ממוות מוחי לסיעור-מוחין? נאט"ו, בטחון אירופה וישראל

טומי שטיינר | 27 בנובמבר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: ActuaLitté CC BY-SA 2.0

בשבוע הבא, יתכנסו מנהיגי חברות נאט"ו בלונדון לציין שבעים שנה לחתימה על אמנת וושינגטון שייסדה את הברית. פורמלית, המפגש בלונדון אינו מוגדר כפסגה, אבל הוא מסתמן כנקודת ציון משמעותית. ברקע ההכנות למפגש, נשיא צרפת, עמנואל מקרון, קבע בראיון ל"אקונומיסט", שנאט"ו חווה מוות מוחי. הסערה הפוליטית שפרצה ביבשת הבליטה את הדיון הער המתנהל בה מאז היבחרו של טראמפ ביחס לעתיד הביטחון והמעמד האסטרטגי של אירופה.

רוב מנהיגי אירופה - ובראשם אנגלה מרקל - חלקו על קביעתו החריפה של מקרון, אולם באותה נשימה הסכימו שההסתמכות האסטרטגית על ארה"ב הנמשכת מראשית ימיה של המלחמה הקרה, אינה עוד אפשרית. מתגבש קונצנזוס רחב שאירופה צריכה לבצר את ביטחונה ואת עוצמתה הגיאופוליטית בעצמה ולבסס את עצמאותה האסטרטגית.

רוב מדינות אירופה כבר החלו בהגדלת תקציבי הביטחון שלהן וניתן לזהות ניצנים ראשונים של שיתוף פעולה קונקרטי בתחומי הביטחון. גם צרפת וגם גרמניה ניסו ומנסות לקדם יוזמות ביטחוניות במזרח התיכון. במקביל, נחשפו גם פערים עמוקים בין צרפת לגרמניה בדבר היעדים האסטרטגיים המשותפים, כמו גם ביחס לצעדים אופרטיביים מתבקשים.

ועדיין, הטלת הספק ביכולתה של אירופה לקדם שינוי מהותי בתחומי הביטחון הינה מובנת, ואף מתבקשת. למרות זאת, יש לישראל אינטרס רב לעקוב אחר הדיונים באירופה ולבחון אפשרויות להרחבת שיתוף הפעולה בתחום הביטחוני והאסטרטגי - גם ברמה הבילטרלית עם מדינות אירופיות וגם במסגרות המולטילטראליות של האיחוד האירופי ונאט"ו. בסופו של יום - גם אירופה וגם ישראל נאלצות להתמודד עם המגבלות בהסתמכות האסטרטגית שלהן על ארה"ב.

למרות הפערים הפוליטיים בין ישראל לבין האיחוד האירופי, שני הצדדים העמיקו את שיתוף הפעולה בתחומי המחקר והפיתוח (מו"פ) הטכנולוגי. אם שיתוף הפעולה האירופי בתחומי הביטחון יעמיק, גם ישראל וגם אירופה ירוויחו מהרחבת השותפות. אפילו ארה"ב מחתה על ניתוקה מיוזמות בתחומי הביטחון והצבא המתנהלות במסגרת האיחוד האירופי ודרשה לאפשר לה להשתלב בהן. אם ארה"ב רואה חשיבות בהשתלבות בפרויקטים אלה, כדאי גם לישראל לבחון אותם, לכל הפחות. בעוד התעשיות הביטחוניות הישראליות נאלצות להתמודד עם הצמצום הצפוי בהקצאת כספי הסיוע הביטחוני מארה"ב לטובת רכישות בישראל, ההגדלה הצפויה של תקציבי הביטחון באירופה - הן לרכש והן למו"פ - יכולה לזמן הזדמנויות חשובות.

לבסוף, העניין האסטרטגי המתפוגג של ארה"ב במזרח התיכון עלול לחייב את אירופה - ולו בעל כורחה - לגלות מעורבות רבה יותר באזור כדי להגן על אינטרסים שלה. אם כך יקרה, לישראל יהיה כדאי למצב עצמה כשותפה אסטרטגית של אירופה במזרח התיכון.

מקרון מעורר מחדש את הדיון על עתידה האסטרטגי של אירופה

החלטתו של טראמפ להסיג את כוחות ארה"ב מצפון סוריה ולהפקיר את הכורדים לחסדי אסד ו/או ארדואן חידדה פעם נוספת את הסיכון הטמון בהסתמכות האסטרטגית של אירופה על ארה"ב. עבור האירופים - הנסיגה האמריקנית הגבירה את איום הטרור על אירופה. חוסר העניין המופגן של טראמפ בפעילי דאע"ש הזרים שנכלאו ע"י הכורדים - רובם מאירופה - לצד מהלכי הכוח של ארדואן בסוריה והאיומים ששיגר לאירופה - הזכירו למנהיגי היבשת שאין להם על מי לסמוך, אלא על עצמם.

