ארכיטקטורה אזורית חדשה? השפעת האסטרטגיה האמריקאית על המערכת האזורית

ד"ר משה אלבו | 6 באוקטובר 2021

Photo: Air Mobility Command Public Affairs

הממשל האמריקאי מוביל מדיניות של צמצום מעורבות והתמקדות בתחרות האסטרטגית מול סין ורוסיה. במסגרת זאת, הנסיגה החפוזה מאפגניסטן, החתירה לחידוש הסכם הגרעין עם איראן, סימני השאלה הגוברים אודות המשך הנוכחות הצבאית האמריקאית בעיראק וסוריה, והסדקים בחומת הסנקציות שהטילה ארה"ב על משטר אסד (חוק "הקיסר"), מובילים לעיצוב ארכיטקטורה אזורית דינמית המשפיעה על מערך הבריתות והקשרים הבילטראליים בין המדינות, וזאת נוכח החשש הגובר מתפנית במדיניות האמריקאית באזור.

האסטרטגיה של וושינגטון מחייבת את מדינות האזור לבחון מחדש את מדיניותן בנוגע ליריבויות ולתחרויות האזוריות, נוכח ההבנה כי המשענת האמריקאית אינה יציבה, וכי האתגרים האזוריים המרכזיים - איראן וארגוני הטרור הרדיקאליים, מחייבים הערכות אסטרטגית אחרת.

במסגרת זאת, איחוד האמירויות בוחנת מחדש את מדיניותה מול תורכיה, ופועלת לחידוש היחסים הבילטראליים למרות החיכוך הצבאי מולה בלוב, התחרות על משאבי האנרגיה במזרח הים התיכון והיריבות האידיאולוגית הקשה; תורכיה מנגד חותרת לחידוש יחסיה המדיניים עם מצרים, איחוד האמירויות וסעודיה גם במחיר של צמצום התמיכה בפעילי תנועת האח"ס שפועלים במדינה, וזאת למרות היריבות המתעצמת בכל המרחבים שצוינו לעיל; סעודיה מנהלת מגעים מדיניים עם איראן לצורך שיכוך המתיחות ומניעת מיסקלקולציה צבאית למרות התקיפות של השלוחים האיראניים בתימן נגדה, וקטר הצליחה לבסס את מרכזיותה האזורית למרות המצור מצד מדינות המפרץ ומצרים, ללא פשרה מדינית או אידיאולוגית. מאמר זה יתמקד במקרה הבוחן הקטרי והסורי.

הדינמיקה האזורית מבטאת לכאורה חוסר קוהרנטיות אסטרטגית של השחקנים השונים, אך למעשה היא מייצגת גמישות ויכולת של מדינות לגדר עימותים נוכח המחירים הכבדים של עימותים כוללים, ובמקביל לקדם אינטרסים מול אותן יריבות אזוריות. הגורם המרכזי שמניע את ההערכות מחדש והבנייה של מארג הקשרים והיחסים בין המדינות הוא המדיניות האמריקאית, וההערכה הרווחת כי הממשל הנוכחי בוושינגטון נחוש לפעול על פי סדר העדיפות הלאומי-ביטחוני שלו, ואינו נכון לפעול עם כלים צבאיים במזה"ת מעבר למה שנדרש.

קטר - שחקן מפתח אזורי

"אני רוצה להביע את הכרת התודה העמוקה שלנו עבור התמיכה יוצאת הדופן של קטר בהוצאתם הבטוחה של מאות אזרחים אמריקאיים, ועשרות אלפי אפגנים ופליטים אחרים מאפגניסטן" (מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן).

התמונה שפורסמה בחשבונו האישי של יורש העצר הסעודי מחמד אבן סלמאן ובה נראה עומד מחויך ליד אמיר קטר, תמים אבן חאמד אל-ת'אני, והיועץ לביטחון לאומי של איחוד האמירויות, השיח' טחנון אבן זאיד אל-נחיאן (אחיו של יורש העצר והשליט בפועל -מחמד אבן זאיד), הדהדה בתקשורת הערבית וזכתה לכותרת "פגישה נינוחה בים האדום".

הסכסוך בין מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין לקטר, פרץ ביוני 2017, על רקע האשמת דוחא בתמיכה בארגוני טרור ובערעור היציבות האזורית. מדינות המפרץ ומצרים דרשו מקטר במסגרת "13 הדרישות" לצמצם את קשריה עם איראן, להוציא את הכוחות הצבאיים התורכיים מהמדינה, להתנער מתנועת האחים המוסלמים ולגרש את נציגיה הבכירים וכן לסגור את ערוץ התקשורת המשפיע אל-ג'זירה. סירובה של קטר הוביל לסגירת הגבולות האוויריים, הימיים והיבשתיים, ולאמברגו כלכלי ומדיני כולל.

חשיבותה של קטר לוושינגטון הומחשה כבר שנה שעברה כאשר תיווכה את המגעים להסכם הנסיגה האמריקאית מאפגניסטאן מול ארגון הטליבאן, וסייעה בהוצאת הכוחות האמריקאיים, בנסיגה הכאוטית שהתרחשה מקאבול. קטר הידקה בשנות המצור את קשריה האסטרטגיים עם תורכיה ואיראן, הביעה תמיכה גלויה בתנועת האחים המוסלמים ובחמאס, והושיטה סיוע לממשלת ההסכמה הלאומית (GNA) בלוב בניגוד לתמיכת מצרים ואיחוד האמירויות בצבא הלאומי. בינואר 2021 נחתם הסכם פיוס בעיר אל-אולה במסגרת כנס פסגה של מדינות המפרץ.

