הפלישה לאוקראינה: המדיניות של פוטין במבחן המציאות
ד"ר שי הר-צבי | 2 במרץ 2022
 |
| Photo: Kremlin.ru | CC BY 4.0 |
בתום כשבוע מאז תחילת הפלישה האוקראינית, וחרף פערי המידע ודיס-האינפורמציה באשר למצב בשטח, נראה כי ההתפתחויות בזירה הבינלאומית, לצד התקדמות הלחימה בשטח, אינם עולים בקנה אחד עם הערכות והציפיות המוקדמות של הנשיא פוטין. המצוקה האסטרטגית והקשיים האופרטיביים הובילו, ככל הנראה, את פוטין לפרסם את ההנחיה המתוקשרת שנתן לשר ההגנה ולרמטכ"ל להעלות את רמת הכוננות של המערך הגרעיני. זאת, במטרה להעביר מסר למדינות המערב בדבר גבולות ההתערבות מצידן במשבר, לנוכח עליית המדרגה בהפעלת הכוח של הצבא הרוסי, שתוביל להרס ולהרוגים רבים.
מתמונת המערכה המצטיירת כרגע ניתן להעריך שישנם עיכובים במימוש התוכניות המבצעיות של צבא רוסיה, שבמוקדם השתלטות מהירה על קייב והחלפת השלטון. ברם, לאור הערפל הכבד על המתחולל בשדה הקרב, והעובדה שאנחנו נמצאים רק ימים ספורים מתחילת המערכה, קיים קושי להצביע על עומק הפערים בין התכנונים האופרטיביים למימוש בפועל.
הערכת חסר ללכידות ולנחישות המערבית
ערב הפלישה לאוקראינה, נראה כי הנשיא פוטין העריך כי התנאים האסטרטגיים להסלמת המשבר עם אוקראינה נוחים עבורו - מדינות המערב שקועות במצוקות פנימיות לנוכח הקורונה והאינפלציה הגואה; דימוי של מנהיגות מערבית במשבר - נשיא אמריקני שנתפס כחלש וכמי שמורתע מהפעלת כוח וממוקד בזירה הפנימית; לצד הנהגה אירופאית חלשה (שולץ כקנצלר חדש ולא מנוסה; הנשיא מקרון ערב בחירות לנשיאות; וראה"מ ג'ונסון טרוד בענייניו הפנימיים); תלות גדולה של מדינות באירופה ביבוא גז רוסי; והידוק הציר האסטרטגי עם סין. כל זאת, לצד מצב כלכלי משופר מבעבר, בדמות יתרות מט"ח הנאמדות ביותר מ-630 מיליארד דולר, ואופוזיציה מרוסקת מבית.
נראה, כי פוטין צדק אמנם באשר להערכת חוסר הנכונות של ביידן להשתמש בכוח צבאי, אבל טעה בהערכת נחישותו ויכולתו של הנשיא האמריקני לגבש חזית רחבה ומלוכדת עם מדינות המערב ולגבות מרוסיה מחיר כבד על תוקפנותה. יתכן גם כי פליטת הפה של ביידן כי מהלך צבאי מצומצם של רוסיה ייתקל בתגובה דומה, חיזקה את הערכה של פוטין בדבר התגובה הרופסת הצפויה מצידה של ארה"ב.
בפועל, ככל הנראה בניגוד להערכות של פוטין, ביידן הצליח, דרך תפיסת מנהיגות שהנשיא אובאמה הגדיר לפני כעשור כ"הובלה מאחור" (Leading From Behind), לגבש קואליציה רחבה של עשרות מדינות באירופה, באסיה ובאוסטרליה. דבריו של ביידן ב"נאום לאומה", בו ציין כי "מההיסטוריה למדנו כי כאשר דיקטטורים לא משלמים מחיר בעבור תוקפנותם, הם גורמים עוד כאוס", מבטאים את תפיסתו בדבר נחישותו לגרום לרוסיה לשלם מחיר כבד על התנהלותה.
