התגברות המאבק הישראלי-פלסטיני על ההשפעה במזרח-ירושלים בצל משבר הקורונה
ד"ר מיכאל מילשטיין | 5 במאי 2020
 |
משבר הקורונה הבליט בעיות יסוד ארוכות שנים בהקשר של שליטת ישראל במזרח-ירושלים. במסגרת זאת, התחדד קו השסע הישראלי-פלסטיני בעיר, המגולם בפער בין המציאות האזרחית בשני חלקי העיר, ומלווה במאבק מתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית על ההשפעה במזרח ירושלים.
המתח הישראלי-פלסטיני הנוכחי בנושא נסוב סביב מספר מוקדים:
- ניכר מאמץ מתמשך של הרשות הפלסטינית לנצל את התנאים שנוצרו בעקבות משבר הקורונה כדי לבסס השפעה במזרח העיר. במסגרת הזאת קודם טיפול אזרחי מטעם הממשל הפלסטיני בתושבי העיר, שבא לידי ביטוי בארגון צוותים לחיטוי המרחב הציבורי, בהקמת מתקן לבידוד חולי קורונה במזרח העיר, ובאספקת ציוד לתושבים לצורך התמגנות מפני הנגיף. ישראל מצידה פעלה בנחישות לשיבוש המהלכים, בעיקר באמצעות מעצרים זמניים של בכירי הרשות הפלסטינית האמונים על מזרח העיר, דוגמת השר לענייני ירושלים ומושל מחוז "אלקודס".
- בעיה חריפה במיוחד הסתמנה בשכונות מזרח ירושלים שמצויות מעבר לחומת המגן העוטפת את העיר (בחלק הצפוני). המדובר במחנה הפליטים שועפאט, בכפר עקב ובשכונת סמיראמיס שבהם חיים כ-120 אלף פלסטינים (לצד עוד כ-200 אלף החיים ביתר השטח המוניציפלי של העיר). אזורים אלה סובלים מזה שנים מריק שלטוני שמנקז אליו תופעות קשות של פשיעה, אלימות ואנרכיה שהחריפו מאז פרוץ משבר הקורונה, וחידדו את ההבנה כי אין ריבון ממשי במרחב הזה. על רקע חשש ישראלי-פלסטיני משותף מההשלכות הציבוריות והבריאותיות של המצב באזורים האלה, קודם שיתוף פעולה נדיר שבמסגרתו התירה ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטינים להיפרס זמנית במהלך חודש אפריל בכפר עקב (המוקד המרכזי של האנרכיה והאלימות שבו חיים כ-60 אלף איש), לצורך השכנת סדר.
- המצב הקשה בשכונות שמעבר לחומה הוליד מדי פעם יוזמות מקומיות של גורמים מקרב ארגון הפתח הפועלים באותם אזורים. אלה הקימו צוותי מתנדבים שהיו אמונים על השכנת הסדר ציבורי ועל מימוש ההנחיות בנושא הקורונה (למשל חסימת התנועה אל ומאזורים שהוגדרו כמרכזי נשאות). הדבר גרר לא פעם חיכוך בין הפתח לרשות הפלסטינית, וזאת על רקע ביקורת ציבורית נגדה כי גם היא, כמו ישראל, מזניחה ומפלה את תושבי מזרח ירושלים ולא מספקת להם סיוע רפואי.
- על רקע משבר הקורונה התעוררה הביקורת הוותיקה של תושבי מזרח ירושלים לגבי אפלייתם בהיבט הכלכלי והאזרחי. במסגרת הזאת נטען כי תושבי מזרח ירושלים (שכידוע אינם בעלי מעמד של אזרחים מן השורה בישראל) לא מקבלים טיפול רפואי דוגמה לזה שמקבלים תושבי מערב העיר, והוצבע על החרפת המציאות הכלכלית-חברתית בקרב תושבי העיר הערבים המוגדרים כאוכלוסייה הענייה ביותר בתחומי מדינת ישראל (לפי גורמי מחקר פלסטינים מאז ראשית המשבר, טיפס שיעור האבטלה בקרב הפלסטינים במזרח ירושלים ל-30% והיקף המשפחות המצויות מתחת לקו העוני הגיע ל-80%). יצוין עם זאת, כי בשבועות האחרונים הגבירה עיריית ירושלים את מאמציה האזרחיים במזרח העיר, ובראשם הענקת סיוע והרחבת הטיפולים הרפואיים לתושבים הערבים.
