המשבר האוקראיני - לקראת הסלמה?
ד"ר שי הר-צבי | 20 בינואר 2022
 |
| Photo: Ministry of Defense of the Russian Federation | CC BY 4.0 |
כבר לפני כ-200 שנים, קרל פון קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, טבע את האימרה כי "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". דומה, כי ההתנהלות של הנשיא פוטין מאז עלייתו לשלטון בכלל ובשבועות האחרונים בפרט ממחישה הלכה למעשה תפיסה זו. פוטין מוכיח פעם אחר פעם את נכונותו להשתמש בכוח כדי לקדם את היעדים האסטרטגיים של רוסיה מבית ומחוץ. הפלישה לגיאורגיה ב-2008, ההשתלטות על חצי האי קרים ב-2014, הפעלת הכוח בסוריה מאז 2015, ושליחת הכוחות לקזחסטאן בחודש האחרון, לצד פעילות סייבר לפגיעה במוסדות ממשל במדינות שונות (למשל, אסטוניה ואוקראינה) וניסיונות ההתנקשות בגורמי אופוזיציה מבית, הינם ביטויים מוחשיים לכך. ברוח זו, ניתן גם לראות את ההתנהלות מול המערב ואוקראינה במשבר הנוכחי - יצירת אופציה לאיום צבאי, מוחשי ומיידי.
מגעים דיפלומטיים אינטנסיביים - מבוי סתום
בימים האחרונים ניהלו רוסיה וארה"ב שורה של מגעים דיפלומטיים למציאת פתרון למשבר - שיחות בילטראליות בג'נבה, כינוס מועצת נאט"ו בבריסל וכינוס אבש"א בוינה. בהמשך, התקיימו עוד מספר מפגשים ושיחות בדרג שרי חוץ עם ארה"ב וגרמניה, כאשר על הפרק מפגש בין שר החוץ לברוב לעמיתו האמריקני (21 ביוני, בג'נבה). לעת עתה, נראה כי לפחות במישור הפומבי הפערים נותרו גדולים ושני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם.
על רקע זה, רוסיה ממשיכה להעביר מסרים פומביים חריפים ומאיימים. כך, סגן שה"ח ריאבקוב, הזהיר כי במידה והדרישות הרוסיות לא ייענו בחיוב, הדבר עלול "להציב את הביטחון של יבשת אירופה כולה בסכנה". שה"ח לברוב הצהיר, כי רוסיה מצפה שארה"ב ונאט"ו יגישו בכתב את תשובתם לדרישות הרוסיות וכי רוסיה "לא תמתין לעד". ריאבקוב גם לא שלל (וגם לא אישר) את האפשרות להצבת נוכחות צבאית סמוך לגבולותיה של ארה"ב, בקובה או בונצואלה, וציין כי המשבר הנוכחי יכול להידמות למשבר הטילים בקובה ב-1962.
מנגד, גורמים אמריקנים טענו שהדרישות הרוסיות אינן מהוות בסיס למשא ומתן ופסלו על הסף את האפשרות שנאט"ו תוותר על מדיניות "הדלת הפתוחה" ותגביל עצמה משיתופי פעולה עם מדינות. זאת, לצד אזהרות מצד הנשיא ביידן, כי אם רוסיה תפלוש לאוקראינה, יוטלו עליה סנקציות שיהוו עבורה "אסון" ויגרמו לנשיא פוטין "להצטער". ארה"ב אף טענה, כי ברשותה מידע מודיעיני, ולפיו רוסיה מקדמת מבצע הונאה ("דגל כוזב"), שנועד להניח את התשתית לפברק אמתלה לפלישה. זאת, באמצעות פעילויות חבלה כנגד גורמים פרו-רוסיים במזרח אוקראינה, שיבוצעו בחשאי ע"י כוחות רוסיים, שאומנו בלוחמה בשטח בנוי ובפעילויות חבלה וכבר נשלחו לאוקראינה. במקביל, רוסיה תבצע מבצעי תודעה שיאשימו את אוקראינה באחריות לפעולות אלו. לטענת גורמי ממשל אמריקנים, הצבא הרוסי אף יכול להתחיל במתקפה "בכל רגע".
במקביל לשיחות הדיפלומטיות, רוסיה ממשיכה בהיערכות הצבאית בקרבת הגבול עם אוקראינה. כך, רוסיה העבירה לאזור הגבול מסוקי קרב ותובלה, כוחות נחתים, לוגיסטיקה וכוחות צבא שהיו מוצבים במזרח הרחוק ובמרכז המדינה. צבא רוסיה אף ערך בימים האחרונים תרגיל צבאי, בהשתתפות 3000 חיילים ומאות טנקים, באזורים הקרובים לגבול עם אוקראינה. מעבר לכך, כוחות צבא רוסיים בהיקפים גדולים, חלקם ממזרח המדינה, הגיעו לבלארוס, לכאורה לקראת התרגיל הצבאי ששתי המדינות מתכננות לקיים במהלך החודש הבא. נראה כי עיבוי הכוחות בגבול, ביצוע התרגילים הצבאיים ושיגור הכוחות לבלארוס, נועדו להשיג מספר יעדים ברמה האסטרטגית, האופרטיבית והתודעתית בו-זמנית - הגברת הלחץ במערב בדבר רצינות כוונותיה של רוסיה, השלמת ההיערכות הצבאית ויצירת בלבול וחוסר ודאות באשר למאפייני המהלך הצבאי.
