אסטרטגיה רוסית במזה"ת בעידן הקורונה

קסניה סבטלובה | 18 במאי, 2020

Photos: Kremlin.ru

גם בצל הקורונה רוסיה אינה מאבדת זמן וממשיכה ביישום מדיניותה במזרח התיכון. במצרים, המומחים הרוסים מאשרים כי עבודות ההקמה של הכור הגרעיני המצרי-רוסי הראשון באל-דבעה מתקיימות כמתוכנן; בסוריה, רוסיה מקדמת את הרחבת נמל טרטוס ומבצעת תמרונים צבאיים בים התיכון ולמעשה בונה את עצמה כמעצמה ימית עם נוכחות בולטת בים התיכון. מוסקבה גם דואגת לקיים את הפסקת האש השברירית באידליב ומרסנת את אסד – האיזון ביחסיה עם אנקרה, בעת הזו, חשוב לה הרבה יותר מאשר רצונותיו.

במישור הפלסטיני, חוזרת רוסיה על עמדותיה העקרוניות ביחס לסוגיה הפלסטינית ומצהירה בפומבי על התנגדות לסיפוח הישראלי בגדה המערבית אך עדיין נמנעת ממעורבות משמעותית בעניין זה (הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו נמצא גבוה בסולם העדיפויות הרוסי).

נראה כי,קרוב היום בו תאלץ רוסיה לעשות את הצעד ממנו הצליחה להמנע בשנים האחרונות – לפתוח את הכיסים ולסייע למדינות שמשוועות לעזרה כספית. ברשימת מקבלות הסיוע – סוריה, לבנון, הרשות הפלסטינית, ג'יבוטי, אלג'יריה ועוד מספר מדינות שיאלצו להסתפק בסיוע סמלי. ההתנהלות הרוסית במזרח התיכון בעידן הקורונה היא זהירה, אך נחושה: מוסקבה משתדלת בכל כוחה להימנע מטעויות שעלולות לעלות לה ביוקר, היא שומרת על מערכות היחסים עם השחקנים השונים למרות המתח הקיים ביניהן(?) וכיאה למעצמה עם אמביציות גלובליות, מנסה לפזר את מעט הסיוע ההומניטרי שיש לה בין נאמניה לבין המדינות אותן היא מעוניינת לקרב.

ערב הסעודית: מלחמת הנפט עם סעודיה עלתה לרוסיה לא מעט דולרים להם היא זקוקה כל כך בימים טרופים אלה של הנסיגה הכלכלית המשמעותית ביותר שחווה העולם בעשורים האחרונים. המלחמה הזאת גם חשפה את מה שכבר היה ידוע – למרות ההתקרבות המסוימת בשנים האחרונות, מוסקבה וריאד לא הפכו לערים תאומות והן אינן רואות עין בעין, לא את המצב בשוקי הנפט ולא את הסוגיה הסורית. מנגד, המלחמה הקטנה הזאת גם לא הסיגה אחור את ההתקרבות שחלה ביחסי רוסיה וסעודיה מאז היה יורש העצר מחמד בין-סלמאן לאיש החזק בממלכה. רוסיה רואה בסעודיה שוק יוקרתי לייצוא הנשק והחיטה הרוסית, ואילו הסעודים משתמשים בקשרים עם רוסיה על מנת ללחוץ על בית הלבן. הברית הזאת משמשת את שני הצדדים, למרות המהמורות בהן נתקלו ועוד ייתקלו בעתיד. רוסיה, מבחינתה, מעוניינת להמשיך ולפתח את הקשר עם המדינות הערביות במפרץ, גם בגלל החשיבות הגאופוליטית של האזור, וגם כחלק מהמדיניות של ניהול קשרים טובים עם כל הצדדים – גם איראן וגם סעודיה.

סוריה: אחרי שהצליחו להשיג לאסד ניצחון צבאי על מרבית מתנגדיו והחלו במודרניזציה וארגון מחדש של הצבא הסוריה (שיהיה נאמן אך ורק להם), הגיעו הרוסים למבוי סתום שמסרב להתפוגג או להיפתר מעצמו. על מנת לייצב את סוריה חייבים לשקם את המדינה והריסותיה. על מנת לשקם את סוריה חייבים להיפטר מבשאר אסד, שידיו מגואלות בדם והוא נתפס כרוצח המונים במרבית מדינות העולם שמסוגלות לתרום לשיקום המדינה ההרוסה. הרוסים מתקשים להפטר מהנשיא הסורי שכן, הלגיטימיות לנוכחות הרוסית בסוריה נובעת מכך שהיא הוזמנה להכניס את כוחותיה על ידי משטר אסד. כל החוזים שמעגנים את הנוכחות הרוסית במדינה – הבסיס הימי בטרטוס, הבסיס האווירי בחמיימים, בסיס המסוקים בקמישלי, זכיונות בתחום האנרגיה – על כל אלה חתום משטר אסד. הוא איננו הקלייינט הנוח ביותר, בלשון המעטה, אבל כרגע זה מה שיש. כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הצורך לשקם ולהקים משטר שנהנה מלגיטימיות בינלאומית כלשהי לבין הצורך בבן ברית נאמן שימשיך להעניק לרוסיה את הגושפנקה הרשמית לנוכחותה המסיבית במדינה? עד כה לא נמצא לכך הפתרון וספק אם יימצא במהלך השנה הקרובה, שנותרה עד לקיום הבחירות לנשיאות בסוריה. כל ניסיון להסיק מהפרסומים שנפוצו בכלי התקשורת של האופוזיציה הסורית ובמפרץ - הרבה יותר מאשר ברוסיה - על כך שבקרמלין כועסים על אסד ולכן מתעתדים להחליפו באדם אחר אין לו על מה שיסמוך, כיוון שבשאר אסד ממלא פונקציה חשובה ביותר עבור רוסיה, ולמרות מגרעותיו, אין כרגע איש, מפלגה או גוף שמסוגלים למלא את הפונקציה הזאת באותה מידה של יעילות. משטר חדש יהיה חייב הרבה יותר לתורמים הבינלאומיים מאשר לרוסיה, שהרי זו כבר השיגה את הניצחון הצבאי ואין לה יותר מה לתת לסוריה; סוריה זקוקה עתה למזומנים הרבה יותר מאשר למערכות ההגנה האווירית - שלפי טענת חלק מהגורמים בסוריה, ממילא לא ממלאות את תפקידן.

