המקל, הגזר והאסטרטגיה הרוסית הגדולה
קסניה סבטלובה | 26 באפריל, 2021
זרקור על רוסיה במזה"ת | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
| Photo: Kremlin.ru |
המתיחות הגדולה ששררה בגבול רוסיה-אוקראינה בשבועות האחרונים התפוגגה כלא הייתה לאחר שרוסיה החליטה על הסגת כוחותיה מאזור הגבול. ההדרדרות במצבו של מנהיג האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבאלני נמנעה לאחר שהשלטונות החליטו לאשפזו בבית חולים ולאפשר לרופאים חיצוניים לבדוק אותו (בתמורה נבאלני הסכים לסיים את שביתת הרעב שבה נקט במהלך 22 ימים). לאחר מהלומות קשות ומתקפות אישיות ביידן ופוטין החליפו מחמאות לאחר שפוטין השתתף בועידת האקלים בהזמנת ביידן ותמך בצמצום פליטת גזי החממה. עתה המנהיג הרוסי ונשיא ארה"ב מתחילים לדון באפשרות של פסגה בעוד כחודשיים. בדרך להשגת מטרותיה רוסיה משתמשת בהרבה מקלות ובלא מעט גזרים ומנסה לנווט את דרכה בעולם המשתנה במהירות. העולם הזה אינו מסביר לה פנים - מוושינגטון ועד פראג - ודווקא בגלל זה רוסיה מתכוונת למצות את המקסימום מנוכחותה והשפעתה באזורים בהם היא שולטת ביד רמה.
מה שקורה בפראג
באותה עת כאשר אלפי חיילים רוסיים הוצבו בסמוך לגבול האוקראיני והמתינו ליום פקודה, רוסיה מצאה את עצמה בעיצומה של פרשיית ריגול וחבלה חדשה. השלטונות של צ'כיה - מדינה שבאופן מסורתי מגלה ידידות לא מבוטלת ביחס לרוסיה - האשימו את הקרמלין בתכנון וביצוע של פיגוע בשטחה של הרפובליקה הצ'כית. הדיפלומטים הרוסיים הוחזרו מפראג למוסקבה, השיחות על אספקת החיסון הרוסי "ספוטניק-V" הופסקו וחוזים רבים בתחום האנרגיה ככל הנראה כבר לא יצאו לפועל. לפרשייה זו יש השלכות גדולות ומשמעותיות באשר ליחסי רוסיה-נאט"ו ורוסיה והאיחוד האירופי. הצפי הוא שהיחסים הללו יחמירו עוד יותר, קשה להאמין שהאווירה הזאת תושלם במועד (או בכלל הקמתו של צינור הגז "הזרם הצפוני-2". אווירה זום משפיעה על מקבלי ההחלטות במוסקבה הצופים סנקציות נוספות בהמשך הדרך וקשיים להגשמת מדיניותם במזרח אירופה.
ייתכן מאוד שההחלטה על הנסיגה מאוקראינה והפגנה של ריכוך מסוים ביחס לוושינגטון היא למעשה תגובה למשבר הנוכחי שרוסיה חווה באירופה. רוסיה מתגאה ביכולותיה הדיפלומטיות וביכולת לתחזק מערכות יחסים מסועפות ומסובכות עם מרבית השחקנים בזירה הבינלאומית (כמו שהיא עושה במזרח התיכון עם ישראל, סוריה, חיזבאללה, טורקיה, הכורדים, יוון וקפריסין). המצב של התנגשות חזיתית גם באירופה וגם בארה"ב לא נוח לה, וגם אם לא מדובר בהתחממות משמעותית או שינוי גורף במדיניות, כרגע רוסיה מעדיפה להפשיר מעט מן הקרח שהצטבר ביחסיה עם וושינגטון. הנשיא ביידן רחוק מלשנות את דעותיו על רוסיה והתנהלותו - הוא רואה בה אויב, אך מעדיף לשמור על האויב הזה קרוב, להרתיע ולמשוך אותו בו-זמנית. קשה לקרוא למהלך זה "התחממות". נכון לראות בזה צעד טקטי המשרת את האסטרטגיה הרוסית הגדולה ביחס להרחבת השפעתה וקידום ענייניה.
