, גם בתחום הגרעין טהראן הגיבה, והודיעה, כמתוכנן, על הצעד החמישי^[1] והאחרון בהפחתת מחויבויותיה להסכם הגרעין. איראן הבהירה (5 ינואר) כי היא רואה עצמה משוחררת מהתחייבותה האופרטיבית האחרונה בהסכם - להגביל את מספר הצנטריפוגות - ומעתה לא חלה עליה יותר כל מגבלה בתחום ההעשרה והיא תתקדם עפ"י "צרכיה הטכניים". עם זאת, איראן נשארה בפועל בהסכם, ונמשכת מחויבותה לפיקוח מוגבר של סבא"א, במסגרתו.
3. בריטניה, צרפת וגרמניה הפעילו (14 בינואר) את המנגנון ליישוב סכסוכים (DRM) עפ"י סעיף 36 בהסכם הגרעין. הודעת האירופיות מתניעה תהליך (שניתן יהיה גם לעצור) של 65 יום ליישוב המחלוקות עם איראן, סביב הפרותיה המוצהרות. בהעדר פתרון, האירופיות יוכלו ליזום מהלך להשבת כל הסנקציות הבינ"ל נגד איראן, כולל אמברגו הנשק הבינ"ל, שאמור לפקוע באוקטובר השנה.
4. בישראל התפרסמו עיקרי הערכת המודיעין השנתית של אמ"ן. כותרות שערי העיתונים עיוותו את המסר של אמ"ן, ונטעו תחושה כאילו איראן חזרה "לדהור לגרעין".

מדיניות גרעין איראנית מטרידה אך זהירה

עפ"י הערכת אמ"ן, בתרחיש החמור ביותר, איראן תוכל להשיג חומר בקיע לפצצה ראשונה בתוך כשנה, ותידרש לה עוד לפחות שנה כדי להתקינה על ראש קרב של טיל. עם זאת, על פי התרחיש וההערכה הסבירים איראן תמנע, בטווח הנראה לעין, מלקבל החלטה להעשיר אוראניום לרמה צבאית (90%) או לחזור לפרויקט הנשק, שהקפיאה מאז 2003 - צעדים שמשמעותם חשיפתה לאיום גובר במלחמה.

לוחות הזמנים המחמירים, הם בדיוק מסגרת הזמן שקובע גם הסכם הגרעין - שהרחיק את איראן כשנה מפריצה לחומר בקיע לפצצה (Break Out Time; BOT), ב-12 שנותיו הראשונות. זאת, כדי לתת זמן לזירה הבינ"ל לעצור אותה במקרה שתחליט "לשבור כלים" ו"להסתער" לנשק גרעיני. המשמעות היא כי בשלב הנוכחי, למרות כרסום מסוים בזמן הפריצה כתוצאה מהפרות ההסכם עליהן הכריזה, איראן עדיין נמצאת בגבולות מעטפת הסיכונים של ההסכם.

מאז הכרזתה על תחילת הפרת ההסכם במאי 2019 ועד נובמבר 2019 (דו"ח סבא"א האחרון) איראן צברה 551 ק"ג אורניום מועשר לרמה נמוכה (LEU) ולא העשירה מעל לרמה של 5%. זאת בהשוואה ל-8318 ק"ג LEU, ומעל 200 ק"ג אוראניום מועשר ל-20%, שהיו ברשותה ערב החתימה על הסכם הגרעין. במקביל, איראן התקדמה בתחום המו"פ של צנטריפוגות מתקדמות (דגמי IR2,IR-4,IR-6) באופן החורג ממגבלות הסכם הגרעין.

המשמעות היא כי עד כה טהראן התקדמה בצורה מדודה יחסית וזהירה, שהותירה פתח למשא ומתן. גם הודעתה על הצעד החמישי בהפרת הסכם הגרעין, מותירה את כוונותיה להמשך עמומות. למרות שההודעה התפרסמה מספר ימים אחרי חיסול סולימאני, איראן טרם נקטה צעדים קונקרטיים במסגרתה.

