"מהומות הדלק" - המשטר האיראני נוטל סיכונים מבית

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 18 בנובמבר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: Iranian social media

ב-15 בנובמבר החליטה ממשלת איראן לצמצם את הסובסידיות על הדלק ולהעלות את מחירו. מחיר ליטר בנזין עלה ב-50% ל-15,000 ריאל ונקבעה קצבת דלק לרכב פרטי בהיקף של 60 ליטר בחודש. תעריף ליטר דלק שיירכש מעל הקצבה יהיה כפול.

בתגובה מידית לגזירה פרצו הפגנות בערים הגדולות והתפשטו ברחבי איראן. המפגינים, כנראה בהיקפים של בין מאות לאלפים בכל מוקד, התעמתו עם כוחות המשטרה, העלו באש מוסדות המזוהים עם המשטר דוגמת סניפי בנקים, ומטות, בסיסים וכלי רכב של כוחות הביטחון; שרפו תמונות של הנשיא רוחאני והמנהיג ח'אמנהאי, חסמו צירי תנועה מרכזיים והשביתו עסקים, כולל בבזאר של טהראן. בערים רבות הושבתו גם הלימודים בבתי הספר.

המפגינים קוראים לראשי השלטון ה"דיקטטורים", ובראשם ח'אמנהאי ורוחאני, להסתלק מהשלטון ולעזוב את המדינה. מפגינים רבים אף דרשו מהמשטר להפסיק להזרים תקציבים לפעילות באזור: בתימן, עיראק , סוריה, לבנון ועזה.

בשעות הראשונות כוחות הביטחון פעלו באיטיות יחסית, והיה נדמה כי הם הופתעו מפריצת המחאה ומעוצמתה. משטרת המהומות ואנשי בסיג' התנגשו עם המפגינים ובכמה מקרים פתחו באש ישירה לעברם. עפ"י דיווחים לא מאומתים נהרגו בין מספר מפגינים לעשרות. בנוסף, המשטר השבית את האינטרנט במדינה וצמצם גם את שירותי הסלולר, באופן המקשה לעקוב אחרי האירועים. בחסות המסך התקשורתי הזמני, נראה כי המשטר הגביר את מהלכי הדיכוי והיקף המעצרים.

ברמה הפומבית, ח'אמנהאי טען כי לא היה מעורב בהחלטה להעלות את מחירי הדלק, אולם מרגע שראשי שלוש הרשויות קיבלו אותה, יש לבצעה. הוא הבטיח כי הממשלה תוודא שמחירי הדלק המעודכנים לא יובילו לעליית מחירים כוללת. בנוסף, טען ח'אמנהאי כי האופוזיציה המלוכנית בסיוע כוחות זרים, הם שמחוללים את המחאה.

מדובר במחאה הרחבה ביותר מאז ההפגנות שפרצו באיראן בסוף 2017, גם הן על רקע כלכלי.

משמעויות וצפי

משטר בלחץ, מוכן ליטול סיכונים ומועד לטעויות. החלטת המשטר האיראני להעלות את מחירי הדלק, צעד שכבר גרר בעבר מהומות, מפתיעה. המשטר בחר לנקוט במהלך דווקא בעיצומו של גל מחאה בעיראק ובלבנון. זאת, כשברור פוטנציאל "ההדבקה" של הרחוב האיראני, על רקע הדמיון בין המצב בשתי המדינות למציאות באיראן: משבר כלכלי, שחיתות, חוסר תפקוד שלטוני ומיסים המהווים "טריגר" למהומות.

אז מדוע בחר המשטר לממש מהלך לא פופולארי, שעמד על הפרק מזה כשנה, דווקא עכשיו? התשובה נעוצה בחנק הכלכלי בו מצויה המדינה, כתוצאה מהסנקציות הכלכליות האמריקאיות. הגירעון הולך ומעמיק על רקע "מחיקת" מעל ל-80% מיצוא הנפט האיראני - מקור ההכנסה המרכזי של הממשלה, שהחלה לשחוק את עתודות המטבע שלה כדי לכסות על ה"בור" התקציבי.

