צופה, אך לא מתערבת: הסכסוך הישראלי-פלסטיני והעמדה הרוסית

קסניה סבטלובה | 27 במאי, 2021

​זרקור על רוסיה במזה"ת | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות

Photo: Kremlin.ru

במהלך 11 ימי הלחימה בעזה, העדיפו במוסקבה לצפות מרחוק במתרחש במזרח התיכון, אך במקביל לרמוז לכך, שהקרבה הגאוגרפית של האזור לרוסיה עלולה לגרום בעתיד לשינוי כיוון. רוסיה גינתה את האלימות, קראה לצדדים להגיע להפסקת אש, ביקרה את ישראל על "שימוש לא פרופורציונלי בכוח" וקראה לחמאס להפסיק את הירי על מרכזי הערים בישראל. היא אף הציעה את שירותי התיווך שלה (למרות שידעה שהמשבצת הזאת תפוסה חזק על ידי מצרים). מה שרוסיה לא עשתה במהלך מבצע "שומר החומות" היה להפשיל את השרוולים ולהיכנס פנימה לעובי הקורה.

מאז שקמה רוסיה הפוסט-סובייטית, הנושא הפלסטיני הלאומי וקידומו אינו נמצא גבוה בסדר העדיפויות הרוסי. רוסיה מקיימת יחסים קרובים עם תנועת הפת"ח, בראשה עומד יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן וכן עם החמאס, שאת ראשיו היא מארחת בבירתה מאז הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב- 2006. כך היא נוהגת גם לגבי מקומות רבים אחרים בעולם (טורקיה וסוריה, ארמניה ואזרבייג'ן, ישראל, איראן וחיזבאללה וכו'). אך הפלסטינים אינם זוכים ליחס מיוחד מצידה של רוסיה, הם אינם מקבלים סיוע כספי או הומניטרי משמעותי ולמרות הקריאות החוזרות ונשנות של הבכירים, שמשתייכים לשתי התנועות, רוסיה אינה משקיעה מאמצים רבים בקידום השלום ומו"מ בין הצדדים.

ברוסיה מודעים היטב ליחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב ולהעדפה של ישראל לדבוק במתווך אמריקני כאשר מתקיים מו"מ (דבר שלא קרה מאז שנת 2014). אך בנוסף לכך, הם גם רואים בסכסוך הפלסטיני-ישראלי כדבר בלתי פתיר וככזה שאינו יכול להניב למוסקבה נקודות רבות או רווחים נאים. כמו כן, כלל לא בטוח שההתערבות הנמרצת למען הפלסטינים הייתה מניבה לרוסיה נקודות רבות בעולם הערבי, בו רבים הסתפקו הפעם בגינויים רפים בלבד וכמובן שנמנעו מהבעת תמיכה במעשיה של תנועת החמאס, שהינה תנועת בת של ארגון האחים המוסלמים.

יחד עם זאת, רוסיה רומזת, בעיקר לישראל, שאצבעה על הדופק המזרח תיכוני. "הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתקיים קרוב לגבולותינו" אמר הנשיא פוטין, ודוברו, דמיטרי פסקוב, הסביר שאלימות במזה"ת יכולה להשפיע גם על המצב הביטחוני בפדרציה הרוסית. בזמנו, בעת שרוסיה נכנסה למלחמה בסוריה, היא השתמשה בתירוץ דומה. עליית האיסלאם הרדיקלי במזה"ת מדאיגה את רוסיה, כי היא משפיעה על האזורים המוסלמיים שלה בקווקז ועל הרפובליקות הפוסט-סובייטיות. במקביל לתפיסה הזאת, רוסיה מקיימת יחסים קרובים עם מספר תנועות מוסלמיות קיצוניות - חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון. האם יש בכך סתירה? לא בעיני המדינאים הרוסים, שבראש ובראשונה פועלים על פי מפת האינטרסים, ולא על פי מתווה אידאולוגי זה או אחר.

המסקנה היא ברורה: בשלב הנוכחי, רוסיה אינה מעוניינת להתערב בסכסוך בין ישראל לפלסטינים, כל עוד סיכוייה להרוויח מכך הם במקרה הטוב קלושים. אך אם וכאשר ישתנה המצב, רוסיה לא תהסס לפעול, ואם שופטים לפי הקו הנוכחי שלה במוסדות הבינלאומיים, בהם הנציג הרוסי תמך בנוסח ההחלטה שלא הכיל גינוי או דרישה להפסקת הירי הרקטי מעזה, הרי שישראל צפויה לחוות לחצים כבדים וביקורת חריפה.