זאת ועוד, לאחר תקופה ארוכה שבה נראה היה שנאט"ו הינו גוף שאיבד מהרלוונטיות שלו, ביידן הצליח להחיות מחדש את הברית ואת חשיבותה לספק מטריית הגנה לכל החברות בה. ארה"ב ובריטניה אף שלחו כוחות ואמצעי לחימה למדינות במזרח אירופה החברות בנאט"ו והצהירו על מחויבותן להגן על כל מדינה החברה בברית. מעבר לכך, העובדה שפינלנד ושבדיה, שבמשך שנים הקפידו לשמור על ניטראליות, מגלות נכונות לשתף פעולה עם נאט"ו, משקפת את הלכידות שנרקמה בין מדינות המערב במהלך המשבר לנוכח תחושת האיום מצידן לגבי הכוונות הרוסיות.
הערכת חסר לעוצמת הסנקציות הכלכליות
הסנקציות הכלכליות שביידן ומנהיגי המערב השכילו לגבש מהווים את צעדי הענישה הכלכליים הקשים ביותר שהוטלו אי פעם על מדינה בסדר גודל של רוסיה. מדובר, בראש ובראשונה, בניתוק מוסדות רוסיים ממנגנון הסליקה; בהשהיית הפעלת צינור הגז האסטרטגי נורד-סטרים 2; בסנקציות על הבנק הלאומי הרוסי ובפועל על היכולת שלו לנצל חלק ניכר מיתרות המט"ח של רוסיה; בסגירת המרחב האווירי של מדינות רבות, כולל ארה"ב, לטיסות רוסיות; לצד סנקציות אישיות על פוטין עצמו ושורה ארוכה של גופים ואוליגרכים רוסיים. צעדים אלו כבר הובילו לצניחה של הבורסה הרוסית ולצלילה בשער הרובל, באופן שאילץ את המשטר לנקוט בצעדי מנע לעצירת הקריסה.
הערכת חסר לנכונות להעביר סיוע צבאי
מעבר לכך, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות אירופה פועלות להעביר סיוע צבאי בהיקפים גדולים לאוקראינה, ובכלל זאת טילי נ"ט, מערכות הגנ"א, תחמושת ואמצעי לחימה נוספים. האיחוד האירופי הודיע גם על נכונותו לממן רכש מטוסי קרב מזרחיים לאוקראינה, למרות שזו אינה חברה באיחוד. ארה"ב ובריטניה אף מספקות לאוקראינה, באופן שוטף, מודיעין עדכני הן על הכוונות האסטרטגיות-אופרטיביות של רוסיה והן על ההיערכות הטקטית בשטח.
סימני שאלה בנוגע למחויבות הסינית
בשנים האחרונות פוטין פעל להידוק מערכת הקשרים עם סין, במטרה להקים ציר שיהווה משקל נגד להגמוניה האמריקנית. עם זאת, התנהלותה של סין עד כה מעוררת סימני שאלה לגבי איתנות אחת ממשענות הכוח העיקריות של פוטין. הביטוי הבולט ביותר לכך היה ההחלטה של סין להימנע, ולא להשתמש בזכות הוטו שלה, בהצבעה במועצת הביטחון על הדרישה מרוסיה להסיג את כוחותיה. נראה כי חרף העמקת הקשרים בין מוסקבה לבייג'ינג, הפלישה לאוקראינה ובעיקר עוצמת העימות והתגובה המערבית הציבו את סין בדילמה. לצד העיקרון הסיני של אי התערבות בריבונותן של מדינות אחרות (טיוואן אינה נתפסת על ידה כמדינה ריבונית), בראיית בייג'ינג לתוצאות העימות עשויות להיות הקרנות גם עליה. זאת, משום שכישלון רוסי במערכה עלול להשליך על מעמדה בזירה הבינלאומית ושאיפותיה במרחב האסיאתי. מנגד, סין תשאף להימנע ממצב בו רוסיה תגרור אותה לעימות רחב היקף עם המערב, שיחשוף אותה לסנקציות כלכליות מצד ארה"ב ומדינות אירופה.
