"סערה מושלמת" - הזירה הפלסטינית על בלימה

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 13 במרץ, 2019

Photo: Hosny Salah via Pixabay

בשנים האחרונות הזירה הפלסטינית על שתי אונותיה, עזה והגדה המערבית, מצויה תחת התרעה אסטרטגית קבועה של מערכת הביטחון, המזהירה מהתפרצות אלימה ומהידרדרות ביטחונית.

ברקע להתרעה, תנאים בסיסיים של חוסר יציבות. בעזה: שלטון של ארגון טרור השולל את קיום ישראל ונחוש להתעצם ביכולות צבאיות המאיימות על העורף הישראלי; ריבוי פלגים חמושים בעלי אינטרסים סותרים; ואוכלוסייה החיה בתנאים אזרחיים קשים. ביהודה ושומרון: מוטיבציה קבועה של ארגוני הטרור לבצע פיגועים (ב-2018 סיכלה ישראל 480 פיגועים וחשפה 219 חוליות טרור); חיכוך בין אוכלוסייה יהודית ופלסטינית המייצר מורכבות ביטחונית; העדר אופק מדיני; והתערערות יציבותה של הרשות הפלסטינית.

ההתרעות לא התממשו, בין היתר, הודות לצעדים שננקטו כדי להקדים תרופה למכה: הרחבת הסיוע לעזה; מהלכי הסדרה עקיפים מול חמאס; עיבוי כוחות ומאמצי סיכול של גורמי הביטחון הישראליים הנהנים מעליונות מבצעית ומודיעינית, ושיתוף פעולה בטחוני עם מנגנוני הרשות הפלסטינית.

ועדיין, נדמה שבתקופה הנוכחית מתלכדות, באופן חסר תקדים, מספר מגמות מדאיגות, בארבע זירות במקביל - עזה, יהודה ושומרון, ירושלים ובתי הכלא הביטחוניים. נוכח הזיקות ביניהן עלולות מגמות אלה לייצר "סערה מושלמת" שתוביל להסלמה.

ביהודה ושומרון - הרשות הפלסטינית ספגה פגיעה כלכלית חמורה, שצפויה להקשות על תפקודה וכנגזרת מכך על התיאום הביטחוני של מנגנוניה עם ישראל. זאת, בעקבות החלטת ישראל לקזז מכספי המיסים, שהיא גובה עבור הרשות, את הקצבאות שהאחרונה מעבירה למחבלים פלסטינים ולמשפחותיהם.

לכולי עלמא ברור כי המהלך לא יביא לשינוי במדיניות הרשות. סוגיית האסירים נתפסת כמקודשת באתוס ובחברה הפלסטיניים, ואין מנהיג פלסטיני חפץ חיים, בוודאי לא אבו מאזן חסר הפופולריות, שיעז לפגוע בה.

אבו מאזן הכריז כי לא יסכים לקבל מישראל את כספי המיסים בכללותם (מהווים כשליש מהכנסות הממשלה הפלסטינית) ונראה כי הרשות ממשיכה להעביר את הקצבאות למחבלים, על חשבון תשלומי משכורות לעובדיה. את המשבר הכלכלי מעמיקים קטיעת הסיוע האמריקאי, כתוצאה מחוק אמריקאי שנכנס באחרונה לתוקף, וצמצום משמעותי בסיוע הבינ"ל הכולל לרשות.

בעזה - הגבירה חמאס את המהלכים שנועדו לכפות על ישראל לשפר את התנאים האזרחיים ברצועה. הותנעו מחדש מחאות הגדר האלימות וחודש טרור הבלונים, תוך עליית מדרגה מבלוני תבערה לבלוני נפץ.

ב-30 במרץ יחול "יום האדמה", במהלכו תציין חמאס גם שנה לעימותים על הגדר ("צעדות השיבה") ולטרור העפיפונים והבלונים, שהותיר "אדמה חרוכה" ב'עוטף' עזה, ופתח חזית מול ישראל ב"תפר" שבין מחאה עממית לטרור. מאמצי ישראל למצוא מענה טכנולוגי לאיום הבלונים, שיחסוך ממנה את הצורך בתגובות קינטיות בתוך עזה, העלו בינתיים חרס.