איראן: גם אם הנוכחות האיראנית בסוריה מקשה על רוסיה, והפעילות הכלכלית האיראנית מעצבנת את החברות הרוסיות שמתחרות עמה, רוסיה אינה מסוגלת לעקור את איראן מסוריה וגם לא רוצה בכך. מבחינת מוסקבה, איראן היא הבן-דוד המביך שרוצים להחביא בתמונה המשפחתית, אך משלימים עם נוכחותו כי אין אופציה אחרת. המצב בסוריה לא שקט, לא במרכז סוריה ולא בדרומה. החוליות של דאע"ש שוב חזרו לפעילות, כך גם ארגוני הטרור האחרים. השיקום של סוריה לא באמת קיים בשלב הזה, והמצב הכלכלי במדינה הולך ומדרדר. מי שיישלח לשדה הקרב במידת הצורך הם המתנדבים האיראניים, האפגניים, העיראקיים והפקיסטניים, שמבחינת איראן משמשים "בשר תותחים". רוסיה אינה מקריבה את חייליה במשימות כאלה (וממשיכה להכחיש את הקשר שלה לאנשי חברת האבטחה "ואגנר" שמספרם אינו ידוע), ולכן לפעילות הצבאית האיראנית, כמו גם לפעילות הכלכלית שלה (איראן ממשיכה להזרים כסף ודלק לכלכלה הסורית ההרוסה) אין תחליף. רוסיה אינה מתכוונת להתערב לטובתה של איראן בעת ההפצצות הישראליות, לרוב היא פוטרת את עצמה בגינויים בעוצמות שונות ולעיתים אינה מגיבה כלל. מצד שני, היא גם אינה מתכוונת, או מסוגלת, להיפטר מאיראן, כפי שחולמים בישראל.

טורקיה: כיצד לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה? מבחינת רוסיה, טורקיה היא אולי האגוז הקשה ביותר בחבילת "הממתקים" המזרח-תיכוניים. לאף אחד מן הצדדים אין אשליות על ידידות אמת, אך כרגע האינטרסים גוברים על המחלוקות הקיימות. רוסיה וטורקיה ממשיכות לפטרל יחד באזור חסאקה בצפון-מזרח סוריה, למרות החשדנות ההדדית והאינטרסים המנוגדים באזור זה. בחסות הקורונה ניתן לדחות את ההתנגשות באזור אידליב לעוד מספר חודשים, ובינתיים טורקיה מתחילה להכניס לפעילות את מערכות ההגנה הרוסיות המתקדמות S-400 אותן רכשה למורת רוחה של ארה"ב ב-2019. לרוסיה לא תהיה גישה למערכות הללו, הודיעה טורקיה, יותר כדי לפייס את וושינגטון מאשר להרגיז את מוסקבה את הרוסים, אך נראה שהריקוד המוזר הזה בין רוסיה לטורקיה עתיד להימשך כשהצדדים מביטים לצדדים, בודקים את היתרונות והחסרונות ובוחרים לא לפגוע בברית האינטרסים.

סיוע הומניטרי: משבר הקורונה ומלחמת הנפט שקדמה לה העמידו את רוסיה במצב לא נוח: אם עד כה נמנעה מוסקבה מלהעניק סיוע הומניטרי רחב אפילו לבת חסותה סוריה, הרי שבעת הזאת היא חייבת לפתוח את הכיס, כיאה למעצמה עם אמביציות גלובליות. רוסיה מפזרת את הסיוע ההומניטרי שלה ביד קפוצה ובשכל רב, כדי לאזן את הצורך בסיוע חוץ לבנות חסותה לעומת החשש לעצבן את אזרחיה שלה, הרעבים והחולים שזועקים "עניי עירך קודמים". עשרות מדינות ביקשו סיוע מרוסיה, ועד כה לא רבות זכו בו. בין המאושרות – סוריה, שם המצב הולך ומדרדר; לבנון – מדינה בה רוסיה מנסה להגדיל את נוכחותה ואת השפעתה; ג'יבוטי – מדינה אפריקנית קטנה, חברת הליגה הערבית, שיש לה יתרון אחד בולט מבחינת רוסיה – נמלים לחופי הים האדום; הרשות הפלסטינית (בגלל החשיבות הסמלית של העניין הפלסטיני) וגם אלג'יריה, הקניינית הגדולה ביותר של הנשק הרוסי באפריקה ובעולם הערבי.

מסמך זה משקף את תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה בסוגיות מוקד אסטרטגיות.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן

מסמך זרקור על רוסיה במזה"ת הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>