כיצד ישראל משלמת את מחיר המהלך עוד מבלי שזה מיושם בפועל
ד"ר מיכאל מילשטיין | 6 ביולי, 2020
 |
ה-1 ביולי - התאריך שיועד לתחילת מימוש הסיפוח ביהודה ושומרון - עבר מבלי שהמהלך יושם מעשית או לווה באירועים דרמטיים בזירה הפלסטינית או מחוץ לה. בכך נכנסה ישראל לתקופה מעורפלת ורוויה בחוסר יציבות בהקשר של הזירה הפלסטינית, התורמת למתח הכללי השורר במדינה על רקע משבר הקורונה והשפל הכלכלי.
מצד אחד הסיפוח לא החל להיות מיושם בראשית יולי ונחשפו המכשולים הקשים מבית ומחוץ העומדים בפני יישומו, אולם מהצד השני ברור (בעיקר לפלסטינים), כי מדובר בהשהיה זמנית, וכי הסוגייה לא צפויה לרדת מסדר היום הפוליטי והציבורי בישראל, וכנראה שבקרוב יוצג מועד חלופי לתחילת מימושה. לא בכדי אפוא, הדגישו בכירים ברשות הפלסטינית בימים האחרונים כי אל לפלסטינים להתייחס לאי מימושו של הסיפוח ב-1 ביולי כ"ניצחון", שכן מדובר לטענתם באתגר קיים שלא צפוי להיעלם במהרה.
הכניסה ל"אזור הדמדומים" שבמוקדו חוסר בהירות עמוק מזמן לישראל נזקים מצטברים שהיא החלה לספוג, וזאת עוד לפני שהחלה במימוש הסיפוח או שמתבהר האם בכלל יש בכוונת הממשלה לממשו בפועל.
ההשלכות הבעייתיות ביותר ניכרות באופן טבעי בהקשר הפלסטיני. הפסקת כל צורות התיאום מאז ה-19 במאי - הן זה הביטחוני והן זה האזרחי והכלכלי - ועליית המתח ברחוב הפלסטיני, מגולמות במספר תופעות ומגמות:
- קושי מתמשך של הרשות הפלסטינית לשלם - חלקית או במלואן - את משכורות עובדי המגזר הציבורי, וזאת נוכח אי הסכמתו של אבו מאזן לקבל את כספי הסילוקין המהווים 64% מהתקציב הפלסטיני. בעקבות כך מחריף השפל הכלכלי שבו נתונה הרשות הפלסטינית מאז תחילת משבר הקורונה, ומתחדדת אווירת חוסר הביטחון בקרב הציבור באיו"ש.
- גוברת בהדרגה התלות של הציבור הפלסטיני בישראל המספקת לו שירותים אזרחיים (בעיקר היתרי תנועה, טיפולים רפואיים ומסחר), וזאת ללא תיאום כלשהו עם הצד הפלסטיני כפי שהדבר נעשה מאז כינון הרשות הפלסטינית.
- ניכרת היחלשות מתמשכת של הרשות הפלסטינית הן מבחינה פונקציונלית והן מבחינת דימויה בעיני הציבור באיו"ש.
- הפיוס הפנים פלסטיני מתפתח בהשראת תחושה של התגייסות משותפת של חמאס והרשות הפלסטינית נגד "איום הסיפוח" (בהקשר הזה בלטה מסיבת עיתונאים שערכו יחד ג'בריל רג'וב, מראשי הפתח, וצאלח עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, ב-2 ביולי ובמהלכה הבהירו את נכונות שני הצדדים לדחוק הצידה את מוקדי המחלוקות הטעונים שעד כה מנעו את מימוש הפיוס). לעת עתה נראה שהמכשולים בדרך לפיוס מעשי עדיין רבים, אולם הם עלולים להתמעט נוכח החרפת המשבר בין ישראל לרשות הפלסטינית והיחלשותה ההדרגתית של האחרונה.
- מבחינה רעיונית-אסטרטגית - המשבר הנוכחי מעיד בעיני חלקים גדולים בציבור הפלסטיני על כישלונה של אסטרטגיית אבו מאזן המבוססת על דבקות בחזון שתי המדינות ומימוש היעד הזה באמצעות מו"מ מדיני. הדבר לא מחזק אוטומטית את התמיכה בתפיסת ההתנגדות שמקדמת חמאס, אשר לא הניבה הישגים אסטרטגים משמעותיים בעשור וחצי האחרונים, ובמקום זאת תורם להגברת הצידוד הציבורי ברעיון המדינה האחת.
