גל ההסלמה - אביב 2022:
ניתוח מאפיינים ומשמעויות לעתיד
ד"ר מיכאל מילשטיין | 2 במאי 2022
 |
| Photo: Israel Police | CC BY-SA 3.0 |
גל ההסלמה הנוכחי במערכת הפלסטינית - שהחל בסוף מרץ וטרם הסתיים - נושא מאפיינים חריגים בהשוואה לקודמיו מהעבר: ביטוייו המעשיים מגוונים ("טרור יחידים", התכתשויות מזוינות בצפון איו"ש, חיכוכים בהר הבית, ו"טפטופי" רקטות ברצועת עזה ומלבנון); הוא מתרחש בלפחות חמש זירות (כשעוצמת המתח בכל אחת משתנה מעת לעת); ולא החל בעקבות "עילה" כלשהי. כך, ערב רמדאן לא נרשמה מתיחות מיוחדת במערכת הפלסטינית, וישראל אף פעלה להבטיח רגיעה באמצעות מהלכים כלכליים באיו"ש וברצועת עזה, "ניטרול" סוגיית שיח' ג'ראח ופעילות מול גורמים אזוריים, ובראשם ירדן.
לכאורה גם לא הייתה כתובת מובהקת לגל ההסלמה. ואולם מבט מעמיק מעלה כי מאחורי רוב האירועים פעלו (ועדיין פועלות) ידיה הנסתרות של חמאס. התנועה מקדמת במרץ הסתה רחבה - הן דרך הרשתות החברתיות והן באמצעות כלי התקשורת שלה - תוך עידוד פלסטינים באיו"ש ובמזרח ירושלים, וכן אזרחים ערבים בישראל, לבצע פיגועים או לעורר מהומות; חותרת בהתמדה להקים תשתיות טרור באיו"ש ובמזרח ירושלים ולקדם באמצעותן פיגועים; פעיליה עומדים מאחורי חלק ניכר מהמהומות האלימות בהר הבית; וכאמור עומדת מאחורי שיגור הרקטה מלבנון. מדובר בזרועות המציבות איום בכמה זירות, אך מקורן ב"מוח" אחד המתאם ביניהן.
ישראל נערכה להתמודד עם מערכה כפי שניטשה בשנה שעברה (מבצע "שומר החומות"), אולם ניצבת בפני איום מורכב יותר. עד כה לא פרצו עימות בעזה, אנתפאדה באיו"ש או תבערה בחברה הערבית בישראל, וגם לא התפתחו טרור ממוסד או לחץ חיצוני כבד על ישראל, אולם קיימת מתיחות כבדה הנמשכת גם לאחר תום רמדאן ומגלמת פוטנציאל להתלקחות מהירה בכמה גזרות.
ניתוח גל ההסלמה מעלה מאפיינים ייחודיים המשקפים מגמות עומק במערכת הפלסטינית:
- דומיננטיות של חמאס:
א. התנועה מממשת הלכה למעשה בידול ומב"מ ("המערכה שבין המלחמות"), שני מושגים שהתוותה ישראל, עברו התאמה ע"י חמאס ומיושמים בעימות בין הצדדים. חמאס שואפת לממש את ייעודה האידיאולוגי באמצעות עימות נגד ישראל, אך זאת בזירות הנוחות לה (במיוחד ירושלים ואיו"ש), ובלי לגרור את רצועת עזה למערכה רחבה. מדובר בביטוי עדכני למאמצי "פיתוח המב"מ" של חמאס אשר גולמו בשנים האחרונות ב"צעדות השיבה" וב"טרור הבלונים", שנועדו גם הם לחלץ מישראל ויתורים ולשמר דימוי לוחמני, מבלי להיגרר למאבק רחב בעזה.
