בין קראקס לחרטום

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 30 בינואר, 2019

Photo: Efecto Eco

"אני הנשיא היחיד של וונצואלה ואנחנו לא רוצים לחזור למאה ה-20 של התערבות זרה (גרינגו) והפיכות". כך הגיב נשיא וונצואלה, מדורו, לאתגר החמור ביותר עד כה לשלטונו, לאחר שמנהיג האופוזיציה במדינה, גואיידו, הכריז על עצמו כנשיא הלגיטימי תחתיו.

במהלך בזק, כנראה מתוכנן, המצטייר כניסיון להניע שינוי משטר בוונצואלה, מיהרה ארה"ב ועמה שורה ארוכה של מדינות ביבשת ומעבר לה (בראשן קנדה, ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה) להכיר באופן רשמי, בנשיא החדש.

מעבר לטרגדיה שחווה וונצואלה השסועה – דוגמה חיה למדינה משגשגת עם משאבי טבע עצומים, שקרסה לתהומות של חוסר משילות ושחיתות, דיכוי ואלימות, סחרור כלכלי ובידוד בינלאומי - האירועים הדרמטיים בה חושפים קווי שבר בזירה הבינלאומית.

בעוד שמשטרו המצורע והאלים של מדורו סופג גינויים בינלאומיים ומתרחב תהליך ההכרה ביריבו, כולל קריאות באירופה לקיים בחירות בזק במדינה, מתייצבים מנגד השחקנים הבינלאומיים הדוגלים בעקרון אי ההתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות, אפילו אם אזרחיהן נתונים לדיכוי אלים.

רוסיה האשימה את ארה"ב בניסיון להוביל "הפיכה מדינית" בונצואלה והזהירה כי התערבות אמריקאית צבאית במשבר תוביל ל"קטסטרופה". לרוסיה, היסטוריה ארוכה של התנגדות לסיוע חיצוני להחלפת משטרים ודיקטטורים שאיבדו לגיטימיות, מ"המהפכות הצבעוניות" במדינות ברית המועצות לשעבר ועד ל"אביב הערבי" במזרח התיכון. כזכור, רוסיה נחלצה להציל את משטרו הרצחני של בשאר אסד, והאשימה את ארה"ב בניצול ציני של החלטת מועצת הביטחון לאכיפת אזור אסור לטיסה בלוב, כדי להביא לשינוי משטר ולהדחת קדאפי.

סין, התומכת בהלוואות ענק במשטרו של מדורו, בן בריתה המרכזי באמריקה הלטינית, קראה לארה"ב להישאר מחוץ למשבר הפנימי במדינה. ארדואן, שניצל בעצמו מניסיון הפיכה ב-2016 ומאז הנהיג משטר דכאני במדינה, התקשר לתמוך במדורו ואף טרח לפרסם את המסר שהעביר לו: "אחי, עמוד זקוף, תורכיה ניצבת לצדך". מקסיקו הבהירה, לצד אורגואי וקובה, כי תישאר נאמנה לעקרון "אי ההתערבות". במקביל, צפון קוריאה, איראן (שמשוכנעת כי ארה"ב חותרת להפיל את משטר האיתולות), חזבאללה, חמאס ואפילו הרשות הפלסטינית, בראשה מכהן נשיא שלא עמד לבחירה מעל לעשור, הביעו התנגדות להתערבות האמריקאית בענייניה הפנימיים של ונצואלה.

בשורה התחתונה, האירועים הדרמטיים בוונצואלה מציבים משני צדי המתרס של המערכת הבינלאומית, את הדוגלים בחופש ובדמוקרטיה למול חסידי אי ההתערבות, בהובלת רוסיה וסין. האחרונות, רואות בתמיכה במהפכות, כלי בידי המערב, בהובלת ארה"ב, להתחזק על חשבונן ברמה הגלובלית ולערער את יציבותן הפנימית.

אבל... ביחסים בינלאומיים כמו ביחסים בינלאומיים. כל הצדדים, שמעלים על נס ומתייצבים מאחורי עקרונות נשגבים, חורגים מהם כאשר מדובר באינטרסים. כך למשל, רוסיה, שיגרה לוונצואלה שכירי חרב, הקשורים לחברת "וואגנר", כדי לסייע למדורו. בעבר בחשה מוסקבה בבחירות בארה"ב והתערבה צבאית בגיאורגיה, בסוריה, בקרים ובאוקראינה, בתירוץ כי הוזמנה לעשות זאת או כי נחלצה להגן על מיעוט (בדלני) הנתון להתקפה. מצד שני, הנשיא טראמפ מפלרטט עם עריצים דוגמת קים ג'ונג און ודוטרטה, מקיים שותפות אסטרטגית עם ארדואן, ומגלה גישה רופסת יחסית נגד משטר אסד.

ובינתיים במזרח התיכון? רוסיה, איחוד האמירויות, מצרים ותורכיה נחלצו לתמוך ולסייע, כולל בדלק, בחיטה ובכסף, למנהיג לא לגיטימי נוסף, הניצב זה כחודש מול הפגנות אלימות לסילוקו ושורד על כידוני הצבא - עומר אל בשיר, בסודאן.

בנסיבות אלה, די ברור לאיזה צד בוויכוח יטו מדינות ערב הסוניות, שמחרישות, ומעבר לאמירות לגבי השפעת המשבר בוונצואלה על מחירי הנפט, נמנעות מכל התייחסות אליו. מנהיגי מדינות ערב – מותשים מהטלטלה במזרח התיכון וגרים ב"בית מזכוכית" כשמדובר בלגיטימציה לשלטונם הם – מן הסתם יהדקו את אחיזתם מבית. זאת, כדי לוודא שהאירועים הדרמטיים בוונצואלה, כמו מחאת האפודים הצהובים בצרפת לפניהם, לא יכניסו רעיונות לראשם של גורמי אופוזיציה.

ישראל, ישרה קו באופן מלא עם ארה"ב לאחר כמה ימים של היסוס, אולם גישתה העקרונית בסוגיה מוכרת – ויתכן שאפילו נכונה לנסיבות שנוצרו בעידן הטלטלה באזור – "עדיף השד שאתה מכיר"...

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>