40 שנה למהפכה:

מדוע המשטר האיראני חרת על דגלו את עקרון השמדת ישראל? האם מדובר בתעמולה בלבד או בתפיסה מושרשת יותר?

אל"מ (מיל.) אודי אבנטל | 13 בפברואר, 2019

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: Mohammad Akhlaghi | Tasnim News Agency

בשבוע החולף ציינה איראן 40 שנה למהפכה האסלאמית. כבכל שנה, נפתחו אירועי המהפכה ב"עשרת ימי הפג'ר", המציינים את התקופה שבין חזרת האמאם איתֻאללה רוחאללה חומיני לאיראן מגלותו בפריז (1 בפברואר), ועד להכרזת המהפכה ב-11 בפברואר. בתקופה זאת נוהג המשטר בטהראן לפאר את עקרונות המהפכה והישגיה, כולל בתחום הצבאי. השנה הוצגה "תשובה איראנית הולמת" לסנקציות הבינ"ל - מפעל תת קרקעי רחב ממדים לייצור טילים מתקדמים, ונחשף טיל בליסטי חדש, בשם 'דזפול'.

מאז הקמתו מטיף המשטר האיראני להשמדת ישראל. המשטר מציג לראווה על טילים במצעדים צבאיים סיסמאות הקוראות למחוק את ישראל מהמפה, ובכיריו, מרבים לצטט את מייסד המהפכה, חומיני, שטען, בין היתר, כי ישראל היא גידול סרטני שיש לעקור מהאזור. מנהיג איראן הנוכחי, ח'אמנהאי, הגדיל לעשות ו"חזה" ב-2015 כי ישראל תחדל מלהתקיים בתוך 25 שנה.

קריאות המשטר האיראני להשמדת ישראל עשויות להפתיע ודורשות הסבר, כיוון שלשתי המדינות אין גבול משותף או סכסוך טריטוריאלי; רב העם האיראני פחות עויין לישראל, בהשוואה ל'רחוב' הערבי בחלק ממדינות האזור; ובתקופת השאה ישראל ואיראן היו בנות ברית אסטרטגיות. בנוסף, המשטר בטהראן מעולם לא קרא להשמיד מדינות אויבות, אפילו לא את עיראק, עמה ניהל מלחמה עקובה מדם, במהלכה הותקפו אזרחי איראן בירי טילים מאסיבי ובנשק כימי.

אז מדוע משטר המהפכה חרת על דגלו את עקרון השמדת ישראל? והאם מדובר בתעמולה בלבד, כפי שגורסים רבים, או בתפיסה מושרשת יותר?

השינוי העמוק ביחסה של איראן לישראל מתבסס על הגותו של מייסד המהפכה, חומיני, ממנה יונקים עד היום בכירי המשטר האיראני, שהיו כולם תלמידיו. איבתו האידאולוגית לציונות וליהודים, אותה תיאר היטב פרופסור מאיר ליטבק במחקריו, הייתה מרכיב מרכזי בתורת חומיני וחלק אינטגרלי ומהותי מתפיסת עולמו הדתית, ומהאופן בו הבין את האסלאם ויעודו ההיסטורי והרוחני, בצל המשבר אליו נקלע בעידן המודרני.

ברמה האידאולוגית-דתית - חומיני יצר קשר בין היהודים והציונות לבין תהליכי החילון וההתמערבות שחלו במזה"ת במאה ה-20. הוא האמין כי שקיעת עולם האסלאם על רקע נהיית המאמינים אחר צרכים ארציים, היא תוצאה של מזימה רחבת היקף של המעצמות הזרות - בשרותן פועלת הציונות כחוד החנית באזור. לשיטתו, לאחר שהמערב הבין כי לא יוכל להביס את האסלאם בכוח צבאי, הוא פנה לפורר אותו מבפנים באמצעות החדרת אידיאולוגיות ורעיונות חילוניים וחומריים.

חומיני, שפיתח אובססיה ביחס לישראל ו"מזימותיה", מצא תימוכין לטענותיו, בין היתר, ביחסים ההדוקים בין ישראל למשטר השאה שהוביל תהליכי חילון ובקשר בין הדת הבהאית הנחשבת באיראן תנועת כפירה לבין ישראל. על רקע זה טען כי בעצם קיומה, ישראל מציבה מכשול של ממש על תהליך ההתעלות האנושית באסלאם, מובילה את המוסלמי המאמין לשמד רוחני ומונעת ממנו להגשים את ייעודו וגאולתו הרוחנית. מכאן הייתה קצרה הדרך לקריאה לחיסול ישראל.

ברמה הדתית-הלכתית - קבע חומיני כי היהודים הם כופרים טמאים. בספר פסקי ההלכה שלו, תוזיח אלמסאאיל (הבהרת הקושיות) חומיני כלל את היהודים בין אחד עשר דברים המטמאים את המאמין המוסלמי, לצד כלבים וחזירים. בהתאם לתפיסה האסלאמית חומיני ראה ביהודים בני חסות נסבלים, וטען כי לא ייתכן שיישלטו על קודשי אסלאם. על רקע זה, הפכו קריאות המשטר האסלאמי לשחרור ירושלים ולטיהורה מטומאתם של היהודים, לסיסמאות שגורות עד היום.

ברמה המדינית-היסטורית ראה חומיני בשיתוף הפעולה של ישראל עם שלטון השאה מהלך לדיכוי העם האיראני, לרדיפת האסלאם באיראן ולהשתלטות ישראל על הכלכלה, הצבא והחברה. חומיני האשים את ישראל באספקת ציוד העינויים למשטרה החשאית של השאה (סווא"כ) שרדפה את תנועת המהפכה האסלאמית, שבראשה עמד. על רקע זה, טען כי השליטה הישראלית-אימפריאליסטית הפכה לשאלה של חיים ומוות עבור איראן.

האיבה הדתית אידיאולוגית לישראל הפכה חלק בלתי נפרד מזהותו של המשטר באיראן ולאחד היסודות הבודדים אותם הוא שימר לאורך השנים. זאת, לאחר שנאלץ להתפשר - כמו כל תנועה שעוברת מהאופוזיציה לשלטון - על שורה ארוכה של עקרונות, במדינות החוץ ומבית.

במעלה השנים עיצבה האיבה האידיאולוגית לישראל גם את תפיסות היסוד האסטרטגיות של המשטר, הרואות בישראל איום עיקרי על הביטחון הלאומי של איראן ועל המעמד ההגמוני, שהמשטר מבקש לקנות לעצמו באזור ובמרחב האסלאמי.

בעיני המשטר, החיבור בין עויינות דתית-אידיאולוגית לבין תפיסת איום ביטחונית אסטרטגית הפך את ישראל לאויב ייחודי, שאין להתפשר עמו, ושיש לפעול להחלישו בכל דרך אפשרית, עד לקריסתו הסופית בטווח הרחוק יותר.

נכתב ע"י אל"מ (מיל') אודי אבנטל.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>