רוסיה מציינת חמש שנים לנוכחותה בסוריה: אתגרים מול הישגים

קסניה סבטלובה | 24 בספטמבר, 2020

Photos: Kremlin.ru | CC BY 4.0

חמש שנים לנוכחותה של רוסיה בסוריה: הישגים מדיניים וצבאיים מול מציאות כלכלית קשה והעדר פתרונות.

ארה"ב משיגה נקודות נוספות במפרץ, בעוד שמוסקבה מתבוננת מהצד, אך לא מתכוונת לוותר.

עיניים על עיראק: כשארה"ב בדרך החוצה, רוסיה נכנסת בכל הכוח.

רוסיה מציינת חמש שנים לנוכחותה בסוריה: אתגרים מול הישגים

חמש שנים חלפו מאז שרוסיה הכניסה את כוחותיה לסוריה והחלה לפעול במרץ על מנת להשפיע על המהלך של מלחמת האזרחים בה. במהלך התקופה הזאת מוסקבה למעשה הצילה את משטרו של בשאר אסד מקריסה מוחלטת ואף החזירה לידיו את השליטה על מרבית השטח שאבד לו במהלך המלחמה. כמעט עשור לאחר שפרץ האביב הערבי בסוריה, אין יותר אופוזיציה משמעותית בסוריה המסוגלת לאיים על אסד בכוח הזרוע, כאשר צבא סוריה החופשי למעשה אינו קיים עוד, ודאע"ש הובס על ידי כוחות הברית הבינלאומיים.

המהלך הזה אף סייע לרוסיה לשקם את תדמיתה במזרח התיכון ולהפוך לאחת השחקניות המשפיעות באזור. הנמל בטרטוס עומד לשמש את רוסיה במהלך שנים רבות, והיא מתכוננת להשקיע הון תועפות על מנת להתאימו לפעילות הצבאית – דבר שמדאיג את האירופים וגם את השחקנים השונים במזרח התיכון.

רוסיה אף הצליחה לתחזק את הברית המשולשת שלה עם איראן ועם טורקיה, למרות ניגודי העניינים הרבים ולמרות המתח הקיים בין עמדתה לעמדת אנקרה בנושא הסורי.

יחד עם זאת, בעת ביקורו בדמשק (ביקור ראשון מזה שמונה שנים) שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב העביר מסרים ברורים לדמשק: בהעדר פתרון פוליטי במדינה, אין מה לצפות לתקומה כלכלית. הסנקציות האמריקאיות חונקות כעת את הכלכלה הסורית ומרתיעות את המשקיעים המעוניינים להשקיע את הונם בהתפתחותה. רוסיה איננה מסוגלת לשקם את סוריה לבדה וגם לו יכלה לעשות זאת, אין ביטחון שהייתה רוצה לזרוע את כספה בחול הסורי. יחד עם זאת, רוסיה אינה יכולה להרשות לעצמה לראות את המשך ההדרדרות בסוריה כיוון שחוסר היציבות הכלכלית עלול גם להשפיע על היציבות השלטונית, כלומר לפגוע באינטרסים של רוסיה במדינה זו. מכאן הלחץ ההולך וגובר על הצמרת הסורית לבצע רפורמות ולהיאבק בשחיתות על מנת לייצב ולא במעט את המצב במדינה. גם אם אין כרגע כוונה להחליף את בשאר אסד בדמות אחרת (דבר שיגרום לטלטלה אדירה במדינה השסועה והמפולגת), הרוסים ניצבים בפני מציאות לא פשוטה בסוריה: הניצחון הצבאי לא מתורגם כרגע להישגים בתחום הכלכלי והשיקום של סוריה רק הולך ומתרחק. במהלך השנה הקרובה רוסיה תצטרך להפגין יצירתיות ואולי תנסה לרתום את סין על מנת לייצב את המצב במדינה ולצאת מהמבוי הסתום בה היא וסוריה נמצאות בעת הזו.

