הנתק המתמשך בין ישראל לרשות הפלסטינית - השלכות אסטרטגיות והמלצות למדיניות
ד"ר מיכאל מילשטיין | 29 ביולי, 2020
 |
| Photo: Kremlin.ru | US Department of Dtate |
בימים אלה מלאו חודשיים להכרזת אבו מאזן על הפסקת כל סוגי התיאום והקשרים בין ישראל לרשות הפלסטינית. מה שנראה בתחילה כאיום סמלי וקצר מועד שנועד להביא לשינוי מדיניות ישראל (בעיקר בהקשר של כוונות הסיפוח) ולקידום של לחץ בינלאומי עליה, הופך בהדרגה למציאות טעונה המגלמת פוטנציאל לעיצוב מחודש של המציאות האסטרטגית באיו"ש.
המצב הנוכחי נפיץ יותר מאשר בעבר בעקבות הצטלבות בין מספר התפתחויות בעייתיות: אל המתח המדיני הכבד מלכתחילה בין ישראל לפלסטינים מתווספות בימים אלה ההשלכות הקשות של משבר הקורונה על כלכלת איו"ש (שהיוותה משך עשור בסיסי מרכזי ליציבות האסטרטגית באזור הזה), וכן הפגיעה הקשה של "הגל השני" של המגפה בציבור הפלסטיני (מספר מיתות ונשאים גבוה יותר מאשר ב"גל הראשון" וחשש מאובדן שליטה על התפשטות המחלה). כל זאת כאשר הפעם לא מתקיים תיאום בין ישראל לרשות הפלסטינית שסייע להתמודדות המוצלחת נגד התפשטות הקורונה באיו"ש במהלך "הגל הראשון".
הנתק חסר התקדים בין שני הצדדים לא הביא עד כה ל"התפרצות" אלימה כלשהי, כמו למשל עלייה בהיקף הפיגועים (מנגנוני הביטחון הפלסטינים ממשיכים לפעול נגד תשתיות טרור בשטחם), התפתחות של מחאה עממית רחבה נגד ישראל (רוב הציבור הפלסטיני ממוקד במצוקות האזרחיות, ובראשן הקורונה והכלכלה), קל וחומר חיכוכים בין מערך הביטחון הפלסטיני לכוחות הביטחון הישראליים על רקע המשך הפעילות הישראלית בשטח הפלסטיני, או "הפניית קנים" מצד גורמים מקרב המנגנונים הפלסטיניים נגד ישראל, כפי שהתרחש באנתפאדה השנייה. עד כה גם לא התפתחה מחאה ציבורית נגד הממשל הפלסטיני, המתקשה להתמודד עם "הגל השני" של הקורונה, הן במישור הרפואי והן בזה הכלכלי.
בניגוד לרגיעה היחסית במישור הביטחוני, ניכר שינוי דרמטי אם כי "שקט" והדרגתי במישור האזרחי. במסגרת הזאת, נדרשת ישראל למלא יותר ויותר סמכויות שהיו בעבר בשליטה בלעדית של הפלסטינים, ובראשן הטיפול במתן אישורים ליציאת פועלים, סוחרים וחולים מתחומי איו"ש לישראל, לצד מענה מתרחב שניתן ישירות לתושבים הפלסטינים ע"י ישראל במגוון סוגיות אזרחיות (תשתית, כלכלה, מסחר, חקלאות, איכות סביבה, תחבורה ועוד). כל זאת, תוך פיתוח זיקה ישירה עם הציבור הפלסטיני וניהול שיח מעל ראשו של הממשל בראמאללה.
ההתנהלות הישראלית משקפת מתח אסטרטגי עמוק שיש לתת אליו את הדעת ולברר את השלכותיו ארוכות הטווח. מצד אחד המהלכים הנמרצים במישור האזרחי תורמים להבטחת יציבות ביטחונית ולמניעת אסון הומניטרי באיו"ש. זהו למעשה המשך לאסטרטגיה מוצלחת בת כעשור שנוקטת ישראל באזור הזה, ובמוקדה שימור מרקם החיים האזרחי כאבן הראשה של היציבות הכללית באזור (מאז התפוגגותה של האנתפאדה לפני כעשור וחצי ניכרת העדפה של רוב תושבי איו"ש את פיתוח הכלכלה ומרקם החיים על פני קידום המאבק האלים).
מנגד, המאמץ האזרחי של ישראל מגלם פוטנציאל לנזק אסטרטגי לטווח הארוך. ההישאבות ההדרגתית למילוי סמכויות שמילא עד כה הממשל הפלסטיני עלולה ליצור תלות גוברת של הציבור הפלסטיני בישראל, ולא פחות חמור - היחלשות פונקציונלית של הממשל בראמאללה וכרסום בדימויו בעיני התושבים באיו"ש. גם אם יסתיים המשבר הנוכחי בעתיד, עלולים שני הצדדים לגלות קושי לשוב לנקודת ההתחלה של ה-19 במאי (תאריך הפסקת התיאום בין הצדדים), בעיקר משום שהרשות הפלסטינית תיחלש משמעותית.
