2020: שנה הפכפכה לרוסיה באזור

קסניה סבטלובה | 3 בינואר, 2020

Photos: Kremlin.ru | CC BY 4.0

השנה החולפת לא הייתה קלה לרוסיה בזירה הגלובאלית ובמזרח-התיכון. הסנקציות האמריקאיות המשיכו לחנוק את כלכלתה, המפולת בשווקי הנפט פגעו ברווחי המדינה, פרשת ההרעלה של מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבאלני, זעזעה את העולם ובנוסף לכך, מנהיג הדמוקרטים, ג'ו ביידן, זכה בבחירות לנשיאות בארה"ב, מה שמבטיח מתחים נוספים ביחסים בין רוסיה לארה"ב.

גם במזה"ת רוסיה נתקלה בקשיים ומכשולים בדרך להגשמת המדיניות שלה: בסוריה, רוסיה המשיכה לרקוד את הריקוד המהוסס עם טורקיה ביחס לחבל אידליב, אשר בינתיים נותר בידי האופוזיציה הנתמכת על-ידי אנקרה. המשפחה השולטת סירבה לבצע את הרפורמות ההכרחיות, אף לא את המזעריות שבהן, על מנת להציל את הכלכלה הקורסת של ארצם.

במצרים, על אף הידוק היחסים עם משטרו של עבד אל-פתאח א-סיסי ותמרונים משותפים של שתי הצבאות, עסקת המטוסים SU-35 נתקלה באיומי סנקציות אמריקאיות ולכן טרם יצאה לפועל.

בין נקודות האור הבודדות ניתן לציין את ההסכם בין רוסיה לסודאן להקמת נמל ימי ואת המשך שיתוף הפעולה הקרוב עם אבו-דאבי (פעילות משותפת בלוב ובסודאן). בנוסף, ראוי לציין את השיפור המסוים ביחסים עם ערב הסעודית לאחר מלחמת הנפט שהתחוללה בחודש מרץ. ככלל, הישגים אלו התאפשרו הן בזכות ההסכמה של ארה"ב והן לאור המדיניות הנחושה של רוסיה להמשיך ולהתבסס במזרח-התיכון.

סוריה: בין אסד לארדואן

שנה זו נפתחה בפגישה בין פוטין לארדואן, במסגרת השקת צינור הגז "הזרם הטורקי" ובעת ביקור פתע של פוטין בדמשק. לאור חשיבותם של היחסים המסחריים והכלכליים עם טורקיה, רוסיה המשיכה לדבוק בהסכם עם אנקרה ביחס לחבל אידליב. למעשה, רוסיה הקפיאה את המצב הקיים כאשר פטרולים רוסיים-טורקיים ממשיכים בפעילותם המשותפת. המתחים גברו דווקא בין הרוסים לבין ההנהגה הסורית שלא הרגישה מחויבת לניסיונות הרוסיים לקדם את העניין של מועצת החוקה והמשיכה להתקרב לאיראן. הידיעות על כך שמוסקבה מנסה להחליף את בשאר אסד בדמות אחרת כמובן התבדו, אך הלחץ על משפחת אסד להיאבק בשחיתות ולהגביל את פעילותם של בני המשפחה המקורבים לאיראן - המשיך, מה שהביא למפלתו של רמי מכלוף, בן-דודו של בשאר.

השנה הכלכלה של סוריה המשיכה להידרדר והפעלתו של "חוק קיסר" אשר הרחיב את הסנקציות הקיימות על המשטר הסורי פגע בה באופן קשה. לקראת סוף 2020, ברור לכל, שלאור המשבר הכלכלי בלבנון והמשך הסנקציות המחמירות על דמשק, המשטר הסורי אינו מסוגל להעניק רמת חיים בסיסית לאזרחיו והתורים הארוכים ללחם לאורך קילומטרים, הם העדות הברורה לכך.