הבנה זו הובילה את שרת ההגנה של גרמניה ויורשתה הצפויה של אנגלה מרקל ליזום הקמת אזור חיץ בינלאומי בצפון סוריה בסמוך לגבול הטורקי. היוזמה נזנחה במהירות, אולם אנגרט קראמפ-קרנבאוור, הידועה בראשי תיבות שמה כ- AKK, מובילה בנחרצות מערכה ציבורית להגדלת תקציב הביטחון - עמדה שקודם לכן נתפסה כטאבו בשיח הפוליטי הגרמני.

עבור הצרפתים, החלטת הנסיגה של טראמפ מסוריה עוררה תגובה חריפה הרבה יותר. לצד בריטניה, צרפת היתה שותפה - עם חיילים על הקרקע - בלחימה נגד דאע"ש בסוריה ובעיראק.

הנטישה האמריקנית - ללא היוועצות בשותפים ללחימה - הניעה את מקרון לסדרת אמירות קשות מאוד ביחס לעתיד נאט"ו וביחס למהימנותה של ארה"ב. בראיון ארוך לשבועון "אקונומיסט", קבע מקרון שהנסיגה האמריקנית ללא היוועצות בבעלי הברית האסטרטגיים מעידה על כך שברית נאט"ו חווה "מוות מוחי". מקרון עוד הבהיר - "חוסר היציבות של שותפנו האמריקני והמתיחויות הגוברות משמעותם היא שהרעיון של הגנה אירופית הולכת ותופסת אחיזה". בראיון, מחה מקרון על כך שנאט"ו אינה עושה די להתמודד עם איומי הביטחון מ"דרום" - המזרח התיכון וצפון אפריקה.

אולם, מקרון לא הסתפק באמירות אלה ועורר הסתייגויות נוספות בשתי קביעות נוספות. לנוכח פלישת טורקיה לצפון סוריה, מקרון הטיל ספק בהמשך קיומה של ליבת הברית הצפון האטלנטית - סעיף חמש לאמנת וושינגטון - הקובעת שהתקפה על אחת מבעלות הברית, תיחשב להתקפה על כולן. בהמשך הראיון, פרס מקרון את התפיסה הצרפתית "הריאליסטית" ביחס לרוסיה. לפיה, על רקע המאבק הבין-מעצמתי, על אירופה לקרב אליה ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם רוסיה. במשתמע, הציע מקרון לאירופה להסכין למהלכי רוסיה באוקראינה ולזנוח את הסנקציות שהוטלו עליה. יצוין, שעמדתו של מקרון ביחס לרוסיה אינה חדשה.

עבור רוב מדינות מרכז ומזרח אירופה - שתי הקביעות הללו יחד היוו חציית קו אדום. עבור מנהיגי אירופה, המחמאות להן זכה מקרון מפי שגריר רוסיה לאיחוד האירופי הדגישו עד כמה הרחיק לכת. בברלין - ועל רקע האירועים לציון 30 שנה לנפילת החומה - אנגלה מרקל הגדירה את הצעותיו של מקרון כ"דרסטיות". ע"פ הניו יורק טיימס, בשיחה פרטית עם מקרון, מרקל היתה בוטה הרבה יותר. היא הבהירה למקרון שנמאס לה לאסוף ולהדביק את שברי הכוסות שהוא מרסק פעם אחר פעם - רק על מנת שהם יוכלו ללגום כוס תה יחדיו ... עד לפעם הבאה. מקרון התגונן בשיחה והשיב למרקל שאין הוא מסוגל לשבת מנגד לנוכח המהלכים חסרי האחריות של שתי בעלות ברית מרכזיות בנאט"ו - ארה"ב וטורקיה.

מעבר לנטיות התיאטרליות של מקרון אל מול שמרנותה המופגנת של מרקל, קיימת הסכמה בסיסית בין ברלין לפריז בדבר הצורך של מדינות אירופה לחזק את יכולותיהן הצבאיות והביטחוניות העצמאיות. מרקל היתה המנהיגה האירופית הראשונה שהטילה ספק פומבי ביכולתה של היבשת להמשיך ולסמוך על ארה"ב. כבר לפני שנה - גם מרקל וגם מקרון הביעו תמיכה מפורשת בהקמת צבא של האיחוד האירופי. מרקל הבהירה אז שאין מדובר בתחרות לנאט"ו, אלא במהלך משלים שיחזק את "התרומה" האירופית לביטחון הקולקטיבי של נאט"ו.

