סוריה - המאבק על השיקום

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 30 באפריל 2019

Photo: via wikimedia commons

נפילת המעוז האחרון של דאעש בסוריה, בעיר בארוז במזרח המדינה, ששמה קץ לארגון כישות טריטוריאלית (אך לא כאיום טרור), שבה והזכירה, באחרונה, למערכת הבינ"ל והאזורית כי המרידה בסוריה הוכרעה סופית, כי מעמדו של משטר אסד איתן וכי הוא "כאן להישאר".

גורמי הכוח החיצוניים, ה"בוחשים" בנעשה בסוריה, כבר עוסקים מזה זמן במציאות שתתפתח במדינה בטווח הארוך ובהקרנותיה על המרחב. אחת הסוגיות המרכזיות בהקשר זה היא שיקום סוריה, ו"המרוץ" הבינ"ל והאזורי שעשוי להתפתח סביבו. לסוגיה תיוודע השפעה גם על האינטרסים המידיים של ישראל, ובראשם מניעת התפתחות מדינה כושלת בגבולה הצפוני והגברת ההשפעה האיראנית בסוריה.

מדינות ערב חותרות לחדש את יחסיהן עם משטר אסד ולהשתלב בתהליך בנייתה מחדש של סוריה, בתקווה להשיב את ההשפעה שאבדה להן, לאחר שנדחקו החוצה מהמדינה. גם הזירה הבינ"ל מגבירה את העיסוק בנושא. באמצע מרץ התכנסה ועידת תורמות בחסות האיחוד האירופי, בהשתתפות 50 מדינות, בה ניתנו התחייבויות לסיוע עתידי בהיקף של כ-7 מיליארד דולר לטובת שיקום פליטים והחזרתם לסוריה. מדובר ב"טיפה בים". נוכח ההרס העצום בשמונה שנות מלחמה מוערכת עלות השיקום בכ-400-250 מיליארד דולר.

על רקע זה, נדון כבר חודשים חידוש חברותה של סוריה בליגה הערבית (הליע"ר), אולם המהלך נבלם לפי שעה, נוכח התנגדות ארה"ב וקשרי דמשק עם איראן. הממשל האמריקאי הזהיר את בנות בריתו הערביות כי כל מהלך מצדן להשתלבות בשיקום סוריה עלול לגרור סנקציות אמריקאיות.

ארה"ב, שמצטיירת כמי שמבינה שהשיקום הוא המנוף הבא לעיצוב סוריה, מתנה את "פתיחת הדלת" לשיקום בצעדים קונקרטיים להתנעת תהליך המעבר הפוליטי, שיתווה את הדרך לעזיבת אסד ובמהלך שיוביל ליציאת הכוחות האיראניים מהמדינה (למשל, באמצעות בקשה סורית מטהראן, בלחץ רוסי).

מהזווית הישראלית, הסיכון המרכזי בתחום השיקום הוא זליגה של איראן (ותורכיה?) לוואקום. זאת, באמצעות קידום פרויקטים קטנים, זולים ובעלי השפעה מהירה בשטח (שיקום גשרים וכבישים, שיפוץ בתים, סיוע במזון וכד'), שיחזקו את מעמדה של איראן מול האוכלוסייה. טהראן לא מחכה וכבר החלה לפעול. במהלך ביקורו בדמשק, בינואר, חתם סגן נשיא איראן, ג'האנגירי, על מסמך הבנות עם ממשלת סוריה לבניית 200,000 יחידות דיור בדמשק. מדובר בדפוס פעולה מוכר של איראן, שלאחר מלחמת לבנון השנייה, פעלה ביעילות לסייע בשיקום הכפרים השיעיים בדרום לבנון...

בטווח הקצר נזקי השיטפונות האחרונים באיראן אמנם ימקדו את תשומת לבו של המשטר לשיקום במדינה פנימה. עם זאת, כפי שלמדנו מאירועים קודמים של נזקי טבע באיראן, המשטר בטהראן תמיד ידע להפריד בין ניהול משברים מבית לבין מעורבותו באזור.

הצפייה בוושינגטון כי הסנקציות האמריקאיות הכואבות - שהודקו עוד יותר עם ההכרזות על ביטול הפטורים על יבוא נפט איראני ועל משמרות המהפכה כארגון טרור זר - לא יאפשרו לאיראן לגייס משאבים לטובת השיקום בסוריה, עלולה שלא לעמוד במבחן המציאות. זאת, במיוחד כשבסעיף הוצאות החוץ של המשה"מ "התפנו" כמה וכמה שורות תקציב: קיצוץ דרמטי בסד"כ חזבאללה בסוריה ומימון המליציות השיעיות בעיראק - שהפכו לחלק ממערך הביטחון העיראקי - על ידי ממשלת בגדאד.

נוכח מעמדו האיתן של משטר אסד, לא נראה כי להתעקשות אמריקאית על צעדים קונקרטיים שיסמנו את הסתלקותו מהבמה, יש סיכוי להבשיל בטווח הנראה לעין. מנגד, ניתן לנצל את מה שמצטייר כעניין רוסי עמוק בהזרמת משאבים לשיקום סוריה ובהשתלבות מדינות ערב בכך, כדי להצר את צעדיה של איראן במדינה. זאת, תוך ניצול התחרות המתרחבת בין מוסקבה לטהראן על ההזדמנויות הכלכליות בסוריה וניסיונן להחזיר את השקעותיהן במדינה, באמצעות זיכיונות בתחום האנרגיה, התקשורת ועוד. על פי ההערכות היקף ההשקעות האיראניות בסוריה גדול פי 5 עד 10 מעלוּת המהלך הרוסי, הנאמד בין 2.5 ל-4.5 מיליארד דולר, מאז הכניסה הצבאית למדינה בספטמבר 2015.

בנסיבות אלה, לישראל אינטרס במעורבות אמריקאית בשיקום סוריה ובמיקוד התנאים ל"פתיחת הדלת" לצמצום הנוכחות האיראנית במדינה. ברמה המעשית, ניתן למצוא דרכים כדי לייצר "חומת אש" בין כספי השיקום לבין משטר אסד. כך, למשל, בעזה, ישראל ומדינות העולם מעבירות סיוע שוטף ומקדמות פרויקטים בתחום האזרחי וההומניטרי, למרות שברצועה שולט ארגון טרור.

במסגרת "מפת דרכים" עתידית בין רוסיה לארה"ב בסוגיית השיקום, נכון להניח כ"לבנה ראשונה", בעמודת הדרישות, את נושא מניעת הפרוליפרציה של אמל"ח איראני (העברת נשק איראני מתקדם לסוריה וממנה ללבנון). בשלבים הבאים, נכון להציב את סוגיית מניעת ההתבססות והנוכחות הצבאית האיראנית ברחבי סוריה, ובשלב ראשון בדרום המדינה.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>