גם מעבר לזירה הפלסטינית החלה ישראל לשלם מחירים בגין הסיפוח עוד מבלי שזה התממש. סביר כי אלה יועצמו במהלך "תקופת דמדומים" אשר בה תמשיך להתנופף ההבטחה כי המהלך ייושם בעתיד כלשהו. הדבר מוצא ביטויו במתח שנוצר מול חלק ממדינות ערב, ובראשן ירדן, שהיחסים עימה הפכו מתוחים מאוד בחודשים האחרונים (עמאן כבר הבהירה כי תגיב בחומרה על סיפוח כלשהו שיתרחש באיו"ש); וכן מדינות המפרץ (במיוחד איחוד האמירויות), שהפגינו מורת רוח עמוקה מהסיפוח האפשרי, והבהירו כי ישראל לא תצליח ליישם את התפיסה האסטרטגית שהיא מנסה לפתח בשנים האחרונות, ולפיה ניתן לקדם נורמליזציה מלאה עם העולם הערבי גם ללא התקדמות בערוץ המגעים עם הפלסטינים, קל וחומר אם יקודם מהלך דוגמת הסיפוח.
במערכת הבינלאומית ישראל ספגה כבר ביקורת חריפה מצד מדינות אירופה וגורמי האו"ם בהקשר לסיפוח, והיא נשענת לפי שעה על תמיכת ממשל טראמפ שאינה ברורה לחלוטין (חוסר בהירות שהיוותה כנראה סיבה מרכזית לאי מימוש הסיפוח ב-1 ביולי). נוכח המיקוד האמריקאי הגובר בבחירות הצפויות להיערך במדינה ב-3 בנובמבר, סביר כי הקשב של ארה"ב לנושא הסיפוח יצטמצם, ובמקביל יגבר הסיכון - מנקודת המבט הישראלית - כי חילופי ממשל בוושינגטון ילוו בשינוי חד של העמדה האמריקאית בנושא הסיפוח, שאף יחייב הקפאתו או גניזתו של הרעיון.
"אזור הדמדומים של הסיפוח" משמעו אפוא כבר עתה תשלום נרחב על המחירים שמלווים את המהלך האסטרטגי המתוכנן מבלי שזה בכלל מיושם. אותו "אזור דמדומים" מגלם מספר איומים מבחינת ישראל:
- התגברות האפשרות להתפתחות הסלמה בזירה הפלסטינית, בעיקר נוכח המשבר הכלכלי המתמשך (והמחריף) באיו"ש (הרכיב הכלכלי מנע עד היום התממשות של "התרעות אסטרטגיות" שהועלו לגבי הידרדרות בזירה הפלסטינית בשל סדרת משברים מדיניים).
- עליה באיומים הביטחוניים בגדה, כולל מצד גורמי הפתח ומנגנוני הביטחון הפלסטיני, שעלולים לפרש את המשבר המדיני המתמשך כ"אור ירוק" לחידוש פעילות אלימה נגד גורמים ישראליים.
- היחלשות מתמשכת של הממשל הפלסטיני, באופן שמשית כבר עתה יותר אחריות על ישראל בהיבטים האזרחיים ועלול לזמן לחמאס אפשרות לחזק את כוחה במישורים הציבורי והאזרחי.
- פגיעה בדימויה ובמעמדה של ישראל בעיני הממשלים והקהלים בזירות הערבית והבינלאומית.
אחד האתגרים החמורים ביותר המגולמים בהתארכות המשבר הנוכחי הוא הקושי שעלול להסתמן באם ירצו הצדדים לשוב לנקודת ההתחלה. הדבר נוגע במיוחד למערכת הקשרים בין ישראל לרשות הפלסטינית שנרקמה ושוקמה בעמל רב מאז דעיכת האינתיפאדה השנייה ומזה כחודש וחצי כמעט ולא קיימת. גם אם יוחלט להסיר את רעיון הסיפוח מעל סדר היום הפוליטי והציבורי בישראל (תרחיש שנראה קלוש כרגע), ושני הצדדים יחליטו על חידוש מלא של הקשרים ביניהם, הם עלולים לגלות כי הזמן שחלף (בעיקר אם יהיה מדובר בחודשים רבים או אף יותר מכך), גרר עמו שינויים במעמדם ודיוקנם של שני הצדדים, ובמיוחד בזה הפלסטיני. בתרחיש שכזה עלול ישראל למצוא בסוף המשבר וגם אם לא יתממש הסיפוח ממשל פלסטיני חלש יותר ותיאום ביטחוני רעוע יותר מאשר בעבר, דבר שיקשה בכל תרחיש על קידום הסדרה אסטרטגית יציבה באיו"ש.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>