ב. לפחות כרגע נראה כי חמאס מסכמת את גל ההסלמה במאזן חיובי: היא מימשה "התנגדות מעשית" בזירות שאינן רצועת עזה, טיפחה את דימויה כ"מגנת ירושלים", חשה שהצליח להרתיע את ישראל מקידום צעדים נגדה (דבר שבולט בהכרזות בכירי התנועה ולפיהן בוססה משוואה חדשה מול ישראל, כמעין המשך למבצע "שומר החומות"), וספגה פגיעות מוגבלות יחסית (מניעת יציאת הפועלים העזתים לישראל הוגבלה לימים ספורים). ברקע, ניכרת הבנה מעמיקה של חמאס לגבי השלכות המציאות הפוליטית השברירית בישראל, אשר לשיטת התנועה מגבילה את היכולת של הישראלים לקדם מהלך צבאי רחב היקף ברצועת עזה בעת הנוכחית. - זיקה הדוקה בין המערכת הפלסטינית לחברה הערבית בישראל: בדומה לאירועי מאי בשנה שעברה גם הפעם הומחשה אותה הזיקה, ואף ניכר מעין "היפוך יוצרות" השנה: מי שהחלו את גל ההסלמה היו אזרחים ערבים ישראלים (מזוהי דאעש) שביצעו את הפיגועים בבאר-שבע ובחדרה ובכך סיפקו השראה למפגעים מאיו"ש, וזאת בשונה מהעבר שבו אירועים באיו"ש או ברצועת עזה השפיעו על המתרחש בחברה הערבית בישראל. הזיקה המתוארת התבטאה גם במשקלם של פעילי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בליבוי המתיחות בהר הבית, וכן במשבר הפוליטי החריף שהתפתח (ועדיין קיים) בעקבות הודעת רע"מ על הקפאת חברותה בקואליציה עקב החיכוכים בהר הבית (בהקשר הזה יצוין הנאום שנשא יחיא סנואר ב-30 באפריל ובו קרא למנצור עבאס לפרוש מהקואליציה ועודד את אזרחי ישראל הערבים לקדם טרור).
- דחיקתה לצד של הרשות הפלסטינית: כמו במבצע "שומר החומות", גם בגל ההסלמה הנוכחי מבססת חמאס את דימויה כגורם מנהיג במערכת הפלסטינית וכמי שמצליחה באמצעות עקרון "ההתנגדות" לממש את יעדיה האסטרטגיים (בולטים בהקשר הזה התצלומים הרבים ובהם נראים המונים מנופפים בדגלי חמאס בהר הבית ונושאים סיסמאות בשבח התנועה). מנגד - מסתמנת הרשות כגורם בעל השפעה שולית על ההתפתחויות. ברקע פגיעה בדימויה הציבורי של הרשות בעקבות ההתקפות על המשך דבקותה בתיאום עם ישראל והטענות כי שליטתה בכמה אזורים באיו"ש מתרופפת (בעיקר בג'נין). שלטונו של אבו מאזן עודנו יציב, אולם גל ההסלמה הנוכחי המחיש שוב את בעיות היסוד שלו, בפרט בכל הנוגע למעמדו בעיני הציבור ולפער בין דימויו לזה של חמאס.
- "תקרת הזכוכית" של "השלום הכלכלי": בשנים האחרונות ובמיוחד מאז תום מבצע "שומר החומות" מבוססת המדיניות הישראלית במערכת הפלסטינית על תפיסה ולפיה שימור או טיפוח מרקם החיים האזרחי באיו"ש וברצועת עזה עשוי לספק רגיעה ביטחונית לאורך זמן. גל ההסלמה הנוכחי מוכיח כי מדובר בנוסחה יעילה לצורך מניעת תרחישים של אנתפאדה שלישית באיו"ש או הסלמה רחבה ברצועת עזה (במקרה הראשון הציבור והרשות הפלסטינית סולדים מעימות שכזה ובשני חמאס והציבור העזתי), אך אינו יעיל בהתמודדות עם "טרור יחידים" או חיכוכים בהר הבית, שבכוחם לגרור להסלמה רחבה גם בניגוד לרצון ולאינטרסים של השחקנים השונים.