סוגיית הגרעין האיראני מתכנסת לנקודת מבחן

מספר מגמות צפויות להביא את המהלכים סביב סוגיית הגרעין לנקודת מבחן:

1. איראן הודיעה כי הסתיים התהליך המדורג של הפחתת המחויבויות להסכם הגרעין (ולפיכך לא צפויה "הכרזה" נוספת בתחילת מרץ). נראה כי התהליך מוצה וככלל הסתכם בכישלון לאחר שלא הביא להפחתה בלחצים על טהראן, אלא דווקא להגברתם.
2. מעבר לצעדים "בשטח" להרחבת תכנית הגרעין, הכלי המשמעותי הבא שנותר בידי איראן הוא פגיעה בשת"פ עם סבא"א (כפי שאיים השבוע יו"ר המג'לס לאריג'אני) שמשמעותה הקרסת הסכם הגרעין. המדרגה הבאה תהיה צעדים קיצוניים אף יותר דוגמת פרישה מה-NPT, כפי שאיים השבוע שר החוץ האיראני, זריף.
3. החלטת ה-EU3 להתניע תהליך שבקצהו, אם לא ייעצר, השבת כל הסנקציות הבינ"ל על איראן, ובידודה המלא, שמשמעותם גם היא קריסת הסכם הגרעין. בתרחיש של מיצוי המהלך, רוסיה וסין לא יוכלו למנוע הטלה מחדש של הסנקציות (SNAP BACK), כיוון שזו מתבצעת באמצעות כינוס מועצת הביטחון להחלטה על הארכת הפטור מסנקציות בלבד. נראה כי אירופה בחרה לנקוט בצעד חריף, דווקא בעיתוי הרגיש של חולשה איראנית בעקבות סיכול סולימאני, כדי ללחוץ על טהראן ולמנוע ממנה להגיב באמצעות הפרה בוטה של ההסכם.
4. בעקבות סיכול סולימאני ושיקום ההרתעה האמריקאית, יכולת איראן לנקוט במהלכי תגובה 'שוברי שיוויון' במישור האזורי, כדי לנסות ולשבור את סד הלחצים המוטל עליה, הצטמצמו, שלא לומר נחסמו, לפחות באופן זמני. זאת, כשברקע המשבר הכלכלי באיראן הולך ומחריף; וביטויי המחאה והתסיסה מבית הולכים ותוכפים וזוכים לתמיכה בינ"ל גוברת, בעיקר מהממשל האמריקאי.

אז לאן כל זה הולך?

ה"חכמה המקובלת" היא כי איראן תדבק בעמדתה המוצהרת ולא תסכים לחזור למו"מ על הסכם גרעין מעודכן, לפחות עד לאחר הבחירות בארה"ב. ראשית, כדי לא להעניק לטראמפ הישג פוליטי ושנית נוכח האפשרות שייבחר נשיא דמוקרטי, שיסכים לחזור להסכם הגרעין המקורי תוך הסרת הסנקציות. סיכול סולימאני רק חיזק את ההערכה כי איראן לא תוכל "לזחול" חזרה לשולחן המו"מ מעמדת חולשה ואחרי שהושפלה.

ועדיין, המתנה עד לאחר הבחירות כרוכה מבחינת המשטר האיראני בסיכונים לא מבוטלים. טראמפ צפוי להישאר בבית הלבן לפחות עד ינואר 2021, שנה מהיום במהלכה מסכת הלחצים על המשטר, מבית ומחוץ, רק צפויה להתהדק.

בתקופה זאת, קריסת הסכם הגרעין - כתוצאה מצעדים איראניים או הפתעה אירופית בדמות השבת הסנקציות הבינ"ל - צפויה להסיר מהפרק את תרחיש חזרת נשיא דמוקרטי להסכם הגרעין, עוד לפני שנבחר.

