מאבק הכוחות בין ארה"ב לסין - האם ישראל תוכל להיוותר בתווך?

טומי שטיינר | 06 באוקטובר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: White House | Shealah Craighead

ישראל לא תוכל להמשיך ולפתח את יחסיה עם סין במנותק מהיריבות הגואה בין ארה"ב לסין בעוד ההסתברות לתרחיש ניתוק קשרי הגומלין הכלכליים (decoupling) בין המעצמות עולה.

בלי ועם קשר למאבק בין שתי המעצמות, ישראל צריכה לעמוד על משמר האינטרסים שלה אל מול סין. זאת, על מנת למנוע מסין את מה שכבר ניסתה – ואף הצליחה במספר מקרים לעשות במקומות שונים בעולם – לנצל את השקעותיה הכלכליות כדי לכפות העברת ידע ויכולות טכנולוגיות מתקדמות לרשותה, לקיים ריגול תעשייתי וביטחוני ולרכוש השפעה פוליטית.

ישראל צריכה להיערך לאפשרות הסבירה שקשרי הסחר והעסקים בין ישראל לסין יצטמצמו. גידור הסיכונים וניהולם – יאפשרו למזער את הנזק. יתר על כן, פרשת דרכים זו יכולה להוות הזדמנות להעמקה נוספת של יחסי ישראל עם ארה"ב ובעלות בריתה באירופה ובאסיה.

בינתיים, גורמים ישראליים רבים חותרים להמשיך ב"עסקים כרגיל" עם סין. כך למשל, עיריית אשדוד הודיעה על חתימת הסכם עם ממשלת סין על הפיכתה לעיר נמל של יוזמת דרך המשי. ארה"ב רואה ביוזמה זו חלק עיקרי במאמץ הסיני להשיג השפעה גלובלית על חשבונה. בהיעדר מדיניות ממשלתית ברורה, עיריית אשדוד עוד עלולה לסבך את ישראל במשבר חמור ומיותר עם ארה"ב.

מלחמה קרה, אבל מאוד שונה

מאבק הכוחות בין ארה"ב לסין יעצב את הפוליטיקה הבינלאומית בעשורים הקרובים בדיוק כפי שהמלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ הגדירה ואפיינה את המחצית השנייה של המאה הקודמת. מאז מונה שי ג'ינגפין לנשיא, סין חותרת באופן נחרץ לחזק ולבצר את מעמדה כמעצמה גלובלית. עיקרי המאמץ הסיני ממוקדים בהשגת עליונות טכנולוגית, שליטה בערוצי הייצור והמסחר הגלובליים, הגברת השפעתה הפוליטית, ובניין הכוח הצבאי וחיזוק נוכחותה הצבאית בים סין הדרומית ובאוקיינוס ההודי.

פרויקט הדגל של הנשיא שי – "יוזמת החגורה והדרך" (Belt & Road Initiative – BRI) מקדמת את עיקרי המאמץ הסיני. היוזמה השאפתנית, המגובה בהבטחות להשקעות אדירות, מוצגת כשחזור "דרך המשי" ההיסטורית. סין טוענת שהיא נועדה לפתח תשתיות תחבורה ותקשורת יבשתית וימית בין סין לאירופה עבור במרכז אסיה, האוקיינוס ההודי והמזרח התיכון. אולם, היוזמה נתפסת יותר ויותר כניסיון להשיג שליטה סינית בערוצי מסחר וליצור אזורי השפעה פוליטית. כך למשל בסרי לנקה, העניק הממשל הסיני הלוואות לבניית נמל מים עמוקים. הממשלה המקומית לא הצליחה לממן את החזר ההלוואה ונאלצה להחכיר את הנמל לסין למשך 99 שנה.

סין חותרת להשיג נכסים אסטרטגיים ופוליטיים גם בלב המערב. יוון – יעד להשקעות סיניות הכוללות בעלות על נמל פיראוס – בלמה ב- 2017 הצהרה של האיחוד האירופי על הפרות זכויות אדם בסין. שנה קודם לכן, יחד עם הונגריה, יוון פעלה לעדן הצהרה אירופית ביחס למהלכיה של סין בים סין הדרומית. פורטוגל – יעד נוסף להשקעות סיניות – בולמת מתחילת השנה יוזמה להקמת מנגנון בקרה אירופי על השקעות סיניות.