- מורכבות הזיקות עם העולם הערבי: הביקורת החריפה שנמתחה על ישראל בעולם הערבי בעקבות המתיחות בהר הבית, בעיקר מצד ירדן, הותירה תחושת חמיצות בקרב מקבלי ההחלטות בירושלים. חימום היחסים עם מדינות ערב בשנים האחרונות עורר תקווה ולפיה אלה עשויות להפגין לפחות הבנה כלפי המציאות המורכבת והכרה בכך שמקור רוב ההסלמה בהסתה פרועה, "פייק ניוז", ופרובוקציות אלימות יזומות, וכי ישראל פועלת בצורה זהירה ומשקיעה מאמץ בשיכוך המתיחות. הפער שהסתמן לימד כי סוגיות דתיות רגישות כגון הר הבית מגלמות מגבלה מובנית או קו אדום בכל הנוגע ליכולתן של מדינות ערב להביע הזדהות פומבית עם ישראל (בין היתר בשל אילוצים פנימיים), וזאת בניגוד לטרור שאותו מדינות ערב המצויות בקשר עם ישראל גינו בגלוי, במיוחד את הפיגועים שבוצעו בזיקה לדאעש.
מתוך הניתוח עולות כמה המלצות להתנהלות ישראל בהקשר הפלסטיני:
- חשיבה מחדש בנוגע למדיניות כלפי רצועת עזה:
א. המצב שבו חמאס מקדמת מאבק נגד ישראל בכמה זירות אך מקפידה על שימור רגיעה ברצועת עזה, מחייבת לבחון מחדש את המדיניות המקודמת באזור בשנה האחרונה. חמאס נהנית מאז מאי 2021 ממחוות אזרחיות תקדימיות (בראשן ההיתר ליציאת פועלים), הנשענות על הנחה ולפיה שיפור המציאות הכלכלית ברצועת עזה ייצור מחיר הפסד ואילוץ על חמאס מלקדם מהלכים אלימים נגד ישראל, ובמילים אחרות יגרום ל"כיפוף" האידיאולוגיה באמצעות הכלכלה. המדיניות הנוכחית ננקטה בלי להציב תגי מחיר ברורים בפני חמאס, וחשוב יהיה להעלותם מעתה, ובראשם הפסקת המאמץ להבערת איו"ש והתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים.
ב. ייתכן כי מדיניות שכזאת תגרור מתיחות ברצועת עזה, אולם החלופה לכך היא נכונות להמשיך לספוג מהלומות בזירות אחרות ולקבל את תנאי הבידול שחמאס כופה על ישראל, תוך שהתנועה מנצלת את שיפור המצב האזרחי ברצועת עזה לצורך ביסוס שלטונה וטיוב היערכותה למערכה עתידית נגד ישראל. כפי שמוכח שוב - הברירה האסטרטגית בעזה היא בין חלופות רעה לגרועה, וההתנהלות בזירה הזאת דורשת מישראל ראייה מפוכחת, לצד אורך רוח שאינו נופל מזה שעליו נשענת חמאס. - פיתוח דיון אסטרטגי בסוגיית הר הבית: החיכוכים הכבדים מחייבים דיון מעמיק שיגלם הבנה לגבי חשיבות שימור הסטטוס קוו והימנעות מנקיטת שינויים במצב הקיים; פיתוח דיאלוג מעמיק עם ירדן לגבי מדיניותה ונוכחותה במרחב הר הבית (הדבר מחייב - בשיחות סגורות - גם הבהרות לגבי החומרה שבה ישראל רואה התבטאויות כמו של רה"מ הירדני בשבועות האחרונים, שלמעשה תרמו לליבוי ההסתה סביב הר הבית); וכן בחינת דרכים להגבלת ההשפעה השלילית של פעילי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית במתחם.
- מדיניות קשוחה כלפי הסתה מצד גורמים ברשות הפלסטינית: בחודש האחרון אירעו כמה תקריות חמורות שבמהלכן בכירים בממשל הפלסטיני ובפתח - בראשם מושל מחוז ג'נין, אכרם רג'וב - הפגינו גישה אוהדת כלפי מבצעי פיגועים ומשפחותיהם. אסור שישראל תאפשר "כפל לשון" של בכירים ברשות בסוגיית הטרור (לקח אסטרטגי מעידן אוסלו) שעלול להקרין לציבור הפלסטיני מסר סלחני ואף מעודד לגבי ביצוע פיגועים, והכרחי לפעול באופן ממוקד נגד מי שמעורבים בהסתה שכזאת (למשל שלילית תיעוד VIP, הגבלת תנועה ובמקרי קיצון אף מעצרים).