הסיפור הצ'כי מושך את רוסיה אל עבר מעורבות גדולה יותר בענייניה של שכנתה הקטנה - בלארוס. הידיעה על סיכול לכאורה של ניסיון חטיפת ילדיו של לוקשנקו מעניינת בעיקר בגלל ההודעה המשותפת של כוחות הביטחון הרוסיים והבלארוסיים (ה-FSB). לאחר הסתייגות קצרת טווח מלוקשנקו ואפילו סיקור אוהד של המחאה בבלארוס באוגוסט-ספטמבר 2020, המשטר הרוסי שוב "מסנדל" את הדיקטטור האירופאי האחרון. סיכול המזימה (לכאורה) לא יאפשר ללוקשנקו לנהל כל דיאלוג עם המערב, הקשיים הכלכליים והעיצומים האירופאים והאמריקאים יחמירו את מצבו ולא תשאר לו בררה אחרת מלבד התקרבות מואצת לרוסיה- עד כדי "אינטרגרציה" (כלומר מיזוג) של בלארוס ברוסיה.
עוד מדינה בה רוסיה מיישמת את המדיניות שנועדה בראש ובראשונה לשרת את רוסיה עצמה היא סוריה, שם בעוד כחודש יתקיימו בחירות לנשיאות.
לאף אחד בסוריה ומחוצה לה אין ספק בכך שהנשיא בשאר אסד, בן-בריתה של רוסיה עומד לנצח בבחירות, למרות שמרבית הסורים כלל לא יוכלו להשתתף בהן, כיוון שהפכו לפליטים או שמתגוררים באזורים מחוץ לשליטת כוחות אסד. הבחירות הללו מתקיימות ראשית כיוון שאי אפשר לא לקיימן - מלחמת האזרחים "הסתיימה" באופן פורמלי, מספר מדינות (רוסיה וארה"ב) הכריזו שהן ניצחו את דאע"ש ולכן לאסד, הממשיך להתעקש על כך שהוא הנשיא הלגיטימי הנבחר של סוריה, אין אופציות אחרות. במהלך השנה החולפת רוסיה הפגינה לא פעם חוסר נחת מאסד ומהתנהלותו, מעקשנותו ביחס לקיום "הרפורמות" המוצעות על ידי השליח של האו"ם גייר פדרסן ומנטייתו להישען על הכוחות האיראניים. יחד עם זאת, עד כה מוסקבה לא הצליחה לאתר מועמד אחר שגם ייהנה מלגיטימיות מינימלית וגם יהיה נאמן לרוסיה ויקדם את האינטרסים שלה בסוריה. בשאר אסד חייב לרוסיה את חייו ואת שלטונו - אך הוא איננו מסוגל לפעולה שתציל את סוריה מהמשבר הכלכלי האדיר שבו היא נתונה ומקריסה אל תוך עצמה.
אסד אינו חסין מהביקורת הרוסית אך כיוון שלא נמצא כרגע מועמד אחר שיוכל לשרת את האינטרסים הרוסיים - נוכחות הולכת וגוברת בים התיכון ושימוש נרחב במשאבים הטבעיים של סוריה - הוא שוב יוכתר לנשיא בחסותה של מוסקבה. יחד עם זאת, האתגר הכלכלי בסוריה בעינו עומד. סוריה חווה משבר כלכלי אדיר וכרגע למרות מאמציה הקדחתניים, רוסיה אינה מצליחה לארגן חזית בינלאומית שתאפשר את שיקומה. ייתכן שגם הנושא הזה יעלה במהלך הפסגה בין פוטין לביידן ביוני, אם בסופו של דבר תצא לדרך.
נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זרקור על רוסיה במזה"ת הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
