מלחמת הנפט בסוריה

קסניה סבטלובה | 14 באוגוסט, 2020

Photos: Kremlin.ru | CC BY 4.0

כשנתיים לאחר ההודעה המפתיעה של ארה"ב על השגת הכוחות האמריקאים מסוריה, חברות הנפט האמריקאיות מתבססות בצפון-מזרח המדינה וחותמות על הסכמים עם הנהגת הכורדים (הכוחות הסוריים הדמוקרטיים) למורת רוחם של הרוסים. מוסקבה הצליחה להשיג שליטה על מרבית השטחים הסוריים עבור משטר של בשאר אסד, אך שדות הנפט בצפון-מזרח המדינה יישארו לעת-עתה מחוץ להישג ידו של אסד ושל בני בריתו. מבחינתה של רוסיה מדובר בנקודת טורפה משמעותית ובמכשול בדרך להשגת מטרותיה בסוריה: שליטה על כל השטח, החלשת השחקנים האחרים ושליטה על משאבים הטבעיים כגון גז, נפט ופוספטים. כמו-כן, ההאב' התחבורתי החשוב בצפון-מזרח סוריה שמשמש גם להעברת הגז הסורי לאירופה וגם כחיבור בין איראן, כורדיסטן העיראקית, טורקיה וסוריה נותר מחוץ לתחום.

ההסכם האחרון בנוגע למודרניזציה של שדות הנפט בצפון-מזרח סוריה בין הכורדים לבין החברה האמריקאית DELTA CRESCENT נחתם לפני מספר ימים והפיק תגובות זועמות במיוחד בקרמלין. על פי הפרסומים בתקשורת האמריקאית, אחד מסעיפי ההסכם הנ"ל אוסר על הכוחות הסוריים הדמוקרטיים להתחלק ברווחים מהפקת הנפט עם משטרו של בשאר אסד. הנציג הקבוע של רוסיה במועצת הביטחון של האו"ם, וסילי נבנזיה שוב קרא את ארה"ב "לסיים את הכיבוש של האדמה הסורית ולהחזיר את אוצרות הטבע לממשלה הסורית נבחרת". רוסיה מאשימה את ארה"ב בכך שהיא "מפיקה את הנפט הסורי בשיטות ברבריות שעלולות להביא לאסון אקולוגי בצפון-מזרח סוריה ובעיראק".

ההכנסות ממכירות הנפט משדות שבצפון-מזרח סוריה עומדות כיום על כ-40 מיליון דולר. לארה"ב אין שום כוונה להחזיר את מקור ההכנסה הזה לידי משטר אסד, ולשם ההגנה על שדות הנפט שנמצאים ממזרח לנהר הפרת האמריקאים החלו לעצב יחידות מיוחדות שמשלבים את הכורדים ואת הערבים שמשתפים את הפעולה עם הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, אך גם את אנשי ה-YPG (יחידות להגנת העם). מטרתם – להדוף את המתקפות של מיליציות פרו-איראניות שפועלים במחוז דיר א-זור.

למעשה, מרבית הנפט הסורי נמצא בצפון-מזרח המדינה, כלומר תחת שליטתם של "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים". השדה אל-עומר עד 2011 הפיקו כ-80000 חביתיות נפט ביממה, כ-40000 חביות הופקו בשדה א-תנאכ בדיר א-זור. הפקת הנפט משני השדות הגדולים ביותר באזור דיר א-זור ואל-חסאקה עמדה על כ-200000 חביות נפט ביממה, בסה"כ כ-50% מכל תפוקת הנפט בסוריה.
ההכנסות מנפט הן מקור ההכנסה העיקרי של סוריה ובשנת 2008 הפקת הנפט הגיעה לשיא של כ-406000 חביות ביממה, בעוד שב-2018 הנתון הזה עמד על כ-24000 חביות ביממה (כדאי להוסיף לנתון הרשמי גם את "הנפט השחור" שהופק באופן פיראטי ונמכר לכל דורש במחירי רצפה).

בשוך הקרבות התברר לבני בריתו של בשאר אסד, שמרבית מקורות הנפט במדינה נמצאות כעת מחוץ לתחום ובשליטה כורדית ואמרקאית. מי שנפגע מכך מאוד היא איראן שלא המצליחה לקדם שליטה על מעבר בו-כמאל -אל-קאים בין סוריה לעיראק על מנת ליצור נתיב תחבורתי רציף בין איראן, עיראק וסוריה. איראן גם מתמודדת עם תחרות רוסית שאינה מאפשרת לה לחתום על חוזים משתלמים בתחום האנרגיה עם דמשק. חברות הנפט הרוסיות קיבלו זכויות לחיפוש הנפט והגז במים הטריטוריאליים של סוריה (משרד האנרגיה הסורי העריך כי מצברי הגז הימייים עומדים על כ-250 מיליארד קוב מטרי רבוע), אך הניסיון הלבנוני מדגים שזכויות לחיפוש לא בהכרח מתורגמות לרווחים ודאיים.

מה הם התסריטים האפשריים בנוגע לגורלם של שדות הנפט בצפון-מזרח סוריה בעתיד?

ברור לכל שרוסיה לא תוותר על הניסיון להחזיר לחיקו של בשאר אסד את השליטה גם על צפון-מזרח המדינה, גם על מנת להפיק רווחים משדות הנפט באזור וגם על מנת לייצב את הכלכלה הסורית. כל עוד ארה"ב נמצאת שם ומגינה על שדות הנפט יחד עם כורדים, החיכוך הנוכחי בין הכוחות הרוסיים לאמריקאיים ילך ויגבר. הניסיון האחרון להשתלט בכוח על שדות הנפט בצפון-מזרח יצא לפועל בשנת 2018 ועל פי הדיווחים הזרים נהרגו במקום כמה מאות של לוחמי "ואגנר", הכוח הצבאי הרוסי הפרטי. הניסיונות הללו עלולים לחזור על עצמם ככל שהמצב הכלכלי בסוריה ילך ויחמיר.

ובכל זאת, ההשתלטות הרוסית על השטח ועל הנפט בצפון-מזרח סוריה (מדובר בכשליש מהשטח הסורי) אפשרית רק בשני מקרים – אם ארה"ב תחליט לוותר על הנוכחות בצפון-מזרח סוריה ותשיג את כוחותיה משם, או במידה והצדדים יגיעו להסכם שיאפשר חלוקה של רווחי הנפט בין הכוחות הדמוקרטיים הסוריים לבין השלטון המרכזי בדמשק ושותפיו הרוסיים. בשני המקרים ההאב' התחבורתי הזה שעלול לחבר בין איראן, עיראק לסוריה ומדינות נוספות יהיה הרבה יותר זמין לאיראנים מאשר היום וכאן טמונה הסכנה לישראל. חשוב לעקוב לאחר ההתפתחויות באזור הקריטי הזה ולתאם עמדות עם ההנהגה האמריקאית שתבחר בבחירות לנשיאות בתחילת נובמבר.

נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>