במהלך אירועי החיכוך הצפויים חמאס תידרש לרמת שליטה הדוקה בגובה הלהבות של הפגנות הגדר, כדי שלא יגררו אותה, באופן לא מתוכנן, לעימות רחב. מדובר במשימה מורכבת, אליה מצטרף אתגר נוסף בדמות ארגון הג'האד האסלאמי, שהתחזק מאוד ובאחרונה נוטה למדיניות עצמאית והתקפית יותר נגד ישראל. חמאס, פועלת לייצר שליטה על הג'האד וארגונים קטנים אחרים בעזה, באמצעות חמ"ל הפלגים המשותף ברצועה, אולם בעתות מתיחות הם עלולים לעקוף אותה ולפעול באופן שיחריף את פוטנציאל ההסלמה.

מצרים וקטר פועלות להרגיע את המצב, אולם מאמציהן עלולים לרדת לטמיון אם הרשות תחליט לעצור את העברת הכספים החודשית לעזה (כמאה מיליון דולר) בשל מצוקתה הכלכלית. בתרחיש כזה, תנוטרל השפעת הסיוע הקטרי החודשי לרצועה, המצמצם את סיכוני ההסלמה.

בירושלים - גוברת המתיחות סביב הר הבית, על רקע הפרת הסטטוס קוו עם כניסת מתפללים פלסטינים למבנה באב אלרחמה. הסוגיה עלולה להצית מהומות בהר, המהווה נפץ דתי, שאם לא ינוטרל עלול להדליק את הזירה הפלסטינית כולה.

גם בבתי הכלא של האסירים הביטחוניים בישראל - גוברים המתח והחשש ממהומות. זאת, בצל האיום על קצבאות משפחות האסירים, והחלטות ישראל להחמיר את האמצעים נגד הברחה ושימוש בטלפונים סלולאריים בתוך כותלי הכלא.

את הרגישות הגבוהה בזירה הפלסטינית מחריפים עוד מספר גורמים חדשים:

• בחירות בישראל - המקשות על הממשלה לשלוט באירועי הסלמה.
  
  
• היעדרות ארה"ב כשחקן שביכולתו לצמצם פוטנציאל הסלמה, כפי שעשה למשל שר החוץ קרי סביב אירועי הר הבית וירושלים ב-2015. לוואקום שהותירה ארה"ב, שמהלכיה רק מחריפים את המתיחות, נכנסו מדינות ערב ובראשן מצרים וקטר (ולא מדינות אירופה, שעסוקות בבעיותיהן מבית). עם זאת, למדינות ערב מגבלות כמתווכות, הן בגלל רגישותן ללחצי ה"רחוב הערבי", והן בשל מתחים פנימיים במערכת הבין ערבית, בדגש על המשבר עם קטר.
  
  
• תאריכים סמליים המייצרים מתיחות - בנוסף ל"יום האדמה" צפויים "יום הנכבה" (15 במאי) ו"יום הנכסה" (5 ביוני).

הנפיצות הגוברת בזירה הפלסטינית מחייבת את ישראל לגלות ריסון בתגובותיה ככל שניתן, ולחתור להסדרים, אפילו זמניים, כדי לחצות את החודשים הרגישים הקרובים. במסגרת זאת, על ישראל לחתור לפתרון ביניים של בעיית באב אלרחמה בהר הבית, בתיווך ירדן; לשיפור מידי של התנאים האזרחיים בעזה במסגרת מהלכי ההסדרה בתיווך מצרים; ולייצוב הרשות הפלסטינית, קודם-כל מבחינה כלכלית, אפשר באמצעות סיוע אירופי ומימון ערבי.

מדינת ישראל נחלצה למאמץ מדיני למניעת הסלמה בזירה הפלסטינית, אולם מהלכיה ממחישים, פעם נוספת, כי מדיניותה היא תגובתית בעיקרה, מתמקדת בטווח הקצר, ועוסקת בשאלות, חשובות כשלעצמן, הקשורות בעיקר לשימור השקט, למניעת טרור ואלימות ולביטחון שוטף. בנסיבות אלה, עלול להתחזק הרושם כי ישראל מגיבה רק לאיומים ומבינה רק כוח.

התהליכים הבעייתיים בזירה הפלסטינית מחייבים את הנהגת ישראל, ב"יום שאחרי" הבחירות, להידרש לתכנון אסטרטגי ארוך טווח ולגיבוש פתרונות עומק מערכתיים לאתגרים הפלסטינים. ללא פתרונות כאלה, נגזר על האיזון הביטחוני בזירה זו להיות מופר כל פעם מחדש; וחמור מכך עלולים להתממש תרחישים המייצגים איומים אסטרטגיים רב ממדיים על ישראל, דוגמת קריסת הרשות הפלסטינית או התפוררותה ההדרגתית, קריסה שלטונית והומניטרית בעזה והיעלמות רעיון שתי המדינות לטובת פרדיגמות אחרות, בדגש על המדינה האחת.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>