אכן, יש לא מעט פערים בולטים בין צרפת וגרמניה ביחס ליעדים האסטרטגיים של אירופה - והסוגיה הרוסית הינה מרכזית. גם לגרמניה מערכת יחסים מורכבת עם רוסיה, אולם גרמניה שוללת מכל וכל ניסיונות ל"נורמליזציה" של מהלכי הכוח הרוסיים באוקראינה.

מאז פגישת מרקל-מקרון, נדמה שצרפת מנסה לתקן את הרושם. שרי החוץ וההגנה של צרפת חזרו בימים האחרונים על מחויבותה של צרפת לנאט"ו ולעקרון המרכזי של ביטחון קולקטיבי. שרי החוץ של צרפת וגרמניה הציעו בנפרד (אך לא מן הנמנע - במתואם) להקים ועדת מומחים במסגרת נאט"ו לבחינת האסטרטגיה ודרכי הפעולה של הברית. שרת ההגנה הצרפתייה אף הציעה מפורשות לעבור מהדיון על "מוות מוחי" לסיעור-מוחין.

בינתיים, רוב בעלות הברית האירופיות בנאט"ו חותרות להקצאת משאבים נוספים לתקציבי ביטחון והגנה - גם במסגרת האיחוד האירופי - אך באופן שלא ייתפס כמחליש את נאט"ו. נהפוך הוא, מבחינתן, נאט"ו והביטחון הקולקטיבי, לו ארה"ב גם שותפה, מהווים את הנדבך המרכזי של ביטחונן הלאומי. יחד עם זאת, מדינות אירופה יחתרו במקביל להגביר את הפרופיל האסטרטגי העצמאי של אירופה.

האיחוד האירופי חותר לעצמאות אסטרטגית

הנשיאה-הנכנסת של נציבות האיחוד האירופי, אורסולה וון-דר לאיין, כיהנה עד לאחרונה כשרת ההגנה של גרמניה. מי שהביאו לבחירתה המפתיעה היו עמנואל מקרון ואנגלה מרקל. מאז בחירתה, וון-דר לאיין חוזרת ומצהירה שבכוונתה להוביל נציבות גיאופוליטית. מי שעתיד לשמש כסגנה והנציג העליון למדיניות חוץ וביטחון, הספרדי ג'וזף בורל, קבע שעל האיחוד האירופי ללמוד להשתמש בשפת הכוח (language of power). וון דר ליין הוסיפה פורמלית לתוארו של בורל כסגן נשיאת הנציבות את ההגדרה - "לאירופה חזקה יותר בעולם".

מבלי לומר זאת מפורשות, נשיאת הנציבות הנכנסת - בתמיכתם של מרקל ומקרון - חותרת לבסס את האיחוד האירופי כמעצמה גדולה לצד ארה"ב, סין ורוסיה. בשעה שארה"ב מאבדת עניין בזירה האירופית, האיחוד אינו יכול לקפוא על שמריו.

הביטוי הבולט לדגש "הגיאופוליטי" של הנציבות החדשה עתיד לבוא לידי ביטוי בשני תחומים. הראשון, הוא חיזוק מה שמכונה "הריבונות הטכנולוגית" של אירופה. השני, הוא הרחבת שיתוף הפעולה בפרויקטים בתחומי ההגנה והביטחון.

העמקת היכולות האירופיות בטכנולוגיות מתקדמות מהווה מענה ליריבות הבין-מעצמתית הגואה בין ארה"ב לבין סין. היריבות הסינו-אמריקנית על עליונות טכנולוגית ללא מענה אירופי - תעמיד את אירופה בעמדת נחיתות שתפגע בכלכלתה ובמעמדה הגלובלי, שניזוקו ממילא בעשור האחרון. האיחוד האירופי מתכוון להקצות משאבים וליצור עדיפויות לתאגידים אירופיים שיקראו תגר על ענקיות הטכנולוגיה האמריקניות והסיניות. עדיפות זו תינתן לא רק בתחומי הטכנולוגיה המתקדמים - בינה מלאכותית וטכנולוגיית קוואנטום - אלא בכל תחומי הדיגיטל בה שולטים תאגידים אמריקנים, לרבות גוגל ואמזון.

