אפס אויבים? על אסטרטגיית הריקוד הזוגי של רוסיה

קסניה סבטלובה | 29 באוקטובר, 2020

​זרקור על רוסיה במזה"ת | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photos: Kremlin.ru | CC BY 4.0

רוסיה ואיראן: התקררות במרחב הסורי מול התחממות בזירת מכירת הנשק

תוקף אמברגו הנשק על איראן פג לפני כשבוע, השאלה הגדולה איננה אם איראן תקבל נשק חדש וחדיש, אלא איזה סוג של נשק היא תרכוש ומהיכן. במשרד החוץ הרוסי הכריזו כבר לפני כחודש שפקיעת התוקף של אמברגו הנשק על איראן "יפתח אפשרויות חדשות של שיתוף פעולה צבאי ומדעי בין רוסיה לאיראן" כאשר המומחים הרוסים הוסיפו כי "במידה ובטהרן ימצאו את התקציבים הדרושים, ברוסיה ישמחו לספק נשק פרי תוצרתה לרפובליקה האיסלאמית". הצבא האיראני זקוק למטוסי קרב חדישים, והשיח על אספקת SU-35, מטוסי הקרב החדשים של רוסיה מתקיים כבר זמן מה. לא מן הנמנע כי איראן תבקש לרכוש גם את מערכות ההגנה הרוסיות S-400.

יחד עם זאת, קרוב לוודאי שלפני ביצוע עסקאות רכש כאלה או אחרות, רוסיה תיקח בחשבון את העמדה הישראלית, וגם את העמדה האמריקאית - תלוי מי יהיה הנשיא שישב בבית הלבן החל מינואר 2021. לרוסיה יחסים קרובים עם איראן, אך גם היא חוששת להתקרב מדי ל-terrible enfante של המזרח התיכון, ומעדיפה לספק את מטוסיה החדישים למצרים, לטורקיה או למפרציות. לא מן הנמנע כי גם לאחר פקיעת תוקף אמברגו הנשק על איראן, רוסיה תבחר להימנע מאספקת נשק שובר שוויון לאיראן, ותסתפק במכירת נשק הגנתי (לא בגלל הסלידה מאיראן), אלא בגלל הצורך באיזונים מול המדינות האחרות במזרח התיכון (ישראל והמפרציות). אולי גם בתקווה להפשרת הסנקציות האמריקאיות נגדה.

רוסיה וטורקיה: האם רוסיה יכולה להרוויח מהמתיחות בין טורקיה לברית ההלנית-מצרית?

המתח בין טורקיה ויוון (הנתמכת על ידי מצרים, צרפת ואיחוד האמירויות) ממשיך להסלים, כאשר מדינות זרות מתבקשות לבחור צד לכאן או לכאן. מי שמצליחה בשלב הזה להתחמק מכך היא רוסיה. התנגשות האינטרסים הטורקיים והיוונים בחלק המזרחי של אגן הים התיכון הוא מקרה קלאסי של יישום האסטרטגיה הרוסית. מוסקבה מוכרת נשק ליוון ולטורקיה (היא מכרה מערכות S-300 ליוון ו-S-400 לטורקיה), ומנהלת מערכת יחסים ואינטרסים סבוכה עם שתי המדינות. על פניו, הקירבה המושתתת על היסטוריה ודת עם יוון הייתה עלולה לגבור על הקירבה לטורקיה, שמערכת היחסים בינה לבין רוסיה נעה בין 0 ל-100 במהירות מסחררת. ובכל זאת, רוסיה מצליחה ליישם את האסטרטגיה המועדפת עליה גם מול טורקיה ויוון - לשמור על יחסים תקינים ולמכור נשק לשתיהן, ואם אפשר - לשחק באחת נגד השנייה על מנת להעצים את עוצמתה והשפעתה. יישום נוסף של אסטרטגיה זאת ניתן לראות גם מול ארמניה ואזרבייג'אן (שתי מדינות אלו קונות את הנשק הרוסי ומנהלות מערכת יחסים סבוכה ודינמית מול הקרמלין). גם במזרח התיכון, רוסיה הינה השחקנית הגדולה היחידה שמנהלת יחסים קרובים עם חיזבאללה, משטר אסד, טהראן, מדינות המפרץ וישראל.
כאמור, גם במקרה של יוון וטורקיה, רוסיה מחפשת דרכים להעצמת השפעתה באמצעות מכירה ותיווך של נשק, דבר חשוב לאור הפעילות האינטנסיבית של ארה"ב באזור.

רוסיה ומצרים: המשך של שיתוף פעולה צבאי ונכונות להמשך ההתקרבות

רוסיה ומצרים שוב ביצעו תמרון צבאי משותף - הפעם בים השחור, מתחת לעינם הפקוחה של הטורקים. יש מי שיאמרו כי צעד זה נועד לסמן לטורקיה שבעוד היא פועלת באופן חד-צדדי במזרח אגן הים, למורת רוחם של היוונים והקפריסאים ובלוב נגד האינטרסים הרוסיים, המצריים והאמירתיים, מוסקבה נמצאת על מסלול התקרבות מואץ לקהיר. זהות האינטרסים המצריים והרוסיים בלוב ידועה היטב, בעוד שבאגן הים התיכון התמונה הרבה יותר מורכבת - רוסיה כרגיל מעוניינת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כלומר לשמור על יחסים תקינים עם אנקרה גם על מנת למנוע הידרדרות בצפון-מזרח סוריה וגם על מנת להמשיך ולמכור לה נשק מתקדם, אך במקביל להגביל את שאיפתה של טורקיה להפוך לכוח אזורי חזק ועצמאי.