הממשל האמריקני רואה במהלכים של ממשלת סין ותאגידיים סיניים (ממשלתיים ופרטיים גם יחד) כניסיון להשיג עליונות טכנולוגית וכלכלית תוך ניצול המשק האמריקני. אין מדובר רק בטענות על הפרת כללי הסחר החופשי וההוגן. תאגידים סיניים כופים על שותפיהם האמריקניים והמערביים העברת טכנולוגיות וייצור לסין. מתרבות העדויות על שימוש במוצרי תקשורת ומחשוב סיניים הנמכרים במערב לצרכי ריגול. זאת, בנוסף לשימוש נרחב בריגול תעשייתי ומודיעיני באמצעות הסייבר נגד יעדים ממשליים וכלכליים בארה"ב ובמדינות המערב. עדויות אלה הביאו את הממשל האמריקני לפעול לצמצום הפעילות ושיתוף הפעולה העסקי עם תאגידי תקשורת סיניים.

אולם, ארה"ב אינה מסתפקת במהלכים חד-צדדים שלה. בניגוד לסוגיות בינלאומיות אחרות, ארה"ב מנהלת מגעים שוטפים עם כל מדינות המערב ובעלות בריתה על מנת לצמצם ולהסיג את דריסת הרגל הסינית. ארה"ב חותרת לחסום את כניסתן ומעורבותן של תאגידים טכנולוגיים סיניים – במיוחד בתחום רשתות הסלולר של הדור החמישי (G5) למדינות המערב. סוגיה זו גם עומדת בראש רשימת התביעות של ארה"ב ביחס לישראל.

התפיסה לפיה סין מהווה איום חמור על הביטחון הלאומי ועל הכלכלה האמריקנית זוכה לקונצנזוס חוצה-מפלגות (bipartisan). אין מדובר רק בסכסוך סחר או בקפריזה של הנשיא טראמפ. אפילו פקידים בכירים בממשל אובמה מודים היום שהאסטרטגיה האמריקנית כלפי סין מאז סיום המלחמה הקרה – של הידברות ושיתוף פעולה – כשלה ואינה עוד רלוונטית.

בניגוד לעבר, הממשל הסיני אינו נרתע אל נוכח מהלכי הבלימה של ארה"ב אל מול החתירה של סין לעליונות טכנולוגית וכלכלית. הממשל הסיני מתיר, וככל הנראה אף מעודד, שיח אנטי-אמריקני חריף ובוטה ברשתות החברתיות הסיניות הנתונות לפיקוח הדוק. גם במגעים מול הממשל האמריקני – ובהצהרות רשמיות – סין מגלה עמדה נוקשה ובלתי-מתפשרת. ככל הנראה, הנשיא שי משוכנע שסין תוכל להתמודד בהצלחה עם הלחץ ומהלכי הבלימה של ארה"ב.

מגמות אלה מצביעות על כך שהיריבות הקשה בין שתי המעצמות הינה ארוכת-טווח ואינה בת-חלוף. בניגוד למלחמה הקרה, ספק אם יריבות זו תוביל להסלמה ביטחונית-צבאית קשה ולסכנת מלחמה כוללת. אולם, היריבות הקשה בין סין לארה"ב היא הרבה יותר מאתגרת ורבת-ממדים בהשוואה למלחמה הקרה.

בנסיבות אלה, מימוש התרחיש של ניתוק הכלכלות של ארה"ב והמערב מסין הולך וגובר. הכלכלה הגלובלית עשויה להתפלג בין שני קטבים – ארה"ב ובעלות בריתה אל מול סין. לניתוק הכלכלות – גם אם לא יהיה מלא – יהיו השלכות קשות על הכלכלה הגלובלית ועל פעילותם של תאגידים גלובליים שהתרגלו לפעול באמצעות רשתות ייצור והספקה חובקות עולם.

בניגוד להגיון הרווח – הניתוק עשוי לפגוע בסין יותר מאשר במערב. ניסיונותיה הבוטים של סין להשיג השפעה פוליטית ואסטרטגית הולידו מהלכי נגד גם באסיה, אירופה ואוסטרליה. הממשל הסיני המרכזי, שמגביר את אחיזתו מבית ומצטייר כמשטר מדכא, אוטוריטרי ומרקנטליסטי, אינו מעודד מדינות אחרות לחבור אליו. למרות היחסים הרעועים בין ארה"ב לבין מדינות אירופה, רוב מנהיגי אירופה מזהים את המהלכים הסיניים כאיום גובר. לאחרונה, האיחוד האירופי הגדיר את סין כ"יריבה מערכתית". 

