האופציות העומדות בפניו של פוטין וההשלכות לישראל
ד"ר שי הר-צבי | 30 במרץ, 2022
 |
| Photo: Kremlin.ru | CC BY 4.0 |
הוגה הדעות הצבאי, קרל פון קלאוזביץ, כתב כבר לפני כ-200 שנים כי "המלחמה היא ממלכת אי הודאות". כחמישה שבועות מתחילת הפלישה הרוסית, ניתן כבר עתה לקבוע כי התפתחות המערכה באוקראינה סיפקה לא מעט הפתעות לנשיא פוטין באשר ליכולותיו של הצבא הרוסי ולכושר העמידה של הצבא האוקראיני, כמו גם ביחס לנחישות ולנכונות של המערב לקדם סנקציות חסרות תקדים בהיקפן ובעוצמתן נגד רוסיה.
על רקע זה, מטרת המאמר היא לבחון את האופציות המרכזיות העומדות בפני הנשיא פוטין להמשך המערכה בשבועות הקרובים. זאת, לנוכח מה שמסתמן בימים האחרונים כמצב סטטי בלחימה ובלימת ההתקדמות של הצבא הרוסי, לצד סימנים ראשוניים לצמצום מסוים בפערים בין הצדדים, על רקע חידוש שיחות השלום בתורכיה.
תחילת הדרך לגיבוש מרחבי הסכמה ?
בימים האחרונים מסתמנים, כאמור, ניצנים של שינויים בעמדות של רוסיה ואוקראינה. בזהירות הראויה יתכן, כי מלחמת ההתשה המתנהלת באחרונה, ללא יכולת להגיע להכרעה, מובילה את שני הצדדים לגלות נכונות ראשונית להגמיש את עמדותיהם. ברם ניכר, כי הפערים, בייחוד בכל הקשור לעתיד המחוזות הפרו-רוסיים בדונבאס וסוגיית קרים, לצד שאלת פירוזה של אוקראינה, עדין גדולים.
מהזווית הרוסית - חרף הקשיים האופרטיביים וצעדי הענישה המערביים, נראה כי פוטין עודנו דבק במרבית היעדים האסטרטגיים שהציב ערב המלחמה - להבטיח כי אוקראינה לא תצטרף לנאט"ו, להכיר בסיפוח קרים לרוסיה ובעצמאות שני המחוזות הפרו-רוסיים במזרח אוקראינה, ולשנות את הסדרי הביטחון שהתעצבו באירופה בעשורים האחרונים, בדגש על הצבת כוחות אמריקניים במזרח אירופה.
מנגד, נראה כי לנוכח המציאות הצבאית בשטח, פוטין ויתר - לפחות בשלב זה - על שאיפתו לחילופי שלטון באוקראינה, כפי שניתן להבין מההודעה של משרד ההגנה הרוסי, כי הסתיים בהצלחה השלב הראשון של המבצע הצבאי וכי בכוונת רוסיה לצמצם באופן משמעותי את הפעילות בסביבות קייב ולהתמקד באזור הדונבאס. במקביל, גורמים רוסיים ציינו, כי יתכן והנשיא פוטין יהיה נכון להיפגש עם הנשיא זלינסקי, גם לפני הגעה להסכם, וכי רוסיה אינה מתנגדת לשאיפות של אוקראינה להצטרף לאיחוד האירופי.
מהזווית האוקראינית - נראה כי גם הנשיא זלינסקי מגלה סימנים ראשוניים של נכונות להתגמש בעמדותיו, באומרו כי הוא נכון לוותר על השאיפה להצטרף לנאט"ו ולשמור על ניטראליות. מנגד, הוא ממשיך להביע התנגדות נחרצת לפירוז אוקראינה ולכל ויתור על שטחים לטובתה של רוסיה, ללא משאל עם, וממשיך לתבוע קבלת ערבויות ביטחוניות.
התפיסה האמריקנית נותרה לעת עתה ללא שינוי, ואף ניכר כי הנשיא ביידן מקשיח את הרטוריקה כלפי הנשיא פוטין, מכנה אותו כ"פושע מלחמה" וכ"קצב", אומר (ככל הנראה בפליטת פה) כי הנשיא פוטין "לא יכול להישאר בשלטון" ופועל להרחיב את היקפי הסיוע הצבאי לאוקראינה וצעדי הענישה הכלכליים.
בשורה התחתונה, ללא שינוי מהותי בעמדות הצדדים, ולנוכח חוסר הנכונות של המעצמות האסיאתיות, סין והודו, לגנות את רוסיה ולהפעיל עליה לחצים לסיום הלחימה, לצד ההבנה של פוטין כי תוצאות המערכה ישפיעו לא רק על מעמדה של רוסיה בזירה הבינלאומית, אלא גם על מעמדו ויוקרתו במימד האישי ויתכן גם על המשך שלטונו, ההיתכנות כי הצדדים יגיעו להסדרה ברת קיימא בתקופה הקרובה מוטלת בספק.
לנוכח זאת, נראה כי האופציות המרכזיות העומדות כיום בפני פוטין הן המשך ואף הסלמת המערכה כדי לנסות ולמקסם את ההישגים הצבאיים בשטח, שלתפיסתו עשויים לאפשר לו להגיע למשא ומתן העתידי עם המערב מעמדת כוח ועם קלפים משמעותיים ביד.