ההתקרבות שחלה בין רוסיה למצרים בשבע השנים האחרונות - מרשימה למדי. מכירות הנשק הולכות וגוברות, רוסיה הפכה לספקית החיטה העיקרית של מצרים בשנים האחרונות, היא מפתחת במצרים אזור סחר חופשי ובונה תחנת כוח גרעינית ראשונה באל-דבעה. רוסיה אינה מתיימרת להחליף את ארה"ב כשותפתה העיקרית של מצרים בתחום הביטחוני, ואינה יכולה להעניק לקהיר סיוע צבאי וכלכלי אדיר, כפי שמעניקה ארה"ב. כל זה לא מונע מרוסיה להעמיק את נוכחותה במצרים ולטפח את הקשרים עם הצבא המצרי.

רוסיה והמפרץ הפרסי: מוסקבה ממשיכה לקדם את תפיסתה הביטחונית במוסדות הבינלאומיים, בינתיים ללא הצלחה

הניסיון הרוסי להעלות הצעה ליישום קונספציית הביטחון הקולקטיבי במפרץ הפרסי, במועצת הביטחון של האו"ם, נכשל בגלל ההתנגדות האמריקאית הצפויה. מבחינת מוסקבה המטרה העיקרית להעלות מחדש של הרעיון הרוסי ביחס לסוגיות הביטחון במפרץ הפרסי, הושגה. מדובר באידאולוגיה חדשה בתחום הביטחוני שהוצעה על ידי רוסיה לפני כשנה ובבסיסה עומד העיקרון של סילוק הכוחות הצבאיים הזרים מהאזור, שקיפות ביחס למכירות הנשק ושיתוף פעולה רחב למניעת התחדשות הלחימה בין השחקניות האזוריות והבינלאומיות. בראש ובראשונה, מדובר בתגובת נגד רוסית למהלכים האמריקאיים במפרץ, קרי "הסכמי אברהם" שאמורים לחזק את מעמדה של ארה"ב באזור ואת השפעתה על ישראל ועל המדינות הערביות במפרץ. רוסיה מעלה מהאוב את ההצעתה ל"ארכיטקטורה ביטחונית חדשה במפרץ הפרסי", מזכירה שאיום המלחמה שעלולה לפרוץ באזור, לא נעלם וכי לה יש את הפתרונות לשינוי יסודי במצב. גם אם מדובר בהצעה שלעולם לא תתקבל, לא על ידי ארה"ב וגם לא על ידי המדינות הערביות במפרץ, שמארחות בסיסים אמריקאיים רבים בשטחן.

רוסיה והפלסטינים: ברמאללה מקווים לראות את רוסיה פועלת למענם, בעוד שמוסקבה פוטרת עצמה בתמיכה מילולית

כאשר מדינות ערביות מנרמלות את היחסים עם ישראל, ולא מגלות דאגה יתרה מבנייה בהתנחלויות או מפגיעה בזכותם של הפלסטינים, הודעת הגינוי הרוסית על ההחלטה הישראלית להרחיב את הבנייה בהתנחלויות נראית כמעט חריגה, גם אם בפועל מדובר בקו עקבי המושתת על דבקות ב"החלטות בינלאומיות", כגון החלטות האו"ם 181 ו-242. רוסיה ממשיכה להביע תמיכה בסוגייה הפלסטינית, כמו שעשתה באופן עקבי במהלך שנים רבות, כשהיא מארחת בשטחה לסירוגין משלחות של פת"ח וחמאס (רק באוקטובר התקיים במוסקבה ביקור נוסף של משלחת חמאסית בראשות מוסא אבו-מרזוק). אך כתמיד, במוסקבה לא ממהרים לתרגם את הגינויים לפעולות המכוונות כנגד ישראל, למרות ההפצרות הפלסטיניות. במהלך הקיץ שחלף ההנהגה הפלסטינית בגדה, בעזה ובגולה הכריזה לא פעם כי היא תולה תקוות בכך שרוסיה תכנס לעובי הקורה ו"תמנע פגיעה בפלסטינים". התמיכה הפומבית בסוגייה הפלסטינית וחוסר המעש בפועל, מאפשרים לרוסיה לשמור על יחסים טובים הן עם ישראל, והן עם הפלסטינים, ולמנוע התמרמרות מההצבעות של רוסיה במוסדות הבינלאומיים (נגד ישראל), וחוסר נכונות להפעיל סנקציות כלשהן נגד ישראל. יחד עם זאת, דבקות בסוגיה הפלסטינית מאפשרת לרוסיה להעלות את קרנה בקרב "מחנה המתנגדים", כלומר המדינות הערביות שאינן ממהרות לנרמל יחסים עם ישראל, או מתנגדות לכך באופן חריף.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן, הבינתחומי הרצליה.

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>