בפני סין גם מספר אתגרים קשים מבית – ובמיוחד ההתמודדות עם המשבר הדמוגרפי ותוצאותיו של מדיניות "הילד האחד". בסופו של יום, השפעתה האסטרטגית והמדינית של סין מוגבלת למזרח ודרום אסיה. גם עבור ארה"ב ההתמודדות במערכה הגלובלית הזו לא תהיה קלה. אולם, נקודת הפתיחה האמריקנית טובה יותר ומעמידה בסימן שאלה קשה את ההערכות שהכתירו את המאה הזו כ"מאה הסינית".

ובינתיים בישראל ...

החשש מפני המהלכים הסיניים בישראל החל להדליק נורות אדומות בעיקר בקרב הממסד הביטחוני. הזיכיון שניתן לתאגיד סיני ענק להקמת נמל מכולות חדש בתוך נמל חיפה ללא שום תהליך בקרה ביטחוני הציף את הסוגייה של המעורבות הסינית הגואה בכלכלה הישראלית.

למרות זאת, ניכר שגורמי ממשל ישראליים – במיוחד במשרדים הכלכליים – אינם רואים בפעילות הסינית תופעה מעוררת דאגה ומבטלים את הסיכונים עליהם מצביעים גורמים אמריקנים. בניגוד לממסד הביטחוני שהפיק לקחים ממשברים קודמים מול ארה"ב בסוגיה הסינית (משבר הפלקון ב- 1999 ומשבר ההארפי ב- 2005), מקבלי ההחלטות והפקידים הבכירים במשרדים הכלכליים סבורים שאין צורך להתרגש יתר על המידה מהדרישות האמריקניות.

פעם אחר פעם, פקידי ממשל בכירים ביותר – מהבית הלבן, הפנטגון, מחלקת המדינה, האוצר והאנרגיה – תבעו ממקביליהם הישראליים למנוע מעורבות סינית בתשתיות פיזיות ותקשורת מתקדמות ולמסד מנגנוני פיקוח על השקעות סיניות. למרות זאת, מסתמן ניסיון למסמס את התגובה הישראלית למהלכים הסיניים.

אם ממשלת ישראל אכן חותרת למסמס ולדחות את מימוש ההבטחות לארה"ב בסוגיה הסינית, זו תתברר כאיוולת. זאת, לא רק בשל אי-ההיענות לאינטרסים אמריקנים, אלא בעיקר בשל הסיכון הישיר לאינטרסים ישראליים.

ראשית לכל, היענות לדרישות אמריקניות הנוגעות לביטחון הלאומי של ארה"ב אין בה כדי להעיד שישראל "משועבדת" לארה"ב. בדיוק כפי שישראל מצפה מארה"ב לא לפעול נגד אינטרסים ישראליים, מצופה מישראל לנהוג באופן הדדי. יתר על כן, המשברים הקודמים עם הממשל האמריקני ביחס לסין התרחשו לפני 14-20 שנה, בעת שיחסי ארה"ב-סין היו טובים לאין ערוך. מבחינת ארה"ב, האיום שסין מציבה היום הוא ברור ומיידי. יש לקוות בהקשר זה שהמסמוס וגרירת הרגליים של מקבלי החלטות ופקידים בירושלים לא תתפרש בוושינגטון כזלזול באינטרסים האמריקנים. כאמור, בסוגיה זו מתקיים קונצנזוס חוצה-מפלגות בבירה האמריקנית.

טיעון נוסף שמוצג תדיר ע"י גורמים ישראליים הוא החשש מפני עתיד היחסים הכלכליים בין ישראל לבין סין. החשש מוצדק. יתר על כן, ככל ומתחזקת ההסתברות לתהליך של ניתוק בין כלכלות המערב לבין סין, גם יחסי הכלכלה בין סין לישראל ייפגעו. מעבר לכך, לא מן הנמנע שאם העימות בין ארה"ב לבין סין יחמיר, יועלו דרישות נוספות להגבלות על יצוא מוצרים לסין. בארה"ב נידונות הצעות להגבלות יצוא על מוליכים-למחצה לסין וישראל היא אחת היצרניות הגדולות בעולם בתחום זה. הכלכלה הישראלית – התלויה בייצוא – תיפגע מהמשבר שיפקוד את הכלכלה הגלובלית ככל שמגמת הניתוק תחריף.