בצל מצבו הכלכלי הקשה, המשטר כבר נטל סיכונים משמעותיים בניסיון "לשבור" את הסנקציות ולקזז מהשפעתן. זאת, באמצעות מהלכים כוחניים במפרץ, ששיאם תקיפת מתקני הנפט של סעודיה. פעולות המשטר לא הביאו לעליית מחירי הנפט (בשל רמות ביקוש נמוכות בשוק) והחלטתו להעלות את מחירי הדלק, משקפת נכונות ליטול סיכונים גם מבית.

התכתשות וחוסר תיאום בשורות המשטר. ערב הבחירות לפרלמנט (מג'לס), הצפויות בפברואר, העימות הפוליטי בין השמרנים לרוחאני עלה באחרונה מדרגה, על רקע קריאתו לקיים משאל עם בסוגיית המגעים עם ארה"ב. עם פרוץ מהומות הדלק, אתרים שמרניים המזוהים עם משמרות המהפכה, מתחו ביקורת על ההחלטה ועל המצב הכלכלי הקשה במדינה, וחברי מג'לס שמרנים אף מנסים להתניע תהליך להדחת רוחאני.

נראה כי הקיטוב הפוליטי העמוק, מקשה על המשטר לקבל החלטות בתהליך מסודר, לפעול בתיאום ולהציג חזית אחידה למול האתגר המתפתח.

לאן זה הולך? כידוע, לא ניתן לחזות התפתחות של תהליכי תסיסה ומחאה פנימיים. עם זאת, במנעד הרחב שבין חזרה לשגרה לבין "מהפיכה", נראה כי, בשלב זה, אנו קרובים יותר לקוטב הראשון, ממגוון סיבות:

המשטר מנוסה בהתמודדות עם מהומות, ומנהל מדיניות דואלית יעילה בדיכוי מחאה: מצד אחד מאפשר "הוצאת קיטור" בקרב הצעירים ונמנע מלהפעיל כוח שלא לצורך, ומצד שני יודע להפעיל מהלכי דיכוי ברוטליים ביותר כשנדרש, תוך הטלת מורא עמוק על האזרחים.
המחאה באיראן היא סקטוריאלית וחסרה הנהגה שתוביל אותה ותחבר בין התסיסה הכלכלית-חברתית לבין אג'נדה פוליטית ברורה.
למשטר מעגלי תמיכה משמעותיים של כ-20-30% מהציבור, התלויים בו. הציבור ככלל, ממוקד בצרכיו היומיומיים ובבעיות הכלכליות, וחושש מכאוס ואבדן שליטה, אותם ראה במדינות שכנות באירועי האביב הערבי.
כוחות השינוי באיראן אינם זוכים לתמיכה ולא לתמריצים ממדינות המערב, הנתפסות כמי שנטשו אותם באירועי מחאה קודמים, ותומכות למעשה במשטר.

משבר הגרעין - כל זמן שהמחאה תימשך, ארה"ב ואירופה צפויות להקפיא את המהלכים לשכנע את טהראן לחזור לשולחן המו"מ. אם המצב באיראן יתייצב, יתכן כי תיווצר הזדמנות לחדש את הניסיונות, ובתנאי שהמשטר לא נקט במהלכי דיכוי ברוטאליים.

ההיבט האזורי - בולטות הזיקות וההשראה ההדדית בין אירועי המחאה השונים באזור. מהומות הדלק צפויות להזריק אנרגיה, כל עוד לא דוכאו, למחאה בעיראק, בה ניכר סנטימנט אנטי איראני מובהק, ובלבנון.

בשורה התחתונה, המשטר האיראני מתמודד עם הסנקציות האמריקאיות באופן פחות יעיל מכפי שהוא מנסה להציג. המשטר מצוי במצוקה ולחץ גוברים והוא מועד לטעויות.

האירועים הפנימיים באיראן מייצרים מערכת לא יציבה, שעלולה להקרין גם החוצה. זאת, בתרחיש בו המשטר יבחר לאתגר את ארה"ב ויריבים אזוריים (כולל ישראל), בין היתר כדי להסיט את המיקוד ממצוקתו מבית.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>