רעידת אדמה בוושינגטון
אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 20 בדצמבר, 2018
 |
ההתפטרות הדרמטית של מזכיר ההגנה מאטיס מטלטלת את ממשל טראמפ ואת וושינגטון ושולחת ממנה רעשי משנה לזירה הבינ"ל, ממזרח אסיה דרך אפגניסטן והמזה"ת ועד לאירופה. עזיבת מאטיס, בתגובה לפניית הפרסה ה"קפריזית" של טראמפ בנושא סוריה ואפגניסטאן:
- משקפת משבר ואבדן דרך בשורות הממשל. החלטות טראמפ, המצטייר כמי שנקלע לבידוד הולך וגובר ומתחפר בצדקת דרכו, דרסו את עמדותיהם המוצהרות של חברי הקבינט והגנרלים שלו, ורמסו את מעמדם, סמכותם ואמינותם מול הדרג המקצועי הכפוף להם ומול בנות הברית של ארה"ב בזירה הבינ"ל. השבתת הממשל שנכנסה במקביל לתוקף והמסכים המאדימים בשווקים הבינ"ל, רק מעצימים את אווירת השבר.
- מהווה רגע מכונן בוויכוח המסורתי על דמותה של מדיניות החוץ האמריקאית. אל מול תפיסת עולמו של מאטיס, המציבה את ארה"ב ובנות בריתה בעמדת הובלה גלובלית, ניצבים כוחות המושכים לכיוונים בדלניים: ליברטריאנים מימין, מתנגדי-התערבות משמאל והוגים ריאליסטים כוולט ומרשהיימר, שטוענים כי האסטרטגיה של הגמוניה אמריקנית ליברלית נועדה לכישלון, כי ארה"ב צריכה להתמקד באינטרסי הליבה שלה וכי ביכולתה להימנע מהסיכונים הכרוכים בנסיגתה ממעורבות מעבר לים
- הדליקה נורות אדומות ברחבי הגלובוס, על רקע השחיקה באמינות המשענת האמריקאית: במזרח אסיה, שם יפן ודרום קוריאה מתמודדות עם האיום הצפון קוריאני ועם מדיניות צבאית סינית אסרטיבית; באפגניסטן המצויה בסכנת השתלטות מחודשת של הטאליבן; במזה"ת שם מדינות המפרץ וישראל חוששות מהתחזקות איראן והטרור; וביבשת אירופה בה גובר החשש מצילה המתארך של רוסיה ומהיחלשות ברית נאט"ו.
משמעויות אסטרטגיות מרכזיות לישראל
למרות החששות, ארה"ב, שלעוצמותיה ולתמיכתה האסטרטגית אין תחליף מבחינת ישראל, לא צפויה להיעלם מהמזה"ת. לארה"ב אינטרסים עמוקים באזור והיא תמשיך להבטיח מקורות ונתיבי אנרגיה פתוחים, לפעול לבלימת איראן והטרור ולתמוך בביטחונה וביתרונה האיכותי של ישראל.
עם זאת, מהלכיה חיזקו את מעמדה של רוסיה כמי שהיא "כאן להישאר" ועלולים לדרבן את איראן להגביר את מאמציה להתבסס בסוריה. כדי לשמר חופש פעולה ישראל תצטרך "להסתדר" עם רוסיה, שאחיזתה בסוריה מתחזקת, ובמקביל להסביר את הכורח והאילוצים לממשל האמריקאי, שעל רקע התחרות האסטרטגית עם רוסיה נדמה כמסתייג מתכיפות המגעים בינה לבין ישראל.
יציאת ארה"ב מבסיס תנף, על גבול עיראק סוריה, תסיר מכשול קרקעי בדרכה של איראן לסוריה וללבנון, ועלולה לחייב את ישראל להתמודד עם התהוות איומים בטווחים רחוקים יותר.
נראה כי התחזקה האפשרות שהנשיא יניח על השולחן את "עסקת המאה" (רק אחרי הבחירות בישראל?). טראמפ הוכיח כי הוא מוכן להמר על מהלכים נועזים להם התחייב, גם בניגוד לאזהרות יועציו והמומחים מסיכוניהם ומהשלכותיהם האסטרטגיות.
הקלקולים בממשל מפחיתים את הסיכוי, שהיה נמוך ממילא, שיעלה בידו לתרגם את הלחץ המשמעותי שהצליח לייצר על איראן (באמצעות הסנקציות) להישג מדיני מהותי, שיבלום את טהראן באזור ובגרעין. החלופות האחרות מבחינתו הן צפייה (לא ריאלית בשלב זה) שיציבות המשטר בטהראן תתערער או הגעה עם המשטר הנוכחי להבנה חלולה בדומה להסדר הזמני עם צפון קוריאה.
על רקע התקרבותו לטראמפ, ארדואן עלול להרגיש חופשי להחריף עוד יותר את הקו נגד ישראל. נכון יהיה לפעול כדי להפוך את הסיכון, בהקשר זה, להזדמנות...
נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