משבר כלכלי חמור זה פוגע באינטרסים הרוסיים לטווח הארוך. זאת משום שהוא מגביר את אי-היציבות במדינה ואת התסיסה האפשרית נגד אסד ובני בריתו. לסוגיה המשמעותית הזאת אין פתרון קסם, ורוסיה בעצם נמצאת במעגל סגור בו היא תלויה באסד לשם המשך הישארותה בסוריה, אך הוא גם זה שגורם בדיעבד לפגיעה באינטרסים בטווח ארוך. בשנת 2021 יתקיימו בסוריה בחירות לנשיאות, ולמרות הביקורת ממוסקבה, לא עתיד להיות בהן שינוי כלשהו. משמעות הדבר הוא שהמשבר הכלכלי והפוליטי בסוריה רק ימשיך ויגבר ורוסיה תיאלץ לחפש פתרונות יצירתיים במיוחד על מנת לשמור על נכסיה במדינה זו.

מצרים: מטוסים, חיטה ותרגילים צבאיים משותפים

המגמה להידוק היחסים בין קהיר למוסקבה נשמרה גם במהלך שנת 2020. רוסיה הפכה לספקית החיטה הגדולה ביותר למצרים, הצבא הרוסי והצבא המצרי ביצעו מספר תמרונים משותפים בים התיכון ובים השחור והעבודות להקמת הכור הגרעיני באל-דבעה נמשכו בקדחתנות למרות משבר הקורונה. במהלך השנה החולפת, המקורות הרוסיים הודיעו בחגיגיות כי הושלמה עסקת המטוסים מסוג SU-35 המהווים תחרות למטוסי F-35 האמריקאיים, אך מצרים טרם אישרה את הדברים. נכון לרגע כתיבת מאמר זה המטוסים הרוסיים טרם הגיעו ליעדם. הסיבה לעיכוב נובעת מההתנגדות האמריקאית הגורפת לעסקה ומאיום בסנקציות. לקראת סוף השנה, הנשיא טראמפ אף האשים את מצרים בכך שהיא רוכשת נשק רוסי בכספי הסיוע אמריקאי (מה שאינו נכון), אך שמר על שתיקתו לגבי המשך ההתקרבות בין שתי המדינות שרואות עין בעין את המצב בלוב ובתימן, גם בעניין זכויות אדם.

נראה שגם בעידן של הנשיא ביידן האיום בסנקציות אמריקאיות ימשיך להיות על הפרק בכל פעם שמצרים תביע עניין במערכות נשק רוסיות מתקדמות. לכן, ייתכן שחלק מהעסקאות הללו בסופו של דבר לא יצאו לפועל, כדי לא לסכן את המשך הסיוע הצבאי ואת כספי הסיוע שהממשל האמריקאי מעניק למצרים לשם התמודדות עם משבר הקורונה. מצד שני, הביקורת של ממשל ביידן ביחס למצב זכויות האדם במצרים, עלולה לגרום להמשך ההתקרבות בין מוסקבה לקהיר במגוון תחומים.

המפרץ הפרסי: פעילות בנתיב מקביל

שנת 2020 מסתיימת מבלי שארה"ב הצליחה לחדש את הווטו בתחום אספקת נשק לאיראן, זאת לאור העובדה שארצות הברית יצאה באופן חד-צדדי מהסכם JSPOA עם איראן. תפנית זו לכאורה פותחת צוהר למכירות משמעותיות של נשק רוסי לאיראן, אך מכיוון שרוסיה מנהלת מערכות יחסים אסטרטגיות גם עם מדינות ערביות במפרץ, הסבירות לכך שהיא תספק לטהרן נשק שובר שוויון כגון מטוסי SU-35 או מערכות ההגנה האווירית S-400 נמוכה כרגע.

רוסיה משתפת פעולה באופן צמוד עם איחוד נסיכויות המפרץ בלוב ובסודאן, שם היא עתידה להקים את הנמל הימי השני שלה מחוץ לגבולותיה. גם שיתוף פעולה כלכלי בתחומי אנרגיה והשקעות עומד לנגד עיניה של רוסיה. לאחר מלחמת נפט קצרה אך פוגענית עם סעודיה, שתי המדינות יישרו את ההדורים וכרגע משתפות פעולה באופ"ק לשם ייצוב שווקי הנפט הבינלאומיים. על אף שבפועל ההשקעות המפרציות ברוסיה הן נמוכות בהרבה ממה שהובטח למוסקבה, באקלים הבעייתי של עידן הקורונה לא מומלץ לוותר עליהן.