באירועי המשבר הקודמים עם סין הועלו טענות שהדרישות האמריקניות יפגעו קשות בתעשיית הביטחון הישראלית. אכן, הייצוא הביטחוני של ישראל לסין ירד לאפס. אולם, התעשיה הביטחונית הצליחה לספוג את הפגיעה והרחיבה את הייצוא הביטחוני ליעדים חדשים. זהו אחד הלקחים החשובים ביותר מהמשברים הקודמים. מקבלי ההחלטות בירושלים צריכים להתכונן לתרחיש שהסתברותו עולה – והיא צמצום קשרי הסחר והעסקים בין ישראל לסין. הכלכלה הישראלית תינזק מכך, אולם אם ייעשה ניסיון לגדר סיכונים ולנהל אותם – יתכן וניתן יהיה למזער את הנזק. יתר על כן, פרשת דרכים זו יכולה להוות הזדמנות להעמקה נוספת של יחסי ישראל עם ארה"ב ועם בעלות הברית האמריקניות באירופה ובאסיה.

לבסוף, נשמעת בישראל הטענה כי אין שום בסיס לייחס כוונות זדון למעורבות הסינית בכלכלה הישראלית. אין חולק על כך. החתירה הסינית לבנות הון פוליטי והשפעה אסטרטגית אינה זדונית. כך נוהגות מעצמות. האם נעשו או נעשים ניסיונות כאלה מצד סין בישראל? התשובה היא – ככל הנראה כן. המפקחת הקודמת על שוק ההון כבר בלמה שני ניסיונות של תאגידים סיניים להשתלט על שתי חברות ביטוח גדולות בישראל. לפני שנתיים התגלה שתאגיד התקשורת הענקית הוואווי פועלת בישראל במסווה דרך חברת טכנולוגיה ישראלית זה מספר שנים. גם ראש השב"כ כבר התריע מפני החדירה הסינית לישראל.

מי שחשב שהניסיון של סין לבסס השפעה פוליטית במדינה מערבית באמצעות רכישה של נמל מתקיים רק ביוון, טועה ככל הנראה. התאגיד הסיני COSCO לא רק רכש את הפעילות של נמל פיראוס והפך אותו לאחד הנמלים המובילים באירופה, אלא גם החל לקדם תוכניות להשקעות נוספות בפיראוס – לרבות פרויקטים לבניית בתי מלון, קניונים ועוד. תוכניות אלה נבלמו לאחרונה – ככל הנראה בלחץ אמריקני ואירופי.

ובינתיים, עירית אשדוד הודיעה שחתמה לאחרונה על הסכם עם ממשלת סין להרחבת הפעילות וההשקעות של סין בעיר. ע"פ ההסכם, סין תהפוך את אשדוד לעיר נמל מרכזית במסגרת יוזמת החגורה והדרך. תאגיד סיני בונה כעת מזח חדש בנמל אשדוד. לפי התוכניות שפרסמה עיריית אשדוד, סין עתידה להשקיע בהקמת פארק תעשייה חדש בעיר, לחבר בין הנמל לפארק התעשייה באמצעות רכבת עילית (מונו-רייל) ולהקים בעיר מרכז אקדמי.

גם אם הפיכתה של אשדוד לעיר נמל מרכזית של היוזמה הסינית הינה מהלך הגיוני לקידום היוזמה הסינית, קשה להימנע מהמחשבה שגורמים נוספים הביאו את סין לבחור בה. יש להניח שמיקומה האסטרטגי של אשדוד לצד תשתיות צבאיות וכלכליות קריטיות לא נעלמו מעיני הסינים. הממשל האמריקני יתקשה להבין כיצד בעלת ברית כה קרובה כמו ישראל מקדמת תכנית – שלראייתו – חותרת תחת האינטרס הלאומי של ארה"ב. על כל פנים, החלטה בדבר הפיכת עיר הנמל השנייה בגודלה בישראל לנמל בית של יוזמת החגורה והדרך של סין לא צריכה להיוותר בידי מועצת העיר אשדוד. היחסים עם ארה"ב וגם עם סין חשובים מספיק למדיניות ממשלתית ברורה.

נכתב ע"י טומי שטיינר.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>