- טיפול עומק באתגר הדור הצעיר הפלסטיני: פיגועי היחידים שבוצעו בגל ההסלמה - הן בידי ערבים ישראלים והן בידי תושבי איו"ש - לא נעשו תחת סיסמה של קיפוח כלכלי וחברתי אלא בהשפעת הסתה חריפה.[1] ואולם, כמו ב"אנתפאדת הסכינים" בשנים 2016-2015 דפוס הטרור הזה משקף בחלקו בעיות יסוד המגולמות בדור הצעיר הפלסטיני המתאפיין בתלישות רב-מימדית (לרבות ניכור בינו לבין ההנהגות הפוליטיות והחברתיות במערכת הפלסטינית), מושפע מהמרחב הווירטואלי, ומהווה מאתר נוח עבור גורמים קיצוניים המעודדים אלימות. במסגרת הזאת מומלץ לשקול מאמץ כפול: מצד אחד פעילות במימד הכלכלי-אזרחי (קליטה רחבה של צעירים בעבודה בישראל; מיקוד מיזמי סיוע בינ"ל לפלסטינים בדור הצעיר; וסיוע בהכשרות מקצועיות), ומהצד השני - פעילות תודעתית שתכליתה העמקת היכרות הצעירים הפלסטינים עם ישראל (דבר שבקושי קיים כיום) וחשיפתם למהלכיה לטובת שיפור המציאות בזירה הפלסטינית.
- שכלול המענה ההסברתי-דיפלומטי: המאמץ שקודם במהלך גל ההסלמה הנוכחי לא הצליח להדהד את הנרטיב הישראלי בנוגע לאירועים - בעיקר את הטיעון ולפיו המתיחות נבעה ברובה מהסתה יזומה של חמאס ומפרובוקציות אלימות, וכי ישראל השקיעה מאמץ ניכר בהרגעת השטח (לרבות הגבלת פעילות פוליטית וציבורית שתוכננה בעיר העתיקה בירושלים). במסגרת הזאת נדרש לבחון דרכים לשיפור ההשפעה הישראלית במדיה הערבית - שבה כאמור בקושי הוצג הנרטיב הישראלי ורווחו נרטיבים שקריים רבים - ולביסוס נוכחות קבועה במרחבים האלה, ולא רק במצבי חירום.
יותר מכל מוכיח גל ההסלמה הנוכחי כי מקבלי ההחלטות בישראל לא יכולים "להימלט" מעיסוק בנושא הפלסטיני. השיפור המתמשך במעמדה האזורי של ישראל בעקבות הידוק זיקותיה לבעלות ברית חדשות בעולם הערבי אינו מנטרל בעיות חריפות בזירה הפנימית, המחייבות דיון ציבורי ופוליטי מעמיק, גיבוש אסטרטגיה סדורה וארוכת טווח (שלא קיימת כיום), ולא פחות מכך - קבלת הכרעות בסוגיות כבדות משקל מבחינה אסטרטגית וכואבות מבחינה לאומית.
המשך ההתבססות על ההנחה ולפיה המציאות הפוליטית הקיימת לא מאפשרת עיסוק מעמיק בנושא הפלסטיני, וכי ניתן להמשיך ולהישען על תפיסת "השלום הכלכלי" לאורך זמן צפוי לתעל את ישראל בהדרגה לסכנות אסטרטגיות ובראשן המציאות של מדינה אחת (באיו"ש), תרחיש שאליו ניתן להגיע גם ללא רצון ותכנון, ומגלם איום לגבי היכולת לשמור על צביון המדינה כיהודית ודמוקרטית.
[1]. ראו להרחבה: מיכאל מילשטיין, "הזאבים הבודדים 2.0: מאפייני גל הפיגועים הנוכחי," המכון למדיניות ולאסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן (13 באפריל 2022) -https://www.runi.ac.il/research-institutes/government/ips/activities/newsletter/milshtein-2-5-22/
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