במקביל, האיחוד האירופי מתכוון להרחיב את הפרויקטים לשיתוף פעולה בתחומי ההגנה והביטחון. לפני כשנתיים, ייסד האיחוד האירופי מנגנון להגברת שיתוף הפעולה הביטחוני המכונה PESCO (שיתוף פעולה מובנה קבוע - Permanent Structured Cooperation). המנגנון מאפשר למדינות החברות באיחוד האירופי לחבור לפרויקטים משותפים בתחומי הביטחון והצבא. לאחר שנתיים, קרוב לחמישים פרויקטים פועלים במסגרת המנגנון החדש. המגוון הרחב מאוד של הפרויקטים הללו כוללים, בין היתר, פיתוח מסוק תקיפה חדש, אקדמיית סייבר ומוקד חדשנות, פיתוח וייצור טילים יבשתיים, פיתוח צוללות בלתי-מאוישות ושורה של מסגרות הדרכה משותפות בתחומי צבא מגוונים (רפואה, הגנה מפני נשק בלתי-קונבנציונלי).

הרחבת המנגנון שיתוף הפעולה הביטחוני במסגרת האיחוד האירופי אף הניבה מחאה מצד ארה"ב על כך שנמנע ממנה להשתתף בפרויקטים. המחאה האמריקנית והפרישה הצפויה של בריטניה מהאיחוד האירופי כבר הביאה לטיוטת הצעה לשיתוף מדינות שלישיות בפרויקטים אלה. ע"פ טיוטת החלטה שהניחה הנשיאות הפינית, מדינות שלישיות יוכלו להשתתף בפרויקטים ביטחוניים כל עוד מדובר במדינות ששותפות לערכים על בסיסם נוסד האיחוד האירופי. זאת, במטרה לאפשר לארה"ב ולבריטניה להשתתף בפרויקטים ולחסום את מעורבותן של סין וטורקיה.

משמעויות לישראל

כשמדובר במנהיגי אירופה ובמנגנונים הבירוקרטיים של האיחוד האירופי - הטלת הספק ביכולת האירופית להוביל מהלכים גיאופוליטיים וביטחוניים הינה מובנת, ואף מתבקשת. אולם, באותה מידה, אין להתעלם משורה של מהלכים אירופיים בתחומי הביטחון והטכנולוגיה המצביעים על עניין בהעמקת שיתוף הפעולה ובהקצאת משאבים לשם כך.

מדינות אירופה החלו - אמנם באופן הדרגתי - להגדיל את תקציבי הביטחון וההגנה. הגדלת התקציבים מייצרת הזדמנויות חשובות לתעשיית הביטחון הישראלית בנקודת זמן קריטית. ע"פ ההסכם בין ארה"ב לישראל בדבר הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל, שיעור הסיוע שיוקצה לרכישה בישראל יצטמצם בהדרגה בשנים הקרובות לאפס. הגדלת הביקוש לאמצעי לחימה ומוצרים ביטחוניים באירופה יוצרת הזדמנות חשובה לתעשיות הישראליות. רק לאחרונה, רפא"ל חתמה על עסקה בשווי 200 מיליון אירו להספקת טילי נ"ט לצבא הגרמני.

מעבר לכך, לישראל עניין רב בתהליכים ובמהלכים האירופיים בתחומי מדיניות ביטחון וטכנולוגיה. אם לארה"ב היה מספיק חשוב למחות על אי-שיתופה בפרויקטים ביטחוניים של האיחוד האירופי, סביר מאוד להניח שישראל תמצא תועלת בהשתלבות - ולו בחלק מהפרויקטים שיכולים לתרום במישרין לפיתוח יכולותיה הצבאיות. דווקא על רקע המחלוקות הפוליטיות בין ישראל לבין האיחוד האירופי, הרחבת שיתוף הפעולה לתחומי הביטחון והצבא יכולה לתרום לשיפור מערכת היחסים.

ישראל גם צריכה לעקוב - ולתרום במידת האפשר - לדיון על העתיד האסטרטגי של נאט"ו. הביקורת הצרפתית הנוגעת למהלכי נאט"ו (או היעדרם) בחזית "הדרומית" של הברית, קרי בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, יכולה להניע עיסוק גובר של הברית בזירה הקרובה מאוד לישראל, באופן שישפיע על האינטרסים שלה.

לבסוף, לא מן הנמנע שהעניין האסטרטגי המתפוגג של ארה"ב במזרח התיכון יחייב את אירופה - ולו בעל כורחה - לגלות מעורבות רבה יותר באזור כדי להגן על אינטרסים שלה. במצב שכזה, תיטיב ישראל למצב עצמה כשותפה אסטרטגית של אירופה במזרח התיכון.

נכתב ע"י טומי שטיינר.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>