רוסיה יוצרת שותפויות במזרח-התיכון בניסיון לקדם את שיקומה של סוריה

קסניה סבטלובה | 18 במרץ, 2021

Photos: Kremlin.ru | CC BY 4.0

השבוע שחלף היה רווי בפעילות דיפלומטית אינטנסיבית ביותר של רוסיה במזרח-התיכון: שר החוץ הרוסי קיים ביקור בסעודיה, קטאר ואיחוד נסיכויות המפרץ, ובהמשך השבוע פגש גם את משלחת של אנשי חיזבאללה וגם את שר החוץ הישראלי גבי אשכנזי במוסקבה. בתוך כך רוסיה ממשיכה לקדם באופן עקבי ורציני את המדיניות האזורית שלה. היחסים הקרובים שרוסיה מנהלת עם מרבית השחקנים האזוריים נועדו לקדם את האינטרסים הרוסיים, ובישראל ככל הנראה כבר הפסיקו לשאול שאלות על הביקורים של אנשי חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי במוסקבה.

מסע אל לב המפרץ - האם רוסיה תצליח להרוויח מהמתיחות בין סעודיה לארה"ב

כשהיחסים בין ארה"ב לבנות בריתה עולים על שרטון או נקלעים למשבר, הדיפלומטים הרוסיים תמיד מופיעים מוכנים עם הצעות לשיתופי פעולה, השקעות ועסקאות נשק. גם הפעם בא-ריאד עוד לא הספיקו להתאושש מההלם של הסנקציות החדשות נגד מבצעי הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י ומכך שיורש העצר הכל-יכול הפך לפרסונה נון-גרטה בוושינגטון, כאשר שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הגיע לביקור. הצדדים דנו בהידוק היחסים הבילטרליים, מסחר ושיתופי פעולה אחרים. צמד המילים "זכויות אדם" לא נאמר. לברוב ביקר גם באבו-דאבי, שם מצא הבנה באשר לשיקום של סוריה. שר החוץ האמירתי שייח' עבדאללה בין זייד אף העיר ש"חוק קיסר" האמריקאי שמטיל סנקציות שניוניות על מדינות או ישויות שמשתפות פעולה עם משטר אסד "בעייתי ומעכב את חזרתה של סוריה לחיק הערבי". כידוע, באיחוד נסיכויות המפרץ מאמינים בכך שהדרך להקטין את ההשפעה האיראנית בסוריה היא מאמץ שיקום נרחב בו אבו-דאבי תשחק תפקיד משמעותי - יחד עם רוסיה. לברוב ביקר גם בקטאר שם חתם על ההבנות החדשות בנוגע לחידוש המו"מ להשגת "פתרון השלום" בסוריה יחד עם אנקרה ודוחא.

אך האם המתיחות בין א-ריאד לממשל ביידן ושינוי בעמדה של הבית הלבן ביחס לנושא של זכויות אדם והסכם הגרעין אכן יגרמו למדינות הערביות במפרץ לשנות כיוון ולהתקרב באופן משמעותי עוד יותר לרוסיה?

גם לפני שש שנים, כאשר נשיא ארה"ב ברק אובמה הוביל את הסכם הגרעין עם איראן היה נדמה שסעודיה ואיחוד נסיכויות המפרץ יגבירו באופן משמעותי מאוד את השת"פ עם מוסקבה. הנסיך בין-סלמאן ביקר אז יחד עם אביו בסנט-פטרסבורג ונפגש עם הנשיא פוטין, אז חתמו הצדדים על עסקאות רבות והקימו קרן השקעות משותפת. כעבור שש שנים אפשר לומר שגם אם היחסים המדיניים בין המפרציות (מסעודיה ועד קטאר) השתפרו באופן משמעותי מאוד, בעוד שהמחלוקות הקיימות נשארו בעינן ואף התפרצו החוצה בצורה של מלחמת נפט פומבית מאוד בין א-ריאד למוסקבה. רוסיה מוכרת היום הרבה יותר נשק למזרח התיכון, בין היתר גם לסעודיה ולאיחוד נסיכויות המפרץ, אך הקשר הגורדי בין המדינות הללו לארה"ב נותר חזק ומשמעותי, בעוד שרוסיה עדיין נתפסת בתור בת ברית אסטרטגית של איראן. תנאי יסוד הללו לא השתנו במהלך שש שנים שעברו מאז פגישתו הראשונה של הנסיך מחמד בין-סלמאן עם הנשיא פוטין. סביר להניח שגם עתה, למרות המתיחות הקיימת ביחסי וושינגטון-ריאד לא מדובר בגט כריתות, אם כי רוסיה ממשיכה ליישם את המדיניות הרחבה שלה במזרח התיכון והופכת לשחקן חזק שלא ניתן ולא כדאי להתעלם ממנו.

המשולש החדש של רוסיה - למען שיקום סוריה

אחת ההכרזות החשובות שנעשתה במהלך הביקור של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב למפרץ יצאה דווקא מדוחא. שם הכריזו לברוב וא-תאני על הקמתו של תהליך מדיני חדש בהנהגת שלוש מדינות – רוסיה, קטאר וטורקיה. ההבנות החדשות מדברות על התנעת התהליך של הידברות ומו"מ בין משטר אסד למורדים ואופוזיציה על מנת לגבש פתרון מדיני לסכסוך בן העשור.

