"הקרב על הניסוי": מאזן השנה שחלפה בהיבט יחסי יהודים וערבים ומבט לעתיד

ד"ר מיכאל מילשטיין | 22 ביוני 2022

שאלת "הניסוי" ניצבת בטבורו של השיח הפוליטי, הציבורי והתקשורתי בישראל בשבועות האחרונים. הכוונה לניתוח התוחלת ומידת ההצלחה או הכישלון של הממשלה הנוכחית אשר מבוססת על חבירה תקדימית בין יריבים מקצות הקשת הפוליטית סביב אינטרסים משותפים, רובם אזרחיים-ציבוריים. כל זאת, תוך דחיקה או גישור מעל הפערים העמוקים הניצבים ביניהם, בפרט אלה הקשורים לזהות לאומית ולענייני דת.

הציר המרכזי של "הניסוי" קשור ליחסי יהודים וערבים ומגולם בהשתלבות התקדימית של מפלגה ערבית (רע"מ בהובלת מנסור עבאס) בקואליציה שלטונית בישראל. הדבר נעשה תוך ערעור הדוגמה הוותיקה של ישיבה על הגדר שבה דבקו המפלגות הערביות, ותוך הענקת קדימות לפתרון בעיות האזרח הערבי על פני מיקוד בסוגיות פוליטיות, במיוחד בהקשר הפלסטיני, שלרוב עוררו מתחים מול המדינה והציבור היהודי.

בשבועות האחרונים - ובפרט ככל שהתגלעו קשיים בתפקוד הקואליציה בעקבות משבר החקיקה באיו"ש - התפתח הן בציבור הערבי והן בזה היהודי דיון נוקב לגבי מאזן הניסוי. מדובר בסיכום המצוי עדיין בהתהוות: ממצאיו - כמו עצם כינון הממשלה הנוכחית - לא זוכים להסכמות רחבות, קל וחומר קונצנזוס; והניתוחים הפוליטיים או התקשורתיים הנלווים אליו מגלמים בחלקם הגדול אינטרסים של אלה שעורכים אותם.

לכף הזכות, יצוינו הישגים כגון הפחתת הפשיעה, האלימות והתרופפות המשילות בחברה הערבית; הרחבת משקל האזרחים הערבים בתהליך קבלת ההחלטות; והגדלת תקציבים במספר סוגיות אזרחיות. מנגד, בלטו חיכוכים קשים שהתפתחו בין הציבור הערבי לזה היהודי ולמוסדות השלטון בשנה האחרונה: המהומות בנגב, גל הטרור האחרון שבו היו מעורבים גם אזרחים ישראלים, המתיחות בהר הבית שהביאה להקפאת חברות רע"מ בקואליציה, ולבסוף המחלוקת על החקיקה באיו"ש שסימנה את קץ דרכה של הממשלה.

אפשר לומר אפוא כי עצם כינונה של הממשלה והצלחתה לתפקד לפרק זמן של שנה, תוך שיתוף פעולה פוליטי וציבורי בין יהודים וערבים ניתן להכתרה כהצלחה. ואולם, היומרה להתעלות מעל קווי מחלוקת פוליטיים, דתיים ואידיאולוגיים התבררה ככישלון, והזעזועים המרכזיים שהביאו לבסוף לקץ הממשלה נבעו מאותם נושאי מחלוקת. מרגע שאלה התדפקו על דלתה של הממשלה, הם הבליטו וחידדו את השסעים והמחישו כי יש נושאי ליבה מהותיים בישראל שלא ניתן לבסס בהקשרם קונצנזוס.

השנה האחרונה לוותה במגמות סותרות ובדיאלקטיקה של התקדמות ונסיגות. מחד גיסא, שותפות תקדימית של הערבים בקבלת ההחלטות בישראל, והתרחבות מתמשכת של קו המגע בין שתי החברות שמשתקפת במרחבים הציבורי, הכלכלי, התקשורתי והתרבותי. מאידך גיסא, ישנו ניכור הדדי גובר: בקרב הציבור היהודי מקנן פחד עמוק מהתפרצות אלימה נוספת מצד גורמים בציבור הערבי כפי שאירע במאי 2021; ובקרב הציבור הערבי ישנן תחושות של דחייה, ובפרט חשש כי הניסוי של רע"מ היה חד-פעמי וכי ספק אם תתאפשר עוד השתלבות של מפלגה ערבית בממשלה בישראל.

סקר מכון JPPI ממאי 2022

המציאות הטעונה והמגמות הסותרות מגולמות בסדרת סקרי דעת קהל שנערכו בשנה ומהם עלו כמה ממצאים מרכזיים: פער משמעותי בין שאיפות הציבור הערבי לחיות במרחבים משותפים עם יהודים, לבין התנגדות רוב האחרונים לרעיון הזה; האשמת רוב הציבור הערבי את המדינה באחריות לנגע הפשיעה והאלימות, בניגוד לרוב הציבור היהודי שהטיל על החברה הערבית את האשם בנושא; וחשש משותף של שני הציבורים מהתפרצות אלימה נוספת, כמו זו של מאי 2021 ואף עזה ממנה.

