יחסי ישראל-ירדן בסימן מתיחות גוברת: השלכות אסטרטגיות והמלצות למדיניות

ד"ר מיכאל מילשטיין 

4 בינואר, 2023

Photo: Kobi Gideon - GPO

בשבועות האחרונים מצטברים איתותים מדאיגים מכיוון ירדן המצריכים תשומת לב מיוחדת מצד מקבלי ההחלטות בישראל. המדובר בשילוב בין זעזועים פנימיים בממלכה הנובעים מבעיות יסוד ותיקות, לבין מתיחות מחודשת המסתמנת ביחסים בין שתי המדינות הנובעת בעיקרה מהחשש הירדני מפני מהלכים שתנקוט הממשלה החדשה בישראל בהקשרי הר הבית.

לגבי חוסר השקט הפנימי - זה דועך בהדרגה והשלטון במדינה אינו מצוי על סף קריסה, ואולם צבר האירועים האחרונים חריג יחסית בחומרתו ומהווה עדות לגבי חוסר היציבות הכרוני שבו לוקה הממלכה, ואיתות עבור הקהילה הבינ"ל, העולם הערבי וכן לישראל לגבי ההשלכות האסטרטגיות שעלולות להיות לערעור הכתר ההאשמי, קל וחומר לקריסתו.

הסערה הפנימית החלה לפני כחודש בעקבות העלאת מחירי הדלק, מהלך שהצית גל מחאה ציבורי רחב שהפך בחלק מהאזורים להפרות סדר קשות, הדבר ניכר במיוחד ביישובים שבהם מתגוררת אוכלוסייה עבר-ירדנית בדואית המהווה מעוז תמיכה מסורתי של בית המלוכה. המתיחות הגיעה לשיאה לפני כשבועיים אז נרצח סגן מפקד משטרת מחוז מעאן (קצין בדרגת אלוף-משנה). בעקבות הרצח פשטו כוחות הביטחון הירדנים על מבנה שבו התגורר החשוד ברצח שנטען כי היה חבר בתא אסלאמי קיצוני, אירוע במהלכו נהרגו 3 אנשי ביטחון ונעצרו 8 חשודים בהשתייכות לתא הטרור.

ירדן חוותה כבר גלי מחאה חריפים בשנים האחרונות. הבולט בהם היה שביתת מורים שהתקיימה לפני כשלוש שנים ושיבשה את החיים במדינה משך כמה חודשים ולוותה בהפגנות סוערות. המלך עבדאללה ידע להיחלץ ממשברים אלה באמצעות שילוב מושכל בין מהלכים פוליטיים סמליים (בעיקר פיטורי ממשלות ומינוי חדשות), ליכוד הציבור סביבו באמצעות הצגת איומים משותפים על מרקם החיים הקולקטיבי, וכן השגת סיוע חוץ שהעניק מענה זמני ומוגבל לבעיות הקשות שמהן סובל המשק הירדני, ובראשן אבטלה גבוהה ובירוקרטיה מנופחת, לצד תסכול גובר של בני הדור הצעיר המתקשים לפתח לעצמם אופק מבטיח. ברקע ניצב כל העת סימן שאלה נוקב לגבי האהדה הציבורית כלפי בית המלוכה ששמו נקשר בשמועות רבות לגבי שחיתות.

המחאה הכלכלית-ציבורית מתרחשת, כאמור, על רקע מתיחות עם ישראל, כאשר שרבים בממלכה מפגינים חשש ממהלכי הממשלה החדשה. במסגרת הזאת מסתמן פחד כפול: הן משינוי הסטטוס קוו בהר הבית שיקרין על האווירה ברחוב הירדני (על רקע המעמד המיוחד של הכתר במתחם) ועלול לגרום להחרפת התסיסה נגד השלטון והן מפני אפשרות - שלעת עתה מועלית ע"י מעטים בירדן - ולפיה הממשל החדש בישראל ינסו להחיות רעיונות עבר להפיכת הממלכה לפתרון לבעיה הפלסטינית, שנדמה כי נעלמו בעקבות הסכם השלום בין המדינות ב-1994.

על הרקע ציין המלך עבדאללה בראיון שהעניק בשבוע שעבר כי ירושלים והר הבית מהווים "קו אדום" מבחינת ירדן, ובלט הגינוי החריף של הממלכה בעקבות עליית השר לביטחון לאומי להר הבית (3 בינואר), שהוגדרה "פרובוקציה והפרה של הסטטוס קוו" ולוותה בזימון שגריר ישראל ברבת-עמון לשיחת נזיפה. בהמשך גינו את העלייה גם מצרים, ערב-הסעודית, קטר, תורכיה וכן איחוד האמירויות, שחברה במועצת הביטחון של האו"ם וביקשה את כינוסה לדיון בנושא הר הבית.

