סוריה, מדינות ערב ואיראן: הפרד ומשול
קסניה סבטלובה | 11 במאי, 2021
זרקור על רוסיה במזה"ת | תובנות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בסוגיות מוקד אסטרטגיות
 |
| Photo: Kremlin.ru |
בהמשך לאבו-דאבי, גם בא-ריאד מגלים עניין בשיפור היחסים עם המשטר הסורי. השבוע שוב דווח על פגישות בין ראש המודיעין הסעודי לבכירים סוריים, ונראה שככל שעובר הזמן, המדינות הסוניות מתרגלות לרעיון שבשאר אסד ימשיך לשלוט בסוריה ביד רמה. רוסיה שמנהלת קשרים קרובים עם אבו-דאבי ובשנים האחרונות מתקרבת גם לריאד, מברכת על המהלכים הללו, ובמיוחד על האפשרות שסוריה שוב תהפוך לחברה בליגה הערבית ותחזור "למשפחת העמים הערביים".
בראש ובראשונה, רוסיה רואה לנגד עיניה את השיקום הכלכלי של סוריה ואת הזרם האפשרי של ההשקעות הערביות שסוריה כל כך זקוקה להן היום. המצב הכלכלי בסוריה הולך מדחי אל דחי ורוסיה אינה מתכוונת לעמוד בנטל העצום של שיקום סוריה בכוחות עצמה.
אך במקביל לפן הכלכלי, במוסקבה מעוניינים בחיזוק הקשרים בין דמשק לבירות ערב, גם כי ההתפתחות הזאת משתלבת באופן טבעי בתוך האסטרטגיה המדינית שלהם ביחס לאיראן. ככל שהמשטר הסורי יחזור להיות גורם מקובל בקרב הליגה הערבית ויחדש את הקשרים עם המדינות הערביות, כך תפחת התלות שלו באיראנים, שכרגע פועלים בזירה הכלכלית הסורית כמעט לבדם. רוסיה אינה מתכוונת למגר את ההשפעה האיראנית בסוריה בכוחות עצמה או ליצור מצב של התנגשות רבתית עם האיראנים, אך אם ההשפעה של איראן תדעך או תיחלש בגלל חידוש היחסים בין סוריה למדינות הערביות, מוסקבה רק תרוויח מכך. כך רוסיה תמשיך לשחק בסוריה תפקיד מפתח של מעצמת-על שמנהלת קשרים טובים עם כל השחקנים שפועלים בסוריה – מירושלים עד טהרן.
יחסים מורכבים: מיום הניצחון לגרמניה הנאצית עד צינור הגז "הזרם הצפוני-2"
ב-9 במאי התקיים בכיכר האדומה המצעד הצבאי החגיגי לכבוד הניצחון על גרמניה הנאצית. אף ראש מדינה אירופאית לא נכח במצעד הזה, דבר שמעיד על מתחים וחילוקי דעות רבים הקיימים בין רוסיה לאירופה. קודם כל, באירופה מציינים את יום הניצחון במלחמת העולם השנייה ב-8 במאי ומאז הסיפוח של חצי האי קרים היחסים שהיו מתוחים גם קודם לכן הגיעו לנקודת הרתיחה. ברוסיה מדגישים את המחויבות למאבק נגד פשיזם ואנטישמיות ומבטאים סלידה מגילויי הלאומנות הקיצונית ביבשת אירופה, ובאירופה מאשימים את מוסקבה בדו-פרצופיות.
אך למרות הנראות של משבר ומתיחות מול האיחוד האירופי, רוסיה מצליחה לקיים יחסים בילטרליים סבירים עם מספר מדינות אירופאיות. היא אמנם רואה איום בקולקטיב האירופאי ולכן מנסה להחליש אותו, אך בד בבד מפתחת שותפויות אסטרטגיות ויחסים טובים עם מדינות החברות באיחוד. אחת מהן היא גרמניה שנשענת על מקורות האנרגיה הרוסיים. בעוד שבארה"ב מטילים עוד ועוד סנקציות כלכליות על רוסיה, גרמניה משתוקקת לגז הרוסי ולהשלמה של צינור הגז החדש "הזרם הצפוני-2". השבוע השגריר הרוסי בגרמניה הביע תקווה לכך שהפרויקט הנ"ל יושלם עד סוף ספטמבר. "הזרם הצפוני-2" הינו סלע המחלוקת בין גרמניה לארה"ב, דבר שבעיני רוסיה רק מגביר את ערכו של הפרויקט, כיוון שהוא תוקע טריז בין בעלות ברית מערביות. בשלב הזה קשה להעריך כיצד ארה"ב תפעל במידה וצינור הגז הרוסי אכן יושלם בזמן ויתחיל לפעול, אך אין ספק שהמחלוקות בין בעלות הברית במערב ביחס לרוסיה ימנעו מהן לפעול באופן מלוכד על מנת להחליש את הכלכלה הרוסית ולגרום לשינוי בהתנהגות של מוסקבה בזירות השונות.
לקראת פסגת פוטין-ביידן
לאחר תקופה של מתיחות שיא ששררה ביחסי רוסיה ארה"ב בשבועות האחרונים, נראה שמאז ששני הצדדים הביעו עניין בקיום של פסגה בין פוטין לביידן במהלך חודש יוני, שני הצדדים בוחרים בנתיב של דה-אסקלציה מכוונת. רוסיה השיגה את כוחותיה מאוקראינה ואפשרה למשלחת של רופאים לבדוק את מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבאלני (הדיווחים המדאיגים על הדרדרות במצב בריאותו פחתו מאז), וגם הסתפקה בתגובה מתונה לגירוש של הדיפלומטיים הרוסיים מפראג ולביקור של שר החוץ בלינקן בקייב. גם הצד האמריקאי העדיף שלא להסלים: הדוגמא המובהקת לכך היא ההחלטה האמריקאית שלא לנתק את רוסיה מהמערכת הפיננסית SWIFT. לרוסיה יש מה להרוויח משיפור יחסים טקטי עם ארה"ב (מבחינה אסטרטגית היריבות עם וושינגטון היא בלתי נמנעת). היא תומכת בחזרה להסכם הגרעין עם איראן והסרה חלקית של סנקציות מטהרן, גם אם ברקע קיים חשש מהצפת השווקים בנפט איראני זול, וגם יש לה מה להציע לארה"ב – שיתופי פעולה בתחום האקלים (פוטין כבר הביע נכונות לכך), פיקוח על נשק להשמדה המונית ומאבק במגפת הקורונה. ארה"ב תמשיך להיות היריבה המיתולוגית שאותה הרוסים אוהבים לשנוא, אך במוסקבה גם היו רוצים לראות ברגע זה הפוגה במתיחות ואולי פסק זמן בסנקציות שפוגעות קשה בכלכלה הרוסית.
לא ברור האם הפסגה בין שני המנהיגים אכן תניב את הפירות שלהם מייחלים במוסקבה ובכל מקרה לא מדובר באתחול מחדש של היחסים. המלחמה הדיפלומטית בין רוסיה לארה"ב ממשיכה בכל הכוח ובהמשך הדרך צפויות התנגשויות נוספות בין שתי המדינות במסגרת של המלחמה הקרה שלעולם לא הגיעה לסיומה.
במקרה של החרפת המצב ישראל תצטרך להתמודד עם מציאות לא פשוטה כשהיא מתמרנת בין השותפה האסטרטגית החשובה ביותר שלה- ארה"ב, לבין המדינה שבידיה נמצאים המפתחות לחופש הפעולה הישראלי בשמי סוריה.
נכתב על ידי קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זרקור על רוסיה במזה"ת הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