יש לציין כי לרוסיה אין אשליה לגבי השותפות שלה עם המדינות הערביות במפרץ, היא מודעת היטב לעומק היחסים האסטרטגיים בינן לבין ארה"ב. הראיה המוחשית ביותר לכך התקבלה בספטמבר, כאשר איחוד נסיכויות המפרץ ובחריין חתמו על "הסכמי אברהם" עם ישראל בחסות אמריקאית. הפרספקטיבה הרוסית היא ריאליסטית, כלומר יש לה אפשרות לקדם מספר היבטים חשובים במדיניותה עם אותן המדינות שנחשבות לבעלות ברית נאמנות של ארה"ב, לכן רוסיה פועלת בשיתוף פעולה עם אבו-דאבי בסודאן ובלוב. קרוב לוודאי ששיתופי פעולה דומים, בתחום ה"אפור", יימשכו גם בשנת 2021, אם כי השלטון האמריקאי החדש עלול לראות אותם באור שונה מהשלטון הקודם של טראמפ. אך גם כאן, כמו במקרה של מצרים, על רוסיה לבצע את האיזונים הדרושים על מנת לשמור על בנות בריתה מרוצות מצד אחד, לקדם את נושא זכויות האדם ולהרחיקם מרוסיה ככל האפשר מצד שני.

ישראל: שיתוף פעולה טקטי

ישראל ורוסיה המשיכו בשיתוף הפעולה הטקטי בכל מה שנוגע ללוחמה בשטח הסורי גם השנה. התקיפות הישראליות בשמי סוריה (לפי דיווחים בתקשורת הזרה) התבצעו מבלי התערבות רוסית. בשלב זה, רוסיה מצליחה לנהל מערכת יחסים סבירה עם כל השחקנים בזירה הסורית, כולל טורקיה, ישראל, חיזבאללה והכורדים, וכמובן גם עם משטר אסד עצמו. יחד עם זאת, ההתבטאות של השגריר הרוסי בישראל, אנטולי ויקטורוב, בראיון לעיתון ג'רוזלם פוסט לפיו "ישראל ולא איראן גורמת לאי-יציבות במזרח-התיכון", מעידה על כך שכלפי חוץ רוסיה ממשיכה לשדר שהיא דבקה בחוק הבינלאומי ככלל ובסוגיה הפלסטינית בפרט.

שיתוף הפעולה הטקטי עם מוסקבה בגבול הצפוני נוח לישראל והוא יימשך כל עוד שני הצדדים רואים בו תועלת. השאלה היא מה יקרה במצב בו סוריה תשקע בכאוס והמצב שם יצא מכלל שליטה. האם רוסיה תמשיך לשתוק לנוכח הפעילות האווירית הישראלית? כרגע לא נראה שינוי במדיניות הנוכחית, אך ישראל צריכה להיות ערוכה גם לאפשרות שהמצב הזה לא יימשך עוד הרבה זמן וייתכן שרוסיה תגביל את הקף הפעילות הישראלית בסוריה בגלל סיבותיה שלה.

לסיכום, ניתן לומר ששנת 2021 נראית לא פחות מאתגרת עבור רוסיה הן בזירה הגלובאלית והן במזרח-התיכון משתי סיבות עיקריות: הראשונה, המיתון בשווקי הנפט והשלטון האמריקאי החדש. השניה, נראה שהאינטרסים הרוסיים במזרח-התיכון יישארו במקומם. רוסיה תמשיך לפעול להשגת שליטה על נמלים ויציאה למים החמים. כמו כן, תמשיך להאבק נגד טרור איסלאמי שעלול לזלוג אל תוך גבולותיה, ולשליטה על מחצבים ומקורות האנרגיה ומכירות נשק למדינות האזור. ישראל איננה נמצאת במרכז המדיניות הרוסית באזור המזרח-התיכון אך היא צריכה להיות מודעת לכך ששינוי כיוון עלול להתרחש בכל רגע.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>