ארה"ב משיגה נקודות נוספות במפרץ, אך רוסיה אינה מפסידה דבר

ההסכמים החדשים שנחתמו לאחרונה בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין, זכו לתגובה צוננת במיוחד במוסקבה. בבירה הרוסית העדיפו להדגיש את חשיבותה ומרכזיותה של הסוגייה הפלסטינית, בעוד שמספר כלי תקשורת רמזו לכך שהברית הזו נועדה לדחוק את רוסיה מאזור המפרץ הפרסי. האם ניתן לטעון שרוסיה היא המפסידה בעוד שארה"ב היא המנצחת הגדולה בסיבוב הנוכחי במשחק המזרח התיכוני? לא בדיוק.

רוסיה הצליחה לפתח קשרים טובים וקרובים עם מדינות המפרץ הערביות בשנים האחרונות, דבר שלא היה קיים קודם לכן, אך לא לה ולא לאחרים לא היו שום ספקות שהמדינות הללו הן בעלות הברית של ארה"ב. גם כשהמדינות הערביות מביעות חשש אמיתי מפני העזיבה של ארה"ב את המזה"ת, הן עדיין מעדיפות לשתף פעולה אתה ולא עם רוסיה, שנתפסת בתור בעלת בריתם של האיראנים. יחד עם זאת, המפרציות אינן יכולות להתעלם מרוסיה ומהשפעתה הגוברת. הן ימשיכו להתקרב אליה, לרכוש ממנה נשק מתקדם, חיטה וטכנולוגיות גרעיניות. כמו-כן, המדינות הללו גם ישתמשו בקשר שלהן עם רוסיה על מנת ללחוץ על ארה"ב במידת הצורך.

כך שרוסיה גם אם לא הרוויחה - עדיין לא הפסידה בסיבוב הנוכחי. היא אינה מעורבת עמוקות בניסיון לתווך בין ישראל לפלסטינים, והתמיכה שלה בסוגיה הפלסטינית נותרת בגדר הבעת עניין תאורטית לעת עתה. המגמה הנוכחית שמאפיינת את יחסי רוסיה והמדינות הערביות במפרץ לא השתנתה - היחסים הופכים למשמעותיים ומגוונים יותר, מבלי שמדינות המפרץ (וגם מצרים) חשות בצורך לבחור בין בת הברית המסורתית שלהן, ארה"ב, לבין רוסיה שחוזרת בגדול למזרח התיכון.

עיניים על עיראק: כשארה"ב בדרך החוצה, רוסיה נכנסת בכל הכוח

בעוד שארה"ב שוב מקטינה את נוכחותה הצבאית בעיראק, רוסיה לוטשת את עיניה לנפט העיראקי ומשקיעה בנדיבות בסקטור האנרגיה במדינה. במהלך 2020, זמן לא רב לאחר חיסולו של קאסם סוליימאני , מפקד כוח קודס בבגדאד, רוסיה הביעה נכונות לספק לעיראק מערכות נשק מתקדמות "על מנת להגן על עצמה מפני התוקפנות האמריקאית". בכירים עיראקיים, ובתוכם גם דמויות בכירות מתוך "אל-חאשד אל-שעבי", ההתארגנות השיעית המשפיעה שלחמה נגד דאע"ש ב-2014 יחד עם הצבא האמריקאי ועם צבא עיראק ,ביקרו במוסקבה ודנו בהתקרבות אפשרית בין עיראק לרוסיה, בתחום הצבאי והאנרגטי. המגעים האלה התרחשו ברקע המאמצים של הנשיא טראמפ להמשיך ולצמצם את הנוכחות הצבאית בעיראק (ההחלטה האחרונה שהתקבלה בתחילת ספטמבר אמורה להוריד את מספר אנשי הצבא האמריקאים בעיראק לכ-3000).

נראה שגם ברוסיה ובוודאי באיראן עוקבים בעניין אחר ההחלטות האמריקאיות, ומתכוננים ליום שאחרי. ברוסיה מקווים לשחזר את הקשר ההיסטורי שהיה קיים בין ברה"מ לעיראק בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, דבר שלא היה אפשרי כל עוד לארה"ב הייתה אחיזה איתנה בעיראק.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, הבינתחומי הרצליה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>