הפוליטיקה הערבית בישראל בסימן "חישוב מסלול מחדש"
ד"ר מיכאל מילשטיין | 30 בנובמבר 2020
 |
| Photo: Zaher333 | CC BY-SA 4.0 |
המערכת הפוליטית הערבית בישראל חווה בשבועות האחרונים סערה עזה, הגולשת במידה רבה (ולא שגרתית), גם אל הציבור היהודי במדינה. במוקד הסערה - הידוק הקשרים בין הליכוד למפלגת רע"מ - הרשימה הערבית המאוחדת המייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בכנסת - בראשות חבר הכנסת מנסור עבאס. עבאס טוען כי באמצעות אותו הקשר הצליח להאריך את תוקפה של תכנית 922 לפיתוח החברה הערבית בעוד שנה, ולהעמיק את מחויבות הממשלה לטפל בנגע הפשיעה והאלימות, הניצב בראש סדר יומו של הציבור הערבי בישראל.
רע"מ מלווה את מהלכיה באמירה מהפכנית במידה רבה ולפיה היא חותרת לפתרון מעשי ומיידי של בעיות הציבור הערבי, ולצורך כך מוכנה לשבור מוסכמות ותיקות, לרבות שיתוף פעולה עם גוש הימין, שככלל נרתע מקשר עם הרשימה המשותפת, ונוקט לפרקים יחס מנוכר כלפי הציבור הערבי. עבאס מלווה את מהלכיו באמירה ולפיה הוא אינו ימין ואינו שמאל, ולא מונח מראש בכיסו של שום מחנה פוליטי. לטענתו, הוא נכון לנטוש את "תרבות הסיסמאות והנאומים" שמאפיינת את הפוליטיקה הערבית במדינה, לטובת שינוי "כאן ועכשיו" שבו מעוניין הציבור הערבי. בכך לשיטת עבאס, הוא שובר את פוליטיקת הזהויות המסורתית, והופך שחקן רלוונטי, מחוזר ובעיקר משפיע.
עבאס מותקף בחריפות ע"י יתר חברות הרשימה המשותפת בטענה כי הוא מביא לפיצולה ובכך משרת יעדים פוליטיים ציניים של ראש-הממשלה נתניהו. מנגד, הוא זוכה לתמיכה מצד רבים בציבור הערבי, אשר רואים במהלכיו מענה מקורי ומבטיח לבעיות היסוד הקשות שמהן סובלים האזרחים הערבים. בהקשר הזה יצוין סקר שפורסם בימים האחרונים מטעם מכון Statnet בראשותו של יוסף מקלדה, ממנו עלה כי כ-64% מהציבור הערבי מצדד בקו שמקדם עבאס.
מהלכיה האחרונים של רע"מ אינם "תמרונים פוליטיים" המבוססים על אינטרסים צרים וקצרי טווח. הם משקפים דיון נוקב ועמוק המתנהל בחברה הערבית בשנים האחרונות, אשר במוקדו הכרה כי הרשימה המשותפת מתקשה לממש את התקוות שנתלו בה להעמקת השפעה והשתלבות, ולמעשה ניצבת בפני מבוי סתום. הדבר נובע במידה רבה מתפיסת היסוד של המנהיגים הפוליטיים הערבים ולפיה ביכולתם להחזיק בחבל משני קצותיו: מצד אחד לזכות להכרה ולקבלה מצד הציבור היהודי ולהגביר את השפעת הציבור הערבי, ומהצד השני להציב את הנושא הפלסטיני במוקד עשייתם, ולהטיף לשינוי עמוק בצביונה של ישראל. כפי שהומחש בשנתיים האחרונות, מדובר במשימה קשה עד בלתי אפשרית למימוש.
כוחו האלקטורלי של הציבור הערבי אומנם התעצם באופן חסר תקדים בשנתיים האחרונות (15 מנדטים בבחירות האחרונות), אולם ההישג לא הניב השפעה גדולה יותר בקבלת ההחלטות, קל וחומר תורם לפתרון בעיות היסוד של הציבור הערבי. תסכולו של הציבור הערבי אשר התגייס בהמוניו למען הגברת כוחה האלקטורלי של הרשימה המשותפת מגולם בסקרי דעת קהל מהעת האחרונה אשר חוזים כי היא צפויה לאבד 4-3 מנדטים בבחירות הבאות.