- הר הבית הוא מוקד הנפיצות המרכזי בהקשר של ירושלים בפרט ובזה של העימות הישראלי-פלסטיני בכלל. סגירתו התקדימית של המתחם לתפילות, במיוחד במהלך חודש רמדאן, מעוררת מתח בכלל הזירה הפלסטינית, ומלווה בטענות כי ישראל חותרת ל"ייהוד הר הבית" בחסות משבר הקורונה. הטענה נסמכת על חשד פלסטיני עמוק ולפיו ישראל פועלת מזה זמן לשינוי הסטטוס קוו במתחם, מאמץ שלדברי הפלסטינים הגיע לשיא בשנים האחרונות וגולם בהגדלה משמעותית של היקף היהודים שמורשים להתפלל בהר.
- ירושלים ניצבת במוקד הפניית "האצבע המאשימה הסמויה" של הפלסטינים ולפיה ההדבקה בתחומי הגדה המערבית מקורה בישראל (הטענה מלווה מדי פעם בהסתה, לרבות מצד בכירי הרשות הפלסטינית, לגבי מאמץ הדבקה ישראלי מכוון המבוצע בידי חיילי צה"ל ומתיישבים ישראלים באיו"ש). כך, לפי נתוני הרשות הפלסטינית כ-60% מכלל כ-500 החולים שהתגלו בגדה המערבית הם מאזור עוטף ירושלים (28%) או העיר ירושלים (31%), דבר המחדד את הטענה כי המגע עם ישראלים הוא מקור מרכזי להדבקה (זאת, לצד הטענה הפלסטינית ולפיה 74% מכלל החולים בגדה המערבית הם פועלים שעבדו בישראל או מי שבאו עימם במגע).
במסגרת תהליך היציאה ממשבר הקורונה, מומלץ לסמן מספר לקחים שעלו בחודשיים האחרונים בהקשר של מזרח ירושלים, ולבחון כיצד מתרגמים אותם למדיניות מעשית. ראשית, יש לבחון קידום פתרון לבעיה החריפה של מעמד תושבי מזרח ירושלים החיים מעבר לחומת המגן. במסגרת הזאת, יש להכריע בין הכללתם בשטח המוניציפלי של ירושלים, דבר המחייב הזזת המיקום של החומה; לבין הגדרתם כתושבי הרשות הפלסטינית (כלומר הפיכת שטחים מתוך מזרח העיר לאזורי C או B); או נקיטת פתרון ביניים (פחות מומלץ) לגיבוש מעמד ייחודי לתושבי אותם שטחים. שנית, מומלץ לקדם טיפול מהיר וממוקד במצוקה הכלכלית במזרח ירושלים שהחריפה בצל הקורונה, ואם תימשך עלולה לעורר חיכוכים ציבוריים אלימים עם כוחות הביטחון.
שלישית, וחשוב מכל - יש להבין כי תהליך היציאה ממשבר הקורונה מתרחש בעת של רגישות גבוהה בזירה הפלסטינית. זאת, הן נוכח המצוקה הכלכלית החריפה שהתפתחה ועלולה להיות מניע להתפרצות אלימה רחבה (משך כעשור לא התממש תרחיש שכזה נוכח היציבות הכלכלית יחסית שכאמור התערערה), והן בעקבות החשד הפלסטיני העמוק כי ישראל מתכוונת לקדם מהלכי סיפוח בגדה המערבית עם כינון ממשלת האחדות ולאור הרצון לנצל את "חלון ההזדמנויות" הקיים לשיטתה כל עוד טראמפ מכהן כנשיא ארצות-הברית.
על רקע זה מומלץ שישראל תפגין רגישות גבוהה מבעבר: תימנע בטווח הקרוב משינויי סטטוס קוו במזרח ירושלים (למשל הרס רחב היקף של בניה בלתי חוקית), ובמיוחד תיזהר משינויים במרחב הר הבית, מהלכים שעלולים להוות "טריגר" לתסיסה בקרב הפלסטינים בעיר ובכלל הגדה המערבית, עם הקרנות אפשריות על רצועת עזה ועל החברה הערבית בישראל.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