על ישראל להפגין רגישות רבה כלפי המתח המתואר ולפעול בתבונה ובזהירות. במסגרת הזאת מומלץ לגבש מדיניות אסטרטגית אשר תבוסס על המשך המאמץ החשוב לשימור מרקם החיים האזרחי באיו"ש, אך לצידו גם מניעת היחלשותה של הרשות הפלסטינית ואיבוד יכולתה לשמש כתובת מרכזית באיו"ש. לצורך כך חיוני לשקול מספר צעדים:
- קידום מהלכי תודעה שיכוונו הן כלפי הציבור הפלסטיני והן כלפי הממשל בראמאללה, לצורך הבהרה כי אין לישראל כל כוונה להחליש, קל וחומר להחליף, את השלטון הפלסטיני, וכי גם המאמצים האזרחיים הנוכחיים נועדו לתת מענה נקודתי לתקופת המשבר העכשווי ולא להיהפך למציאות ארוכת טווח באיו"ש.
- סימון תחומים או פונקציות שאם ישראל תחל למלא אותם משמעות הדבר יהיה נזק קשה לתפקודה ולמעמדה של הרשות הפלסטינית, כמו למשל הנפקה רחבת היקף של תיעוד VIP או תעודות סוחר מועדף, פגיעה ישירה במנגנוני הביטחון הפלסטינים או בראשי הממשל הפלסטיני (בעיקר מעצר אנשיהם או השפלתם לעיני הציבור הפלסטיני), והתערבות ביטחונית בהתרחשויות פנים פלסטיניות (אירועים פליליים או מאבקים בין גורמי כוח חמושים).
- ניסיון לאתר חלופות זמניות שבאמצעותן ניתן יהיה לקדם את השירות לתושבים הפלסטינים, כמו לדוגמה ראשי עיריות ומועצות מקומיות או ארגונים לא ממשלתיים מקומיים. סביר שהרשות הפלסטינית תגיב במורת רוח לכך ואף תנסה לסכל מהלך שכזה (בוודאי אם תעריך כי הוא נועד לכונן הנהגה חלופית המבוססת על מוקדי כוח מקומיים). לצורך כך מומלץ להעביר לפלסטינים מסרים באופן ישיר או עקיף לגבי תכלית המהלכים והעובדה כי הדבר עשוי לשרת גם את האינטרסים של שימור יציבות הממשל בראמאללה המאוים גם הוא נוכח ההרעה המתמשכת במצב הכלכלי.
- בחינת אפשרות לשגר לצמרת הפלסטינית הבהרות - בעיקר מאחורי הקלעים - ולפיהן נוכח הנסיבות שנוצרו, ובראשן השלכות "הגל השני" של הקורונה, נכונה ישראל להשהות את הדיון ברעיון הסיפוח (אשר עד כה גם אינו מיושם בפועל וגם עצם נוכחותו על שולחן הדיונים גורמת לישראל נזקים במגוון מישורים). מהלך שכזה עשוי לשמש "סולם" לירידה מהירה של הפלסטינים מ"עץ" המשבר הנוכחי ולשיבה למערכת היחסים שהתקיימה עד לפני חודשיים. יודגש, כי גם בצמרת הפלסטינית ניכר רצון בסיום המשבר המעורר בקרב בכירים רבים חשש מהקרנה שלילית על יציבות הממשל בראמאללה, בעיקר נוכח חוסר יכולתו לשלם במלואן את משכורות עובדי המגזר הציבורי מזה מספר חודשים, וזאת בעקבות הסירוב לקבלת כספי הסילוקין מישראל (אלה מהווים 65% מהתקציב השנתי של הרשות הפלסטינית).
מדיניותה הנוכחית של ישראל באיו"ש מעניקה לה כאמור אפשרות לשימור זמני של רגיעה בשטח, אולם עלולה לאורך זמן להתברר כהפסד אסטרטגי. בהקשר הזה בולטת בעיקר האפשרות להאצת ההתקדמות לעבר תרחיש המדינה האחת, שבמוקדו מיזוג אזרחי-תשתיתי בין המרחב הפלסטיני לישראל, תוך "דעיכה" מתמשכת בתפקוד הממשל הפלסטיני הפועל באיו"ש מזה כרבע מאה. הדבר מחדד דילמה עמוקה עוד יותר לגבי יחסה של ישראל כלפי השלטון הפלסטיני. היחסים עמו אומנם מלווים במשברים תכופים, אולם בה בעת הממשל בראמאללה ממלא תפקידים בסיסיים באיו"ש, שאם יועברו לידי ישראל, בוודאי בעת הנוכחית, יפגע הדבר ביכולתה להתמודד עם האתגרים הסבוכים הניצבים בפניה כיום מבית ומחוץ, ובראשם הקורונה, המשבר הכלכלי והאיום האיראני.
נכתב ע"י ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה
מסמך זה הינו פרסום שבועי, אם ברצונך לקבלו לחץ כאן >>
לחזרה למסמך התובנות המלא יש ללחוץ כאן >>