הערכת חסר לנחישות של הנשיא זלנסקי והעם האוקראיני להילחם
נראה כי עבור פוטין, אחת ההפתעות העיקריות של המערכה, עד כה, היא מידת הנחישות של הצבא והעם האוקראיני להילחם כנגד הרוסים. זאת, במידה רבה כתולדה של השינויים הפוליטיים והחברתיים שעברו על אוקראינה בשנים האחרונות, ובבסיסם הרצון להתנתק מרוסיה ולהתקרב למדינות המערב. בפועל, נראה שההנהגה הרוסית העריכה באופן שגוי, כי הפלישה והקריאות להדחתו של זלנסקי תוביל להתנגדות חלשה מצידם של האזרחים ותקל את ההשתלטות על קייב.
דומה כי פוטין גם לא העריך מספיק את כושר המנהיגות והנחישות של הנשיא זלנסקי. הלה דחה פעם אחר פעם את הפניות מצד ארה"ב לעזוב את המדינה, ואף דאג לפרסם זאת באמצעי התקשורת במטרה להמחיש את נכונותו להקריב את חייו. זלנסקי גם דואג להפיץ סרטוני סלפי בהם הוא מצולם ברחובות קייב קורא לאחדות השורות וללחימה ללא פשרות למען עצמאותה של אוקראינה. זאת ועוד, זלנסקי מנהל מערכה דיפלומטית רחבה מול מנהיגי המערב, מנהל איתם שיחות טלפוניות באופן קבוע ומקפיד לתת לכך ביטוי ברשתות החברתיות.
הערכת חסר לאופוזיציה מבית?
לבסוף, התמשכות המערכה, תמונות ההרס מאוקראינה והסנקציות הקשות, מעוררות ביטויי מחאה וחוסר שביעות רצון ברוסיה עצמה. אמנם מדובר לעת עתה בקולות מועטים ונראה כי אין בהם, בשלב זה, כדי להציב אתגר לפוטין. אולם הצעדים לחסימת רשתות חברתיות ואמצעי תקשורת שונים והמעצרים של אלפי מתנגדים, יש בהם כדי להעיד על המוטרדות של המשטר גם מקולות אלו. החרפת העימות עם המערב, ובעיקר הפגיעה הכלכלית הצפויה באוליגרכים ובגורמי כוח במשטר, עלולות לאורך זמן להעצים את האתגר הניצב בפני פוטין דווקא ממעגל המקורבים אליו.
המלצות לישראל
בשורה התחתונה, התפתחות העימות עד כה הוכיחה כי בעוד שהמודיעין האמריקני והבריטי צדק בנוגע לכוונותיו של פוטין לפלוש לאוקראינה, הנשיא הרוסי עצמו טעה בניתוח התגובות הצפויות במערכת הבינ"ל ובאשר ליכולות הצבא הרוסי להשיג הכרעה מהירה.
ישראל צריכה להמשיך במדיניות הנכונה של איזון בין השיקולים האסטרטגיים והמוסריים לבין האילוצים הביטחוניים. לנוכח זאת, לצד הבעת גינויים לפלישה הרוסית ולהמשך הסיוע ההומניטארי, בשל חיוניות התיאום הביטחוני עם רוסיה לשימור פעילות המב"מ בסוריה וחשיבות הקשרים עימה בסוגיות נוספות, ישראל צריכה לקדם שיח דיסקרטי עם ארה"ב ורוסיה במטרה להגיע להבנות שקטות בסוגיה.
בה-בעת, התגובה המערבית ממחישה לישראל את מגבלות התמיכה הצפויה מצד וושינגטון ומדינות אירופה, בייחוד בשעת עימות צבאי. על כן, עליה להמשיך ולפעול לפיתוח יכולות פעולה עצמאיות להתמודדות עם האיומים הניצבים בפניה, בעיקר לנוכח האפשרות כי הסכם גרעין חדש יעצים את האתגרים מצידה של טהראן ובעלות בריתה במרחב. בהקשר זה, לנוכח האפשרות כי המשא ומתן בוינה יוקפא לתקופה הקרובה, ישראל צריכה לנסות ולנצל את פסק הזמן כדי לשכנע את האמריקנים והאירופאים להקשיח עמדות בסוגיות מהות, כאחד הלקחים מההתנהלות הכוחנית של רוסיה.
נכתב ע"י ד"ר שי הר צבי, חוקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