קטר הצליחה למצב את עצמה כשחקן מפתח שיודע לפעול ולתווך בין יריבים אזוריים: חמאס וישראל, איראן וסעודיה, תורכיה ומצרים, ארה"ב וארגון הטליבאן, ולחזק את מעמדה באמצעות מדיניות פרואקטיבית, כאשר במקביל לא וויתרה על מחויבותה לבעלות בריתה האידיאולוגיים (תנועת האחים המוסלמים). התמונה מן "הפגישה הנינוחה בים האדום" ממחישה את חשיבותה העולה של קטר במערכת הדינמית והמטולטלת המזרח-תיכונית.

בדרך להכשרה ערבית של משטר אסד?

בחודשים האחרונים, סעודיה, ירדן, בחריין ואיחוד האמירויות בוחנות מחדש את היחסים עם דמשק, ופועלות לגדר מולה אינטרסים ביטחוניים-לאומיים וכלכליים נוכח העניין האמריקאי המוגבל והעדרה של אסטרטגיה מותאמת לעידן שאחרי מלחמת האזרחים. הנוכחות הצבאית האמריקאית במזרח סוריה מגבילה את איראן ותורכיה, אך סימני השאלה בנוגע לנסיגה אפשרית מתעצמים.

ביקורו של המלך עבדאללה בוושינגטון ביולי האחרון נועד להתניע יוזמה מחודשת להסדרה בסוריה. היוזמה הירדנית קוראת לדיאלוג פנים סורי, לצמצום הסנקציות האמריקאיות על סוריה ולהשבתה של דמשק למרחב ההשפעה הערבי. החשש הירדני ברור: החתרנות האיראנית, התגברות הטרור של המדינה האסלאמית, בעיית הפליטים והצורך בחיזוק היציבות האזורית מחייב פעלתנות מדינית. בהמשך ישיר לכך, המלך עבדאללה שוחח עם הנשיא הסורי אסד (3 אוקטובר) לראשונה מתחילת מלחמת האזרחים, והביע את תמיכתו בריבונות ויציבות המדינה. השיחה התקיימה לאחר ביקור שר ההגנה הסורי בעמאן (20 בספטמבר). בהמשך לכך, מעבר הגבול "נציב" נפתח, ושר הפנים הירדני הכריז שמטרת המהלך היא להתניע את המסחר והתיירות בין המדינות. מצרים במקביל הצהירה פומבית על רצונה לחזק את היציבות במדינה, להתניע מהלכי שיקום, ולהשיב את סוריה לאומה הערבית.

בהקשר זה, פרויקט צינור הגז הערבי אשר אמור לסייע ללבנון להיחלץ ממשבר האנרגיה החריף, מהווה מסגרת לגיטימית לניהול מהלכים דיפלומטיים מול דמשק. ארה"ב אשר תומכת בפרויקט הכשירה את סוריה כמדינת מעבר לצינור הגז. עם זאת, וושינגטון עדיין לא נכונה להקל על הסנקציות ולהכיר במשטר אסד.

ירדן, מצרים ומדינות המפרץ עושות שימוש "בגזרים" כלכליים ומדיניים כדי לבסס את השפעתן בסוריה, ומביעות תמיכה פומבית בצורך באחדות ויציבות המדינה. מהלך זה מתכתב עם יוזמת הלבנט שנועדה לצמצם את ההשפעה האיראנית במרחב, ולהשיב את סוריה ולבנון למרחב הערבי. עד כה, ארה"ב לא בלמה את היוזמות הערביות, למרות שהן נוגדות במהותן את הסנקציות שהשיטה על המשטר. הלכה למעשה, המערכת הערבית מכשירה באיטיות אך בעקביות את משטר אסד, ללא התנגדות של וושינגטון.

משמעויות

העדרה של אסטרטגיה אמריקאית מעצבת במזה"ת, ובמקביל דחיפת המו"מ על הסכם הגרעין עם איראן והביקורת הגוברת של וושינגטון על מצב זכויות האדם באזור, מביא לפעלתנות מדינית ובחינה מחדש של הגוש הפרו-אמריקאי הערבי את מערך הבריתות והיריבויות האזורי. האמינות האמריקאית התערערה, במיוחד לאחר הנסיגה מאפגניסטאן אותה הגדיר יו"ר המטות המשולבים הגנרל מארק מילי ככישלון אסטרטגי, ולכך השלכות על האינטרסים הביטחוניים-לאומיים של ישראל.

התיאום האסטרטגי בין ירושלים לוושינגטון חיוני במיוחד נוכח סימני השאלה על המשך הנוכחות האמריקאית באזור. למהלכים האמריקאים באזור יש השלכה ישירה על היציבה וההרתעה הישראלית. קונקרטית, השפעה בין-ערבית גוברת בסוריה יכולה לשמש מנוף לחץ על רוסיה ומשטר אסד לצמצום הנוכחות האיראנית במדינה. במקביל, "חיבוק דוב" של קטר על ידי מצרים וסעודיה יכול לסייע לישראל במאמצי ההסדרה מול חמאס.

ארכיטקטורה אזורית מורכבת זאת מחייבת ראייה כוללת והבנה מעמיקה של האינטרסים של השחקנים השונים, תוך ניהול סיכונים מושכל בתהליך קבלת ההחלטות, ובניהול המדיניות בזירות השונות. המערכה נגד המדינה האסלאמית, בלימת ההשפעה האיראנית והתורכית וההתמודדות עם מגפת הקורונה מהווים פוטנציאל להעצמת השת"פ האסטרטגי של ישראל עם מדינות המפרץ, מצרים וירדן.

נכתב ע"י ד"ר משה אלבו, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>