לקראת הפסגה של ביידן ופוטין

בעוד פחות משבועיים בשוויץ צפויה להתקיים הפגישה האישית הראשונה בין נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין. על מנת להכין את פגישת הפסגה, שני שרי החוץ - אנטוני בלינקן וסרגיי לברוב - נפגשו השבוע בבירה האיסלנדית רייקיאוויק. מאז נצחונו של ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב, הצוות ביידן-בלינקן לא חסך ביקורת מרוסיה ובמוסקבה ציפו לכך שהקו החדש יהיה נוקשה הרבה יותר מזה שבימי הנשיא דונלד טראמפ.

אין ספק שביידן רואה ברוסיה סכנה גדולה לארצו ולדמוקרטיה באשר היא, ושנושא זכויות האדם הוא נר לרגליו. לעת עתה, לא נראה שהעניין הזה עומד להשתנות בעקבות הפגישה בין בלינקן ללברוב, שמתוארת כ"מתוחה אך חיובית", וכן גם לא לאחר פגישת הפסגה המתוכננת בין פוטין לביידן. האחרון נחוש לפעול בעקביות על מנת לבלום את הפעילות ההרסנית של רוסיה בכל הנוגע להתערבות בבחירות והשפעה על דעת הקהל וככל הנראה הוא עומד להמשיך ולהקשיח את הסנקציות על חברות, גופים ממשלתיים ובכירים רוסיים.

ומה באשר לפרוייקט "הזרם הצפוני- 2" - צינור גז באורך של 1,200 ק"מ, שאמור להעביר 55 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי מהעיר הרוסית ויבורג לעיר הגרמנית גריפסוואלד? הצינור הזה אמור לספק גז ל- 26 מיליוני בתים ברחבי האיחוד האירופי, תוך עקיפת השטח האוקראיני - דבר שחשוב לא פחות לרוסיה. הפרויקט הזה חשוב מאוד לקרמלין, אך גם לגרמניה, שהיחסים איתה הם קריטיים למדיניות של ביידן. דווקא סוגייה זו לא נדונה במהלך הפגישה בין בלינקן ללברוב, אך האמריקאים הסבירו לאחר מכן שאין כל שינוי במדיניות - הקונגרס אישר לאחרונה חבילה של סנקציות כנגד חברות וספינות הקשורות לפרוייקט הרוסי, ובארה"ב רואים בו פרויקט גאופוליטי רוסי פר-אקסלנס. ועדיין, העבודה על הפרוייקט מתקדמת בצעדי הענק וככל הנראה, הוא יחל לפעול בחודש ספטמבר השנה.

ככל הנראה, ברוסיה מצפים ומייחלים לכך שביידן לא ינקוט בגישה נוקשה יותר ולא ידרוש מהגרמנים לוותר על "פרויקט הזרם הצפוני- 2". מאז 2014 רוסיה בנתה לעצמה כלכלה "עוקפת סנקציות", גם אם ברבדים המדעיים והטכנולוגיים הדבר מחזיר אותה מספר שנים לאחור. בשנה האחרונה יחד עם חברי ארגון אופ"ק, היא הצליחה לייצב את מחירי הנפט. פרויקט "הזרם הצפוני- 2" ידחוף קדימה את כלכלתה המקרטעת, ואף יצליח לפלג בין חברי ארגון נאט"ו - ארה"ב וגרמניה, וכן מדינות נוספות באירופה, כגון צרפת, שהביעה הסתייגות רבה מהפרוייקט הנ"ל.

השאלה היא כיצד יפתור ביידן את התעלומה הזאת - למנוע מרוסיה את הקידום של הפרוייקט הגאופוליטי, שהינו כל כך חשוב עבורה, מבלי לפגוע ביחסים החשובים עם גרמניה. ייתכן שבארה"ב מעדיפים להמתין לתוצאות הבחירות בגרמניה שתתקיימנה בספטמבר. היורשת של אנגלה מרקל, אנה-גרט קרמפ-קרנבאור, שבעבר לא התנגדה לעסקת הגז עם רוסיה, הביעה הסתייגות ממנה. גם ברוסיה ממתינים לראות האם התוכנית שלהם למכור את הגז לאירופה, המתחרה הנצחית, ויחד עם זאת להחליש אותה - תצליח.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן

מסמך זרקור על רוסיה במזה"ת הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>