נוכח אותה שוקת שבורה, מפגינה התנועה האסלאמית את הגישה הפרגמטית ביותר בפוליטיקה הערבית בישראל כיום. הדבר מפתיע, לכאורה, היות ומדובר בגוף בעל צביון שמרני ומסורתי. אותה גמישות ייחודית נטועה בשורשיה הרעיוניים של רע"מ הרואה עצמה כנציגת זרם "האחים המוסלמים". מאז ייסודו לפני כמאה שנים מתאפיין אותו הזרם בכלל הזירות שבהן הוא פועל בסתגלנות ובגמישות אשר איפשרו לו שרידות לאורך זמן.
מייסדה ואביה הרוחני של התנועה האסלאמית בישראל, שיח' עבדאללה נמר דרויש, הוא שנסך בה את אותה רוח פרגמטית ייחודית. דרויש עיצב את דרכה של התנועה על בסיס השיח ההלכתי הענף המתקיים בעשורים האחרונים בעולם המוסלמי לגבי האופן שבו נדרשים לנהוג מיעוטים מוסלמים במדינות שאינן מוסלמיות, בעיקר במערב. לתפיסת דרויש, על התנועה האסלאמית להציב את קידום טובת הכלל של הציבור המוסלמי (מצלחה) בראש סדר העדיפויות, ולצורך כך מותר ואף מומלץ לנהל מגעים עם הממשל ואף להשתלב במסגרותיו. על רקע זה השתלבה התנועה בבחירות לכנסת ב-1996, דבר שהביא לפיצולה, בין הפלג הדרומי המכיר במדינה, לזה הצפוני בראשות שיח' ראא'ד צלאח, המתנגד לקשר עם המדינה ומעוניין לבדל את הציבור הערבי ממנו.
דיוקנה של רע"מ מתעתע במידה רבה. מבחינה פוליטית היא מזוהה עם היעדים שבהם מצדדות כלל המפלגות הערביות, הן בהקשר של שיפור מעמד האזרחים הערביים, והן ביחס לנושא הפלסטיני. ואולם, מבחינה חברתית ותרבותית קיים פער עמוק בין רע"מ ליתר חברות המשותפת, ומנגד קרבה בינה לבין חלק מהמפלגות הדתיות היהודיות. הדבר בא לידי ביטוי בולט בשיח על זכויות הלהט"בים, נושא שכלפיו התנועה האסלאמית נוקטת התנגדות נחרצת. הדבר מעורר סערה בחברה הערבית ומלווה במתח בין התנועה האסלאמית ליתר גורמי הכוח בציבור הערבי, במיוחד מפלגת חד"ש, החותרים לקדם גישות ליברליות במישור החברתי.
ערב צעידה אפשרית של ישראל לבחירות נוספות, נראה כי הזירה הפוליטית הערבית חווה זעזוע עמוק משני כיוונים מרכזיים: מצד אחד, כאמור, ניצבת רע"מ המייצגת גישה חדשה, ומגלמת איום לפירוק הרשימה המשותפת; ומהצד השני מתפתחות יוזמות להקמת מפלגות יהודיות-ערביות חדשות, הקוראות תיגר על הרשימה המשותפת ומבקשות גם הן להציג דרך חדשה שתאפשר פתרון מעשי של מצוקות החברה הערבית, תוך נטישת "מרחב הנוחות" המסורתי של "גוש חוסם" וללא צליחה אמיתית של גבולות העבר לעבר השתלבות בממשלות ובקואליציות.
הציבור היהודי נדרש להבין את השינוי הדרמטי המתחולל בחברה הערבית בישראל, ומומלץ שיכיר לעומק את הגוונים הפוליטיים והרעיוניים בקרבה. כמו במקרה של הנורמליזציה עם מדינות ערב, מדובר בתמורות שאסור לפרשן רק בהקשר הצר של הצידוד בנתניהו או ההתנגדות אליו, ואשר סביר כי יתקיימו גם אחרי שזה יפנה את מקומו. יתרה מזאת, הציבור היהודי נדרש לאפשר לאזרחים הערבים לממש השפעה במישור הפוליטי, בעיקר באמצעות שילובם במפלגות היהודיות הגדולות (יעד שבו רובן כשלו בשנים האחרונות) ופתיחת שערי הממשלות והקואליציות בפני גורמי הכוח הערביים שיהיו מעוניינים בכך. מהלך שכזה עשוי לבשר על פתיחת תקופה חדשה במערכת היחסים המורכבת שבין המדינה לאזרחיה הערביים.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
