"שומר החומות": מאזן אסטרטגי, מבט לעתיד והמלצות למדיניות
ד"ר מיכאל מילשטיין | 27 במאי, 2021
 |
| Photo: IDF Spokesperson's Unit | CCBY-SA 3.0 |
מבצע "שומר החומות" (21-10 במאי) הוא המערכה הצבאית הרביעית שניטשה בין ישראל לחמאס תוך 12 שנים, לצד עשרות סבבי התכתשות בעוצמה נמוכה יותר שהתרחשו ברצועת עזה. בניגוד למערכות העבר, מבצע "שומר החומות" פרץ מבלי שקדמה לו הידרדרות ביטחונית ברצועת עזה, והיה פרי מהלך יזום ומתוכנן של חמאס (במבצעי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" ישראל נטלה את ההובלה הצבאית, ומבצע "צוק איתן" התפתח בעקבות חיכוך גובר בין הצדדים, וגם בו ישראל היא שיזמה את מכת הפתיחה).
הרקע למערכה
הרקע למבצע הנוכחי נטוע בירושלים ולא ברצועת עזה. בשבועות שלפני פרוץ המבצע גאתה בעיר המתיחות על רקע החיכוכים בהר הבית ובין האוכלוסיות היהודית והערבית בעיר, ובעקבות המשבר הטעון בשכונת שיח' ג'ראח, וכל אלה בעיתוי הרגיש של חודש רמדאן.
למכת הפתיחה שביצעה חמאס ב-10 במאי באמצעות שיגור מטח רקטות לעבר ירושלים קדמו הכרזות פומביות, ובראשן זו של מחמד דיף ולפיה התנועה צפויה לשנות את משוואת התמודדות עם ישראל ולהגיב באמצעים צבאיים על התרחשויות בירושלים; ואלה של ח'אלד משעל ואסמאעיל הניה שהציגו את "יום ירושלים" (10 במאי) כציון דרך חשוב בתולדות העימות בין התנועה לישראל.
חמאס פתחה במערכה במטרה לממש כמה מטרות מרכזיות:
- לבסס את מעמדה כמנהיגת המערכת הפלסטינית, תוך הדגשה כי היא פורסת חסותה גם על הפלסטינים בירושלים ובאיו"ש ואינה נרתעת לקדם מהלכים מתריסים ונועזים נגד ישראל למען ההגנה על ירושלים.
- להאיץ את הניסיון בן עשור השנים להצית את השטח באיו"ש באופן שיערער את שלטונו של אבו מאזן ויאפשר לקדם חזית אלימה נוספת נגד ישראל.
- לבסס משוואת פעולה אסטרטגית חדשה בינה לבין ישראל, שמשמעה כאמור תגובה צבאית מרצועת עזה בעקבות התרחשויות מחוץ לאזור הזה.
- המערכה לא הייתה קשורה לרצון לשפר את המציאות האזרחית ברצועה, ומורת הרוח של חמאס נוכח דחיית הבחירות ברשות הפלסטינית ע"י אבו מאזן והשאיפה לפגוע בו בתגובה תפסו מקום שולי יחסית במניעים ובשיקולי הפעולה של התנועה.
פתיחת המערכה בוצעה על רקע נסיבות שאותן חמאס הגדירה כנוחות יחסית: נושא ירושלים הטעון התלהט במהירות והעניק לתנועה לגיטימציה פנימית לפעולה נגד ישראל; ישראל מצויה בעיצומו של משבר פוליטי חריף, שאפשר והביא את חמאס להעריך כי היא תתקשה להגיב בצורה תקיפה על ההתקפה נגדה (לכך התווספה כנראה גם הערכת חמאס כי ישראל לא תרצה לסכן את ההסדרה הקיימת ברצועה); המערכת הבינ"ל והעולם הערבי נקטו ערב המערכה גישה ביקורתית כלפי ישראל תוך הגדרתה כאחראית להסלמה הגוברת בירושלים; והרשות הפלסטינית שרויה בחולשה עמוקה ומתקשה להציג אופק אסטרטגי כלשהו בפני הציבור הפלסטיני.
פרוץ המערכה שיקף חוסר הבנה הדדי עמוק בין ישראל לחמאס. ישראל דבקה בהערכה האסטרטגית ולפיה חמאס אינה מעוניינת בהסלמה רחבה, ולפיכך התקשתה כנראה להבין כי התנועה נערכה למהלך אשר לשיטתה אמור היה להיות מוגבל - מתריס אומנם, אולם לא בגדר פתיחת מבצע רחב היקף. חמאס מנגד שגתה בהערכת התגובה הישראלית. היא העריכה כאמור כי המהלך שנקטה יגרור תגובה מוכלת ומוגבלת בזמן, קרי "סבב הסלמה", אולם מצאה עצמה לבסוף במבצע שעוצמתו רבה מכפי שהעריכה ומשכו ארוך מכפי שציפתה. בהקשר הזה ניכר דמיון מסוים לפרוץ מבצע "צוק איתן" שגם בו חוסר בהירות אסטרטגית הדדית גרמה לשני הצדדים להידרדר למערכה רחבת היקף שאותה הם לא רצו ואליה הם לא נערכו.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, אוניברסיטת רייכמן
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
