האם החברה הערבית בישראל לקראת פיצוץ נוסף? לוד כאבן בוחן
עו"ד נאיף אבו סוויס | 30 ביוני, 2021
 |
| Photo: Government press office |
העיר לוד ניצבה במוקד המהומות הקשות שהתרחשו בישראל במאי 2020, במקביל למבצע "שומר החומות" שניטש ברצועת עזה. האירועים האלימים הובילו לפגיעה קשה במרקם החיים המשותף - אך השברירי - שנבנה בעמל רב משך שנים רבות בין האוכלוסיות היהודית והערבית בעיר, וגרמו לחשדנות עמוקה ביניהן שעדיין קיימת, ולצידה החשש מתבערה אלימה נוספת.
ההתפרצות בלוד בפרט ובחברה הערבית בכלל הציפה בעיות יסוד ארוכות שנים בחברה הערבית, ובראשן: התסכול העמוק ותחושת התלישות בקרב בני הדור הצעיר, שרבים מהם חסרי תעסוקה, השכלה או אמצעים בסיסיים לפיתוח עתידי; התחושה הקולקטיבית הקשה של רבים בציבור הערבי נוכח קיפוח והזנחה על רקע כלכלי-חברתי ופוליטי; וכמובן נגע הפשיעה והאלימות הנוסק בשנים האחרונות בחברה הערבית כולה, ובמיוחד בערים המעורבות במרכז, ומשקף בין היתר חוסר משילות גובר של המדינה, לצד ערעור מקורות הסמכות בתוך הציבור הערבי.
המאמץ לשינוי הסטטוס-קוו במקומות הקדושים לאסלאם, ובראש הר הבית, היווה "טריגר" רב עוצמה שהצית את הרחוב הערבי בישראל, אולם הסיבות להתפרצות האלימה הייתה עמוקה יותר וקשורה בטבורה להעדר אסטרטגיה סדורה של הממשלה בישראל כלפי הציבור הערבי. ההתפרצות היוותה "אות השכמה" לגבי הצורך לטפל בבעיות היסוד בחברה הערבית, ובראשן הפשיעה והאלימות שהוכח כי אינן "בעיה של הערבים", אלא אתגר שאם לא יזכה לטיפול שורש יגלוש גם לעבר המרחב הציבורי היהודי ועלול להתפתח לכדי משבר אסטרטגי של ממש.
כחודש לאחר שוך המתיחות החיים לכאורה שבו למסלולם, אולם הלכה למעשה המתיחות בין יהודים לערבים גבוהה, במיוחד בערים המעורבות ובראשן לוד. המצב בעיר שברירי מאוד, מלווה כל העת בחיכוכים בין האוכלוסיות, וכל תקרית מקומית עלולה במהירות להיהפך לתבערה רחבה בעיר עצמה וממנה לגלוש למוקדים אחרים ברחבי המדינה, ובפרט כאמור ליתר הערים המעורבות.
יציקת תוכן של ממש לסיסמה של החזרת הדו-קיום מחייבת אחריות עצמית והתעלות משני הצדדים. לא די בקריאה לשמירה על כבוד הדדי וחיים משותפים. הן על המדינה והן על הציבור הערבי לנקוט מעשים של ממש ולבצע בחינה עצמית נוקבת.
בלוד למשל על 90 אלף תושביה - שליש מהם ערבים - יש הכרח לנקוט שוויון בכל הנוגע לתחום הדיור שבו ניכר מזה שנים חוסר איזון משווע. ישנה תנופה מסיבית (ומבורכת) של בניית אלפי יחידות דיור עבור הציבור היהודי, אולם לא נבנה אף לא בניין אחד עבור התושבים הערבים והשכונות הערביות סובלות מהזנחה מתמשכת, וזאת למרות ייצוגם הנרחב במועצת העיר.
פיתוח התשתיות האזרחיות בלוד בפרט וביישובים הערבים בכלל, לצד קידום תכניות פיתוח כלכליות - במיוחד בתחום השיכון והדיור - והסדרת הבנייה באופן חוקי עשויים להקרין לחיוב על האווירה בקרב הציבור הערבי ולרכך מטענים ומתיחות עמוקים שרווחים בקרבו. כל אלה חייבים להיות מקודמים תוך שיתוף פעולה עם הציבור הערבי ונציגיו, שגם על כתפיהם מוטלת החובה לעודד רגיעה ולהטיף לדו-קיום.
לוד מהווה "מיקרו קוסמוס" של המציאות הטעונה בכלל החברה הערבית בישראל ושל היחסים בין יהודים וערבים בה. באירועי מאי האחרון הוכיחה לוד את יכולתה לשמש דגם שלילי של עידוד התפרצות אלימה אשר הועתק במהירות למוקדים אחרים בחברה הערבית. התנהלות מושכלת של המדינה ושל הציבור הערבי עשויה להפוך את לוד לדגם הפוך - חיובי במהותו - עבור יתר האזרחים הערבים בישראל ולסמן שיפור ביחסים בינם לבין הציבור היהודי. ללא התפתחות שכזאת התפרצות נוספת בעיר ובחברה הערבית כולה - ובמיוחד בערים המעורבות - תהיה עניין של זמן וביטויה עלולים להיות אף חריפים יותר מאשר במאי האחרון.
נכתב ע"י עו"ד נאיף אבו סוויס, פעיל חברתי מהעיר רמלה ושימש בעבר סגן ראש העיר
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