ראוי לציין, כי לכאורה מצב הקרקע במזרח אוקראינה משחק לרעתה של רוסיה, במידה והיא אכן מתכננת מהלך צבאי שכולל השתלטות על אזורים נרחבים. לעת עתה האזור עדין לא קפוא דיו, באופן שמקשה על תנועת כלי רכב משוריינים וציוד לוגיסטי, ומנגד בעוד כחודשיים לקראת האביב האזור יהפוך לבוצי. עם זאת, לרשותה של רוסיה מנעד רחב של אפשרויות לפעילות צבאית, שלא בהכרח כוללות (לפחות לא בשלב הראשון) הפעלת כוחות קרקעיים בהיקף נרחב. כך למשל, היא יכולה לנהל מבצע סייבר לשיתוק של מערכות הממשל וכוחות הצבא האוקראינים, להפעיל כוחות מונחתים כדי להשתלט על אזורי מפתח, ועוד. זאת, באופן שיאפשר לה להמחיש לארה"ב את מחיר ההפסד מהמשך המשבר ויאלץ אותה לנהל משא ומתן מעמדת פתיחה נוחה יותר עבור מוסקבה.
המהלך הבא של פוטין?
בשלב זה, הכדור נמצא לכאורה במגרש של ארה"ב ונאט"ו, שצריכות להחזיר תשובה בכתב לדרישות הביטחוניות של רוסיה. עם זאת, סביר כי המענה, ככל הנראה, לא ייתן מענה, ולו חלקי, לדרישות הרוסיות, בייחוד בכל הקשור להתחייבויות להימנע מצירוף אוקראינה לנאט"ו.
מניתוח ההתנהלות וההצהרות הרוסיות בשבועות האחרונים (ובכלל זאת השימוש החוזר ונשנה בביטוי "קווים אדומים"), מצטיירת תמונה ברורה ולפיה הנשיא פוטין נחוש בדעתו, לקדם הסדרים ביטחוניים חדשים באירופה, שבליבם התחייבות של ארה"ב ונאט"ו להימנע מהמשך הרחבת הברית ומהצבת כלי נשק וביצוע תרגילים קרוב לגבולותיה של רוסיה. זאת, במטרה לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם, לתפיסתו, לרוסיה לאחר התפרקותה של ברה"מ.
נראה, כי פוטין מזהה, כי נפלה בחיקו שעת כושר היסטורית לשינוי מצבה הגיאו-אסטרטגי והביטחוני של רוסיה. זאת, בשל שילוב של מספר גורמים, ובראשם ממשל אמריקני שנתפס כחלש וכמורתע מעימותים, השואף למקד את עיקר תשומותיו במרחב האסיאתי למול סין, לצד עייפות מצטברת במערב מהשקעת משאבים במאבקים צבאיים (בייחוד על רקע הקשיים הכלכליים בשל מגפת הקורונה). סביר גם, כי הציר המתהדק עם סין, והגיבוי לו זוכה מוסקבה מביג'ינג, נותנים לפוטין רוח גבית להמשך המדיניות הכוחנית. ביטוי לכך ניתן סביב האירועים בקזחסטאן בשבועות האחרונים, כאשר סין העניקה גיבוי מלא להפעלת הכוחות הרוסיים במדינה, לצד הפרסומים על תרגיל ימי משותף לרוסיה, סין ואיראן.
זאת ועוד, פוטין מודע היטב, כי הדרך בה יסתיים המשבר, תקרין באופן ישיר על דימוי עוצמתה של רוסיה בזירה הבינלאומית ואף על יוקרתו ברמה האישית מבית ומחוץ. לנוכח ההבנה, כי לאורך זמן רוסיה תתקשה לשדר דימוי אמין של נכונות להפעלת כוח, לצד החשש משחיקת הכוחות ובזבוז גדול של משאבים, הרי נראה כי במידה ולא יחול שינוי מהותי בעמדת המערב באופן שיאפשר לפוטין להציג בפומבי הישג משמעותי, רוסיה צפויה לנקוט בצעדים חריפים וכוחניים יותר כבר בטווח הזמן הקרוב.
המלצות לישראל - גישה זהירה ודיאלוג
מטבע הדברים, להסלמת המשבר עלולות להיות הקרנות, לפחות בטווח הזמן המיידי, על שיתופי הפעולה בין המעצמות ביחס לסוגיות הנוגעות לאינטרסים חיוניים של ישראל (איראן, סוריה). ישראל צריכה, כפי שעשתה עד כה, להמשיך ולשמר מדיניות זהירה בכל הקשור להתנהלותה סביב המשבר, לנוכח ההשלכות הפוטנציאליות על יחסיה עם השתיים. כך, עליה לגלות זהירות בהתייחסויות פומביות למשבר בכלל ולהתפתחויות הקשורות לאוקראינה בפרט. מעבר לכך, מומלץ שישראל תימנע מלקדם קשרים ביטחוניים, בוודאי במישור הפומבי, עם אוקראינה בעת הזו.
במקביל, ישראל צריכה לשמר את התיאום הביטחוני עם רוסיה בכל הקשור לפעילותה בזירה הצפונית לנוכח האינטרס המשותף להחלשת הנוכחות האיראנית בסוריה. בה-בעת, עליה לקדם דיאלוג אסטרטגי עם רוסיה כדי לנסות ולהשפיע על מערכת קשריה עם איראן, בייחוד לנוכח האפשרות להגברת מכלול הקשרים הבילטראליים בין השתיים, ובכלל זאת בתחום הביטחוני והרכש הצבאי, בעקבות ביקור הנשיא ראיסי במוסקבה.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