חוסר השקט בירדן מהווה כאמור איתות לגבי ההשלכות האסטרטגיות החמורות שעלולות להיות לערעור מעמדו של השלטון במדינה - על מדינות האזור בכלל ועל ישראל בפרט. האיום המיידי מגולם בהרמת ראש של גורמים אסלאמיים קיצוניים שעלולים "לפרוח" באם ייווצרו חללים שלטוניים בשטח הממלכה. בתרחיש קיצון עלולים להיווצר איומים בדמות ביסוס השפעה איראנית - שיפעלו משטח סוריה ותוך הסתייעות בחזבאללה. בתרחיש שכזה הגבול השקט יחסית בין ירדן לישראל עלול להיהפך ל"חזית חמה" ולמרחב פרוץ שדרכו יבוצעו הברחות אמל"ח רחבות ליהודה ושומרון (תופעה שכבר היום מציבה איום ביטחוני חמור מבחינת ישראל).

האיתותים המדאיגים מכיוון ירדן צריכים לעורר מחדש את ההבנה לגבי החשיבות האסטרטגית של ירדן עבור ישראל: הן כבלם של איומים ביטחוניים - מדינתיים ולא-מדינתיים - שעלולים להגיח בעוצמה רבה לפתחה של ישראל, והן כשותף למחנה אזורי שמטרתו לבלום את כוחה של איראן במרחב.

המשטר בירדן מציב פעמים רבות אתגר מדיני בפני ישראל, ואף נוקט לשון חריפה ומתריסה נגדה (כפי שבלט בהתבטאויות קשות של בכירי הממשל ברבת-עמון נגד ישראל במהלך ההסלמה שהתפתחה ברמדאן האחרון סביב הר הבית), ואולם נדרש כל העת לזכור כי החלופות לסדר הנוכחי בממלשכה עלוליות להיות גרועות לאין שיעור.

המציאות בירדן והרגישות הגוברת ביחסים בינה לישראל מהווים "סיר מבעבע" נוסף אשר על הממשלה החדשה להכיר, להבין את השלכות התפרצותו ולהשכיל לגבש מדיניות זהירה ונבונה בהקשר אליו.

המצב בממלכה רעוע ונפיץ בדומה לזה באיו"ש, ובשני המקרים מומלץ לממשלת נתניהו - לפחות בטווח הנראה לעין - לנקוט המשכיות למדיניות הקיימת, ולא גישה מהפכנית, אשר עלולה לגרום לשינוי דרמטי ומהיר במפת האיומים האסטרטגיים של ישראל, ובעיקר להקשות עליה להתמקד באתגר הלאומי החשוב ביותר - איראן.

קונקרטית מומלץ למקבלי ההחלטות לנקוט בכמה מהלכים:

1. לבחון קיום שיחה או אף מפגש בזמן הקרוב בין ראש הממשלה נתניהו למלך הירדני.
   
   
2. להמשיך בקשרים ההדוקים בין שתי המדינות במישורים הביטחוני והאזרחי.
   
   
3. להימנע מ"חילופי מהלומות תקשורתיים", בפרט איומים על הגבלת הקשר הכלכלי או אספקת המים לירדן, קל וחומר מהכרזות שיבטאו ערעור על עצם קיום הממלכה.
   
   
4. לנסות לסייע לירדן בגיוס תמיכה כלכלית חיצונית, בעיקר מצד המערב והעולם הערבי.
5. ומעל לכל - לגבש מדיניות זהירה בנושא הר הבית, ובמוקדה שימור המצב שהתקיים עד תחילת כהונת הממשלה הנוכחית בכל הנוגע לעליית יהודים למתחם, והימנעות מהרחבת היקפם או מנקיטת מהלכים שיתפרשו כחלוקת מרחבי הזמן והמקום. חשוב להדגיש, כי מתיחות בהקשרי הר הבית תעיב לא רק על היחסים עם ירדן, אלא עלולה גם להקרין לשלילה על המצב בזירות עזה והציבור הערבי בישראל, ואף לערער את היחסים עם מדינות האזור, ובראשן אלה המשולבות ב"יוזמות אברהם".

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>