אסטרטגיית ה"לחץ המרבי", הן של איראן והן של ארה"ב, מצטיירת ככשלון. הלחצים הכלכליים והמדיניים על איראן רק גברו ובמקום להרתיע את ארה"ב טהראן ספגה מהלומה קשה ביותר. מנגד, איראן לא צמצמה את מדיניותה השלילית באזור, שרק הפכה אגרסיבית יותר, והרחיבה באופן מדורג את פרויקט הגרעין.

בנסיבות אלה, מסתמנים שלושה תרחישי אב אפשריים ל- 2020, שתתכן מעבריות ביניהם:

1. המתנה (עד לאחר הבחירות בארה"ב) - הממשל האמריקאי ממשיך להחריף את הסנקציות בהדרגה בצפייה להגברת הלחץ על המשטר מבחוץ ומבפנים. איראן מתקדמת בזהירות בגרעין, כדי לצבור קלפים למו"מ עתידי; וממשיכה בפעולות עקיפות באזור, מתחת לרף מלחמה, במטרה להגביר את הלחץ על ארה"ב להוצאות כוחותיה מהאזור.
2. הסלמה - המדיניות הזהירה של שני הצדדים יוצאת משליטה, סכנת הגלישה לעימות ולמלחמה מתחדשת ובחזית המדינית הסכם הגרעין קורס סופית. בתרחיש כזה, איראן עלולה לצמצם את מחויבותה לשת"פ עם סבא"א. זאת, באופן שיגביל את יכולת המעקב אחר פרויקט הגרעין, ויגביר מאוד את המתח מול הזירה הבינ"ל.
3. מו"מ - נמצא פתרון "מציל פנים" המאפשר את חידוש השיחות בין ארה"ב לאיראן. זאת, על פי הדגם של יוזמת מקרון, קרי "חבילת" אשראי אירופית שנותנת אוויר לאיראן ללא הסרה פורמלית של סנקציות כתנאי לחידוש המו"מ.

ישראל - כ"מאמר הקלישאה", צריכה להיות מוכנה לכל התרחישים.
חרף מדיניותה הזהירה בתחום הגרעין, איראן עלולה למנף את החלטותיה העקרוניות על נסיגה מההסכם, כדי להאיץ את התקדמותה בפרויקט ובתוך חודשים לא רבים להשיג קיצור משמעותי בזמן הפריצה להשגת חומר בקיע לפצצה.

למול אפשרות כזו, ותרחישים חמורים אף יותר (דוגמת מגבלות על פיקוח סבא"א) ישראל נדרשת לבנות יכולת עצמאית לסיכול פרויקט הגרעין. זאת, כמוצא אחרון בלבד, למקרה שהתרחיש המועדף, במסגרתו איראן נבלמת על ידי הזירה הבינ"ל, לא יתממש.

במקביל, על ישראל להגביר את מוכנותה לתרחישי מלחמה בין איראן לארה"ב, שעלולה לגרור הסלמה גם בגבולותיה, ומצד שני להיערך גם לאפשרות של חידוש המו"מ במטרה לוודא שהליקויים המרכזיים בהסכם הגרעין (ובראשם סעיפי ה"שקיעה" שלו) מקבלים מענה. בכל דרך, נכון שישראל תייצר שיח עמוק עם המפלגה הדמוקרטית וצוותי מועמדיה לנשיאות, כדי להסביר ליקויים אלה ואת הסיכונים המשמעותיים הנובעים מהם.

[1] כזכור שנה בדיוק לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, החלה איראן, במאי 2019 להודיע בהדרגה (כל חודשיים) על נסיגה מהמחוייבויות שנטלה במסגרתו. בצעד הראשון איראן התנערה מה'תקרה' על צבירת אוראניום בהעשרה נמוכה, בשני היא הודיעה על חזרה להעשרה מעל 3.76%, בשלישי נסוגה ממגבלות בתחום המו"פ של צנטריפוגות מתקדמות, וברביעי מסרה כי תתחיל להזריק גז לצנטירפוגות באתר הממוגן בפורדו.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>