הצדדים הדגישו שלא מדובר בתהליך שיחליף את שיחות אסטנה או את הבנות סוצ'י – שני תהליכים שרוסיה יזמה יחד עם טורקיה ואיראן. יחד עם זאת, אין ספק בכך שהמשולש החדש שנוצר בעת הביקור של שר החוץ הרוסי בדוחא נועד לעקוף את איראן בדרך להשגת מטרה אחת – שיקום כלכלי של סוריה. מעורבות איראנית פסלה בעיני המערב את התהליכים האחרים שיזמה רוסיה בסוצ'י ובאסטנה. כמו-כן, התחרות בין רוסיה לאיראן על המשאבים הסוריים ועל ההשפעה על דמותה העתידית של המדינה הולכת וגוברת. "המשולש" החדש בו לפחות שניים מהצדדים מקיימים יחסים קרובים עם ארה"ב אמור לקדם את התהליך המדיני התקוע ולהנגיש את הפתרון לאמריקאים. מבחינת הממשל האמריקאי החדש סוריה אינה נמצאת גבוה בסדר עדיפויות, אך ארה"ב ממשיכה להיות דבקה בסנקציות נגד משטר אסד וב"חוק קיסר" שמטיל סנקציות שניוניות גם על מדינות וישויות שמשתפים פעולה עם המשטר הסורי.

לאחר שרוסיה השיגה את הניצחון הצבאי בסוריה והשתלטה על חלק ניכר מהמדינות היא נתקלה בשני מחסומים משמעותיים: קודם כן טורקיה בלמה את התקדמותה בחבל אידליב והסכימה לשתף פעולה בצפון-מזרח המדינה רק בתמורה לנגיסה משמעותית בשטחים הכורדיים. המחסום המשמעותי השני היה מחסום הכלכלי: הניצחון הצבאי לא הבטיח את שיקומה של המדינה ההרוסה והסנקציות האמריקאיות והאירופיות הבטיחו שגם המדינות הערביות לא ייטלו בו חלק משמעותי כל עוד אין התקדמות בהשגת הפתרון המדיני. במוסקבה גם גילו שמשטר אסד אינו משתף פעולה באופן מלא על מנת לקדם אפילו למראית עין את התהליך המדיני והחלו להפעיל לחצים על בני משפחת אסד.

ככל הנראה, התהליך החדש אמור לחשק עוד יותר את הבריתות בין רוסיה לטורקיה וקטאר לטובת השיקום הכלכלי של סוריה. מי שנותר לבד בחוץ והפסיד אלה האיראנים, אך ככל הנראה במוסקבה העריכו שהם יכולים להרשות לעצמם לפגוע ברגשותיהם של האייתוללות כיוון שמבחינת איראן רוסיה היא בת ברית שאין לה תחליף.

משלחת בכירה של חיזבאללה מבקרת במוסקבה - מדברים על עתיד של לבנון והמעורבות הרוסית גוברת

כבר כמה שנים שרוסיה פועלת נמרצות בלבנון על מנת לבסס שם את השפעתה ואת מעמדה. כהרגלה, היא משתפת פעולה עם גורמים רבים ולא נמנעת מקשרים עם אף מפלגה או תנועה, כולל חיזבאללה. לבנון חשובה מאוד לרוסיה, גם כשכנתה של סוריה, שם היא בונה את עצמה כמעצמה אזורית, וגם בגלל מצבורי הגז הטבעי שנמצאים במים הטריטוריאליים הלבנונית, גם בגלל מיקומה האסטרטגי והחשוב בצומת דרכים בין ישראל שמזוהה עם ארה"ב לסוריה שנמצאת תחת השפעה רוסית ואיראנית. השבוע משלחת של אנשי חיזבאללה בכירים, ובתוכם גם חברי הפרלמנט הלבנוני ביקרו במוסקבה על מנת לדון ב"התפתחויות אזוריות". הפלונטר הלבנוני עדיין לא נפתר - אי יציבות פוליטית הפכה לכרונית וסעד א-דין אל-חרירי מתקשה להקים ממשלה חדשה.

בתוך כך חיזבאללה נותר הכוח המאורגן, החזק והיציב ביותר שקיים כעת בכאוס הלבנוני. הארגון דחה את ההצעות של נשיא צרפת עמנואל מקרון להסדר כזה או אחר שיוציא את לבנון מהתהום הכלכלית והפוליטית בה היא מצויה זה זמן מה, אך ככל הנראה מרגיש מחויב לפעול בתיאום עם רוסיה ששולטת ביד רמה בסוריה השכנה. אנשי חיזבאללה יודעים היטב שבמצב של כל סכסוך צבאי בין ישראל ללבנון, רוסיה שוב תהיה המתווכת, בדיוק כמו שקרה בקיץ 2019, ושבמוסקבה לא יעריכו צעדים פזיזים שיחבלו באופן כזה או אחר במעמדה של רוסיה באזור או בעולם. לא ברור אם במוסקבה ימצאו המפתחות לאיזשהו הסדר לבנוני פנימי, אך המעורבות הרוסית בלבנון צפויה להתגבר עוד יותר בתקופה הקרובה.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, הבינתחומי הרצליה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>