מערכת היחסים היהודית-ערבית חוותה תמורה עמוקה בשנה האחרונה וספק אם ניתן להשיבה למשבצת שבה הייתה עד לפני שנה. למרות ביקורת קשה של גורמים בחברה הערבית על רע"מ, במיוחד בטענה לכיפוף עקרונות אידיאולוגיים למען יעדים פוליטיים, דרכו של עבאס עדיין נתפס כמסלול המציאותי היחיד, וכאמצעי לפתרון בעיות ולמימוש כמיהות רחבות להעמקת השתלבות. החלופות האחרות הן המשך ישיבה על הגדר מבית היוצר של "הרשימה המשותפת", תוך הימנעות עקרונית מהשתלבות בשלטון ודבקות במימוש יעד מדינת כל אזרחיה שנדחית ע"י רוב הציבור היהודי; ולצידה - חזון "החברה העצמונית" (אל-מוג'תמע אל-עצאמי) שמנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ובמוקדו קריאה לבידול וצמצום מגע עם מוסדות המדינה והחברה היהודית.

אם בשיח הציבורי הערבי יתקבע דימוי "הניסוי" ככישלון, הדבר עלול להוליד סדרה מתעצמת של זעזועים שיקרינו על המציאות האסטרטגית בישראל: צמצום משמעותי של שיעור ההשתתפות הערבי בבחירות (באלה האחרונות נרשם היקף נמוך במיוחד של 44%), ומכאן שגם יפחת ייצוגם ויכולתם להשפיע על קבלת ההחלטות; ובהמשך - יקטן הקשר בין שתי החברות והתפתחות יחסים טעונים שעלולים להתפרץ באופן אלים.

השנה האחרונה מחייבת הפקת לקחים נוקבת הן בציבור הערבי והן בזה היהודי על מנת שניתן יהיה לפתח מציאות יציבה במדינה ולהימנע מהתרחישים הקשים שתוארו. ראשית הכרחי ששתי החברות יבינו כי הן מצויות בשלב היסטורי קריטי ביחסים ביניהם, וכי בחירותיהם ודרך התנהגותם יכריעו האם תיווצר הסלמה רחבה או מנגד נסיקה ועיצוב מחודש וחיובי יותר של היחסים ביניהן. חיוני שהסוגיה הזאת תעמוד במוקד שיח הבחירות הקרובות, וחשוב שמתמודדים פוליטיים יבהירו מה עמדותיהם בנושא.

הציבור הערבי נדרש להכיר בכך שהמשך הנפת סיסמאות אידיאולוגיות בעלות אופי בלתי מתפשר לא זו בלבד שלא מסייעת לפתרון בעיותיו אלא אף מעמיקה את הניכור מרוב החברה היהודית (תובנה שכאמור פותחה ע"י עבאס למדיניות פרגמטית שבגינה הוא סופג ביקורת חריפה הן מצד יהודים והן מצד ערבים).

הציבור היהודי, ובמיוחד הליכוד והציונות הדתית, שאפשר ויעמדו בראש הממשלה הבאה, מחויבים להבין לעומק את ההשלכות הקשות הצפויות ל"סגירת שערי הקואליציה" בפני מפלגות ערביות. נוסף לכך נדרש יהיה להכיר בכך שאין טעם להמשיך לחפש "חדי קרן פוליטיים" בדמות ערבים פרו-ציונים אלא לשתף פעולה עם אלה המוכנים לנקוט פשרות מעשיות ואידיאולוגיות תקדימיות, ו"למסגר" חזון ויעדים ארוכי טווח לצורך גיבוש פתרון מצוקות "כאן ועכשיו" שמהן סובלות שתי החברות.

מנהיגים פוליטיים משתי החברות יידרשו להפגין גדלות רוח והבנה מעמיקה של זרמי העומק ושל השעה הגורלית המגלמת בו בזמן הזדמנויות אך גם סיכונים. "הניסוי" היהודי-ערבי כאמור הצליח בחלקו ובחלקו האחר כשל. להגדרה גורפת של אותה ההתנסות ככישלון צפויה להשפיע מעבר למימד הפוליטי הצר, והדבר עלול לחלחל למרחב הציבורי ולהשפיע על היציבות הפנימית במדינה. הדיון כולו ממחיש כי למרות חוסנה הצבאי, הטכנולוגי והכלכלי של ישראל, היא סובלת מבעיות יסוד בזירתה הפנימית, שללא טיפול נוקב אך זהיר בהן, הן צפויות להתפרץ ולערער את חוסנה הלאומי של המדינה, ייתכן כבר בזמן הקרוב.

נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה

מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>

לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>