מיקוד מאמץ במזרח ובדרום אוקראינה
לנוכח הדשדוש האופרטיבי, הקשיים הלוגיסטיים, האבדות הכבדות בנפש (עפ"י הערכות שונות יותר מ-10000 חיילים רוסיים נהרגו, כולל מספר גנרלים ומפקדים בכירים) ובציוד לחימה, ניכר כי צבא רוסיה פועל לתחם ולצמצם את אזורי הלחימה העיקריים במזרח ובדרום אוקראינה, תוך ניסיון לכתר את הכוחות האוקראינים בדונבאס ולהשלמת כיבוש מריופול ושימור השליטה בחרסון.
ברמה האסטרטגית, תפיסה אופרטיבית זו משמרת בידי פוטין מנעד אפשרויות רחב - החל מנכונות להפסקת אש, המשך בתהליך הכתישה של הצבא והאוכלוסייה האוקראינים וכלה בעליית מדרגה בעוצמת האש. במישור האופרטיבי, תפיסה זו נועדה לאפשר לצבא רוסיה להשיג רצף טריטוריאלי מאזור הדונבאס, ולפחות עד העיר חרסון (ובתרחיש אופטימי יתכן גם הערים ניקולאייב ואודסה), באופן שיוביל דה-פקטו לחלוקתה של אוקראינה לשתי מדינות. הצלחה במימוש יעדים אלו עשויה להעניק לפוטין את תמונת הניצחון המיוחלת, כמי שהצליח להביא לשחרור המחוזות הפרו-רוסיים ולחיבור של קרים לרוסיה.
האופציה הבלתי-קונבנציונאלית
מאז תחילת המשבר, נראה היה שהנשיא פוטין עושה שימוש בקלף הבלתי-קונבנציונאלי והיכולות הגרעיניות של רוסיה (ביצוע תרגיל, ערב הפלישה, בטילים בליסטיים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ גרעיניים; ההנחיה ימים ספורים לאחר הפלישה להעלות את רמת המוכנות של המערך הגרעיני; שימוש בטילים היפר-סוניים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ גרעיניים במהלך הלחימה) כחלק מהלוחמה התודעתית במטרה להרתיע את המערב ממעורבות צבאית ישירה בלחימה (Escalate to De-Escalate).
עם זאת, ככל שהצבא הרוסי ימשיך להיתקל בקשיים לבסס שליטה גם ביעדים מתוחמים יותר ובמטרה לשבור את מה שמצטייר כקיפאון ואף נסיגה בהישגים הצבאיים, כך פוטין עלול לקבל החלטה לעשות שימוש מוגבל דווקא בנשק כימי בניסיון להשיג הכרעה בנקודות מפתח. זאת, מתוך הערכה כי בשל החשש מהסלמת המערכה והתרחבותה מעבר לגבולות אוקראינה, ארה"ב תמנע מהפעלת כוח צבאי, בדומה להתנהלותה במשבר מול סוריה ב- 2013, חרף הקווים האדומים שהציב בזמנו הנשיא אובאמה.
ראוי לציין, כי עד כה, מנהיגי המערב אמנם מזהירים מתגובה חריפה במידה ורוסיה תעשה שימוש בנשק כימי, אך נמנעים מלהבהיר את מאפייני התגובה. יתרה מזאת, הנשיא ביידן והקנצלר שולץ שבו והבהירו בימים האחרונים כי אין בכוונתם לשלוח כוחות לאוקראינה או אף להכריז עליה כ"אזור אסור לטיסה".
יוזכר, כי הרוסים עצמם טענו באחרונה כי ארה"ב יחד עם אוקראינה פיתחה נשק ביולוגי, טענה שאף זכתה לגיבוי מצידה של סין. בתגובה, גורמי ממשל אמריקנים ובראשם הנשיא ביידן מזהירים, כי רוסיה מחפשת אמתלה לעשות שימוש בנשק כימי, בהיגיון של מבצע "דגל כוזב", כפי שעשתה ערב הפלישה.
משמעויות והמלצות לישראל
המשך הלחימה וההצהרות התקיפות מצד כל הצדדים, ובכלל זאת ביחס לאפשרות לשימוש בנשק כימי, מעצימים את הסיכון למיס-קלקולציה ולהרחבת גבולות הלחימה, באופן שיחדד עוד יותר את הדילמה בפניה ישראל ניצבת.
ישראל הצליחה, עד כה, לתמרן בהצלחה בין שימור הברית האסטרטגית עם ארה"ב והשיקולים הערכיים לבין האינטרסים החיוניים מול רוסיה, בייחוד בכל הקשור לתיאום הביטחוני עימה בסוריה. ככל שהלחימה תימשך, ובוודאי אם רוסיה תגביר את עוצמת האש והפגיעה באוכלוסייה אזרחית, ישראל תתקשה לאורך זמן לשמור על הגישה הזהירה.
במטרה למזער את עוצמת הביקורת המערבית ובעיקר האמריקנית, ישראל צריכה לנצל את הקלפים העומדים לרשותה - להמשיך ולפעול בעצימות גבוהה להגיש את כל הסיוע ההומניטארי הנדרש, כולל טיפול מקיף בפליטים המגיעים לארץ ללא כל הגבלות, ולגלות זהירות לא להיתפס כמדינת מקלט לאוליגרכים הרוסיים. במקביל, ישראל צריכה להימנע מלהיגרר להתנצחויות פומביות עם הממשל האמריקני בסוגיות מחלוקת, בדגש על הנושא האיראני, ולגלות זהירות בהתנהלותה מול הפלסטינים כדי לא לעורר תרעומת מצד הממשל. בה-בעת, ישראל צריכה להמשיך ולהמחיש לממשל את נכסיותה, בין היתר, באמצעות קידום שיתופי פעולה אזוריים עם המדינות הסוניות.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
